בנק ישראל קונה זמן, התגובה עלולה להיות חריפה
בשנה האחרונה התרגלנו להפתעות מצד בנק ישראל כדוגמת שינוי מהיר מהעלאה להורדת ריבית ולהפך, הפתעה בעוצמת השינוי בריבית והתערבות בשוק המט"ח. בהחלטה האחרונה כנראה שהופתענו מכך שהבנק בחר שלא להפתיע, ובלא דרמה של ממש העלה את הריבית לחודש יולי ברבע נקודת אחוז ל-3.75%.
מה שבכל זאת היה מעניין סביב ההחלטה היה הכמעט קונצנזוס (ואני בתוכו) שקרא לבנק להעלות את הריבית בשיעור גבוה יותר של חצי נקודת אחוז. כלומר נוצר מצב מעניין שבו כולם הבינו שהריבית תעלה ברבע אך בהחלט לא מה שחשבו שנדרש לעשות. גם בתוך הבנק ניתן להבין שגברו הקולות המתנגדים להעלאה מינורית.
מפרוטוקול הריבית לחודש יוני עולה שאחד החברים תמך בהעלאה של חצי נקודת אחוז וכדי לדעת כמה תמכו בכך בהחלטה האחרונה ניאלץ להמתין עד לפרסום הפרוטוקול של ההחלטה הנוכחית. אך בינתיים, מההודעה עצמה, שבה הבנק מסביר למה הוא העלה רק ברבע נקודת אחוז, ניתן להסיק שהיה זה יותר מחבר אחד שתמך בהעלאה אגרסיבית יותר.
מכיוון שכמו שנאמר כולנו חכמים וכולנו יודעים את התורה בוא ננסה בכל זאת להבין את המניעים של הבנק להחלטה. אין ספק שהבנק לא מרגיש נוח עם סביבת האינפלציה -עלייה של 5.4% בשנה האחרונה זה הרבה מעבר לגבול העליון של היעד. העלייה המהירה באינפלציה גרמה לבנק לבצע סיבוב פרסה מהיר מהפחתות הריבית המיותרות של תחילת השנה, שלא השיגו מאום מלבד פגיעה באמינות (במיוחד לאחר העלאות הריבית בסוף 2007), לתוואי של העלאות ריבית. למרות זאת, לדעתי הבנק אינו מוטרד במידה מספקת מהעלייה באינפלציה ואינו משדר נחישות מספקת ברצונו למתן אותה. המתכון אותו מציע המשק הישראלי כיום הוא של שיעור אבטלה בשפל, יבוא גובר של מוצרי צריכה, ריבית ריאלית אפסית וגיבנת שהוא נושא מהעולם בדמות עליית מחירי האנרגיה והמזון. זהו מתכון למעבר מעליית מחירים יחסית (של האנרגיה והמזון) לעלייה רוחבית של שאר המוצרים. וזה מה שאכן קורה בפועל ובאופן די מבהיל בחודשים האחרונים. שיעור המוצרים שעלה מעל 5% בשנה האחרונה, מלבד מוצרי האנרגיה והמזון, מטפס במהירות, וללא טיפול נכון בריבית (ואולי גם עם קצת עזרה מהעולם של ירידה במחירי הסחורות שלא משפתים פעולה ודווקא עולים) מגמה זו עלולה להמשיך ולצבור תאוצה.
מכיוון שאני מניח שהבנק מודע לדברים שתוארו לעיל - גם אם אינו רואה אותם במידת החומרה שבה אני רואה זאת, לא נותר לי אלא להסיק כי בנק ישראל מנסה לקנות זמן. כלומר כן להעלות את הריבית אבל כמה שפחות. הבנק למעשה ממשיך להחזיק באותה עמדה, שהובילה אותו קודם לכן להפחתת ריבית אגרסיבית, ולפיה ההאטה עומדת בפתח וכי היא תגרור איתה מטה את מחירי הסחורות בעולם כאשר ברקע הייסוף בשקל יחלחל ותתקבל רגיעה באינפלציה. עם חלק מההנחות, ובמיוחד עם צפי להאטה מסוימת בפעילות, ניראה שכולם מסכימים. אך הבעיה עם אינפלציה היא שהיא מתמתנת בפיגור להאטה בפעילות. כך שמרגע שתסתמן הרעה בפעילות יש לצפות להאטה באינפלציה בפיגור של מספר רבעונים ולא מיידית.
אז האם קניית הזמן באמצעות העלאת ריבית מתונה תשיג את מטרתה? בוא נקווה שכן. כי אם ניווכח בהפתעות נוספות באינפלציה בחודשים הקרובים(סבירות גבוהה למדיי) הדבר עלול להוביל להמשך עלייה בציפיות לאינפלציה ולבסוף לתגובה חריפה בריבית יותר ממה שהמשק באמת צריך ולפגוע בפעילות בשנת 2009. המשתנה האמיתי היחיד שבאמת יכול לספק לבנק את הזמן הדרוש הוא ירידה במחירי האנרגיה והסחורות, אך הבעיה היא שכרגע הם לא כל כך ממושמעים ודווקא עולים.
