איך מרכיבים בלמ"ס את מדד המחירים לצרכן ואיפה הם מפספסים?

מדד המחירים לצרכן נועד למדוד שינויים בהוצאה של משק בית "ממוצע". שינויים בו אמורים לייצג כמה משלם משק בית יותר מאשר בחודש הקודם. עלייה במדד משמעה שמשק בית צריך להוציא יותר כדי לצרוך בדיוק את מה שצרך קודם.

הבנייה של המדד מורכבת ממספר שלבים. ראשית, בכל שנה הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (הלמ"ס) עורך את סקר הוצאות משק הבית. כעשרת אלפים משקי בית נופלים במדגם, והם צריכים למלא פרטים על ההכנסות וההוצאות שלהם במשך תקופה. על בסיס הנתונים שנאספים מהסקר, הלמ"ס קובעת בכל שנתיים את הסל המייצג של "צרכן ממוצע." הסל הזה מכיל את המוצרים שרוכשים הצרכנים במדגם, וכל מוצר מקבל משקל לפי החלק של ההוצאה עליו מתוך כלל ההוצאה על המוצרים בסל.

הסיבה שמשנים את הסל בכל שנתיים היא שמצד אחד יש צורך בלשמור על סל קבוע כדי שתהיה משמעות למדידה של שינויים ברמת המחירים. מצד שני, הסל המייצג של צרכנים משתנה לאורך זמן – לפני שלושים שנים, למשל, טלפון נייד עוד היה מוצר די נדיר, ואף אחד לא שמע על טאבלט. הפשרה שנקבעה היא שינוי כל שנתיים, כאשר בכל פעם שמשנים את המדד, מייצרים קישור למדדים הקודמים על ידי חישוב של המדד החדש ביחס למשקל שהיה למוצרים בסל הקודם. השינוי האחרון בסל קרה במדד ינואר. הפעם הבאה תהיה בעוד שנתיים.

• מדד המחירים לצרכן בינואר עלה ב-0.6% - ברף העליון של תחזיות הכלכלנים
• למה כולם מרגישים שהכול מתייקר אבל נתוני האינפלציה מראים אחרת?

הסל המייצג מכיל 10 קבוצות מוצרים ראשיות – מזון ללא פירות וירקות, פירות וירקות, דיור, תחזוקת הדירה, ריהוט וציוד לבית, הלבשה והנעלה, בריאות, חינוך תרבות ובידור, תחבורה ותקשורת, ושונות. כל קבוצה ראשית מורכבת מתת קבוצות, וכלל תת קבוצה מורכבת בסופו של דבר מפריטים בודדים. פריטים בודדים לדוגמה הם "משקה קולה לא דיאט" (מזון ללא פירות וירקות), "עגבניות" (פירות וירקות), "מכנסי ג'ינס לגבר" (הלבשה והנעלה), "מנוי חודשי לאינטרנט" (תחבורה ותקשורת) וכדומה.

הקבוצה עם המשקל הגדול ביותר היא דיור – שמשקלה במדד הוא כ-25%. היא מורכבת משני מרכיבים גדולים – שירותי דיור בבעלות הדיירים (כ-17%), ושכר דירה (כ- 6%), ביחד עם הוצאות דיור אחרות. באופן מעניין, גם שירותי דיור בבעלות הדיירים וגם שכר דירה מחושבים על בסיס מדגם של שוכרי דירות ולא על בסיס נתונים על מחירים של דירות. הסיבה היא שהמדד מיועד למדוד את ההוצאה על תצרוכת שוטפת, וזה מיוצג טוב יותר על ידי העלות של שכירת דירה, מאשר רכישה של דירה שהיא הוצאה חד פעמית שמיועדת לספק גם שירותי דיור לטווח ארוך וגם השקעה.

קבוצות אחרות עם משקל יחסית גבוה הן תחבורה ותקשורת (כ- 18%), מזון, שביחד עם ירקות ופירות, מהווה כ- 17% מהסל, חינוך תרבות ובידור (כ- 11%), ותחזוקת הדירה (כ- 9%). התרשים מטה מראה את השינויים במדד המחירים הכללי ביחד עם קבוצות צריכה עם משקל גבוה יחסית. אפשר לראות שמה שמשך את המדד כלפי מעלה ב- 14 השנים האחרונות זה בעיקר שירותי דיור, ובמידה פחותה גם מזון ותחזוקת הדירה. מה שמנע מהמדד לעלות מהר יותר זה שירותי תחבורה ותקשורת ביחד עם סעיפים קטנים נוספים, כמו חינוך, בריאות, והלבשה.

עוד תכניות

אפשר גם לראות בתרשים את ההשפעה של הקורונה על האינפלציה. בזמן שמחירי הדיור עלו בהתמדה במשך כל התקופה, עד 2020 שאר הסעיפים במדד נשארו כמעט ללא שינוי או אפילו ירדו. היציאה מהקורונה שינתה את זה, כשהיא הובילה לעלייה מהירה יחסית במחירים של כמעט כל הסעיפים במדד. בעיקר אפשר לראות את ההשפעה החדה על המחירים של תחבורה ותקשורת – זאת תוצאה של עלייה מהירה יחסית במחירים של רכבים, טיסות, ודלק.

• חשבוניות פיקטיביות: המכה השקטה של הכלכלה הישראלית ואיך רשות המסים מצליחה למגר את התופעה?
• בדיקה: איפה כדאי לקחת הלוואה? הנתונים המלאים
• תוכן שיווקי "הקרנות הפאסיביות מהוות 60% מהענף"

העלייה במחירים של מדד התחבורה והתקשורת מדגימה גם את אחת הבעיות שיש בחישוב המדד. התרשים מטה מראה את מדד סעיף נסיעות לחו"ל. אפשר לראות שהמדד מתנהג בצורה שאפשר להגדיר משונה: עד 2020 הוא אופיין בעיקר על ידי שינויים עונתיים. ב-2020 הוא התייצב, ירד בחדות במהלך 2021 ואז עלה בחדות ועם תנודות גדולות בתקופה שלאחר מכן. זה מה שקורה כשיש בעיות במדידה של סעיף במדד. הקפאון במהלך 2020 נובע מכך שבעקבות הקפאת הטיסות בקורונה, היה כמעט בלתי אפשרי להזמין טיסה, ולכן הפסיקו למדוד את מחירי הנסיעות לחו"ל. התנודתיות שבאה אחר כך קורית גם בגלל שהמלחמה משנה כל הזמן את הטיסות (והחופשות) שניתן להזמין. זה יוצר תנודתיות גדולה שמעידה על בעיה יותר גדולה – ברגע שחופשות בחו"ל (וגם בארץ) נעשות יקרות, יש מעבר של הוצאות לתחומים אחרים. אבל מכיוון שהמשקל של כל סעיף במדד נקבע מראש, השינוי בצריכה לא נתפס במדד. התוצאה היא מדד שמייצג פחות טוב את המחירים שאנשים מרגישים בפועל.