מה הקשר בין כי"ל ומחירי השכירויות בת"א?
ישנה קללה סינית עתיקה: שתחיה בזמנים מעניינים. אין ספק שעל משקיעי מניות האגרו-כימיה עוברים ימים מעניינים, מרתקים ממש. בשבועות האחרונים מגלה המגזר חולשה משמעותית והמשקיעים נאלצים לבחון בעיניים כלות כיצד ההשקעה מתכווצת במהירות.
"מעניינת" גם העובדה כי הנפילות באות דווקא לאחר דוחות כספיים חלומיים של החברות. כיל, לדוגמה, דיווחה על הרבעון החזק בתולדותיה של חברה ישראלית תוך שהיא משאירה עשן לטבע, מלכת השכונה (ולאנליסטים המסקרים אותה). כמדומני שלאחר הדוחות האחרונים של כיל רבים האמינו כי החברה תחזור למסלול העליות החד-כיווני של השנים האחרונות, והנה המניה פותחת את הבוקר נמוכה בכ-10% מהמחיר בו הייתה לפני פרסום הדוחות.
למה זה קורה?
בשביל להבין מדוע מניות הדשנים יורדות, צריך להיזכר מדוע הן עלו. רעיון ההשקעה היה פשוט, קליט והגיוני. מעמד בינוני במזרח צורך יותר בשר, אתנול צורך יותר תירס וההיצע העולמי פשוט לא עומד בביקוש. זרקו למדורה מלאים נמוכים של סחורות חקלאיות לאחר שנתיים חקלאיות פושרות, דולר חלש וכסף ספקולטיבי גדול וקיבלתם דהירה של הסחורות החקלאיות.
מכאן ההמשך מתבקש: החקלאי מוכר התוצרת במחיר גבוה, מרוויח הרבה כסף ויהיה מוכן לשלם מחירים הולכים ועולים על תשומות הייצור. כל השחקנים בשרשרת הייצור החקלאי עשו את החשבון והעלו מחירי מוצריהם. חברות הזרעים, יצרני המיכון החקלאי, חברות הגנת הצומח ובעלי הקרקעות החקלאיות - כולם נהנו מהבום. אולם חברות הדשנים, ובייחוד אלו החשופות לאשלג, נהנו יותר מכולם. קרטל האשלג ניצל את האחיזה בלקוחות באופן המיטבי ומחיר האשלג ריבע את עצמו ב-2008. ועדיין, החקלאים בעולם הולכים לרשום את 2008 בספר שיאי הרווחים שלהם.
אולם אם ניכנס לנעלי החקלאי נגלה שהעתיד לא נראה כ"כ ורוד לקראת 2009. העלייה החדה במחירי הדשנים שינתה מיסודה את מרכיבי העלויות של החקלאי. ב-2002 הוציא חקלאי התירס הממוצע 35 דולר לאקר על דשנים, או 11.2% מהכנסתו. במחירים הנוכחיים, ב-2009 צפוי חקלאי התירס להוציא כ-220 דולר לאקר על דשנים, כמעט 25% מהכנסתו הצפויה. ב-2008 לשם ההמחשה, הוציא החקלאי 120-160 דולר בלבד על דשנים, ושיעורם מההכנסה עמד על 15%-20% בלבד. ברכישה של דשנים במחירים הנוכחיים מעמיס החקלאי על עצמו סיכון לא פשוט, ומתחת לפני השטח כבר צצים קולות ספקניים בנוגע לעוצמת הביקושים. האמת, נראה שלחקלאי כמעט ואין ברירה אלא להפחית מכמויות השימוש בדשנים.
נרד לשורה התחתונה: נקודת שיווי המשקל לחקלאי התירס הממוצע עלתה ל-4.7 דולר לבושל. ההוצאה הכבדה ביותר שלו, בשונה מהמתווה בעבר, היא ההוצאה על הדשנים. זרקו הפעם למדורה יציאה של כספים משוק הסחורות החקלאיות וירידה במחירם, ואתם מקבלים ירידה בתיאבון לאשלג. מה לעשות, לביקושים יש נטייה מרגיזה להתכווץ כשהמחירים עולים. זה נכון לנדל"ן, לנפט (מתישהו זה אפילו יהיה נכון לגבי מחירי השכירות בת"א), וזה עלול לקרות גם לדשנים.
* הכותב הוא אנליסט בבית ההשקעות כלל פיננסים ברוקראז'.
