מנהלים סוג ב' - רווחים סוג א'

הדוחות הכספיים של הבנקים מספקים כמה תובנות ברורות: בנקים הם עסק נהדר עם סיכון יחסית קטן בזכות ההגנה של בנק ישראל והפיקוח על הבנקים; הבנקים לא נפגעו בשנת המלחמה; הבנקים מרוויחים את התדמית של עושקים - בצדק. אפשר להרוויח, אבל להרוויח על חשבון אפס ריבית בעו"ש זה מקומם. תובנה לא ברורה, אולי משאלת לב - הרגולטור הפעם לא יהיה אדיש לרווחים העודפים ויחייב את הבנקים לשלם לציבור ההדיוט ריבית על העו"ש וריבית סבירה על הפיקדונות.

הדוחות הטובים של הבנקים צריכים להיבחן אחרי המהלך הדרמטי שנעשה לפני כשמונה שנים - הגבלת השכר על מנהלי הבנקים. השכר הוגבל לשווה ערך כיום של כ-4.5 מיליון שקל בשנה למנכ"לים, וקמה אז צעקה ענקית. האמת צודקים - בשוק חופשי ותחרותי לא ניתן להגביל שכר למנכ"ל, ומעבר לכך - למה להגביל שכר למנכ"ל בנק ולא להגביל למנכ"ל של חברת נדל"ן, חברה תעשייתית ואחרות? ההסבר היה שבנקים וגופים פיננסיים אחראים על כסף של אחרים ומנהלים אותו מתוקף רשות ורישיון של המדינה, ולכן המדינה גם אחראית על הפיקוח, לרבות פיקוח על השכר. 

בבנקים, איגוד הבנקים, רשות ניירות ערך, גורמים אקדמיים וגורמים רבים טענו באופן נחרץ שזה יוביל לעזיבה גדולה, שמנכ"לים לא יישארו בתפקיד ויעברו לתפקידים בשכר גבוה יותר, שזה ישליך על כל דרגי הביניים, שזה יוביל לסיכון מערכתי גדול בבנקים כי העובדים והמנהלים יהיו פחות איכותיים. דיברו על מנהלים סוג ב' וניסו להפחיד את הרגולטור. אז אחרי שמונה שנים המסקנה ברורה - גם
"מנהלים סוג ב'" מייצרים רווחי שיא לבנקים, וזה מזכיר את מה שאמר וורן באפט - "עסק טוב לא צריך מנהל טוב, עסק טוב זה עסק שכל אחד יכול לנהל אותו". בנקים זה עסק טוב. 

• מונולוג של עובד בנק - "הבן שלי רצה שאסדר לו עבודה בבנק, אמרתי לו - 'השתגעת, מה פתאום?"'
• ארבע מבין שש החברות הגדולות בבורסה הן בנקים - זו תעודת עניות להנהלת הבורסה

המנהלים של הבנקים לא נבחנו במערכת תחרותית ולא מלטפת, אז במבחן הרווח יחסית קל להם, אבל לנהל אלפי עובדים ומערכות מורכבות זה בהחלט אתגר. לא ניקח מהם את זה, אבל כן נגיד שהם לטענת רבים, גם לטענת הבנקים, איגוד הבנקים וסביבת הבנקים, כנראה מנהלים סוג ב'. אחרת - עבדו עלינו אז. סיפרו לנו סיפורים כדי לא לפגוע בשכר, אבל הכול היה הפחדה תקשורתית. כלומר, כשאמרו
לנו שיהיו מנהלים סוג ב', שתהיה עזיבה, שתהיה קטסטרופה בבנקים, שהסיכון ליציבות יעלה, לא באמת התכוונו לזה. רצו רק להפחיד כדי שהרגולטור יחזור בו. 

אתם תחליטו אם מנהלי הבנקים הם ברמה א' או ברמה ב' או כל רמה שתמצאו לנכון, אבל דבר אחד באמת ברור: הרווחים הם סוג א'. 

ומה אפשר ללמוד ממה שהיה אז להיום? מפחידים אותנו, משחקים לנו בתודעה, משפיעים על השיח, הכל כדי להעביר אג'נדה. מפחידים אותנו בשורה של נושאים והאמת אחרת: מפחידים אותנו שאסור להתערב בריבית על העו"ש, שזה פתח לצרות שזו פגיעה בשוק תחרותי, ש"אוי ואבוי" מה יגידו בעולם הנאור על התערבות רגולטור בריבית וברווחי הבנקים? שזו פגיעה מול גופים בינלאומיים. זה לא נכון - העולם השתנה וצריך להפנים זאת. בכל העולם וזה כמובן בולט בארה"ב השלטון מתערב יותר במערכות הממסדיות כדי ליצור יעילות ולטובת הציבור. דונלד טראמפ ואילון מאסק מנערים את המוסדות בארה"ב ומיישרים אותם להיות יעילים יותר. הם מתערבים, פוגעים, מפטרים, ונוגעים בכל מקום אפשרי גם ב"פרות קדושות" לטובת הציבור. נכון, יש חשש למניעים נסתרים, מאסק, האיש העשיר ביותר בעולם - האם תוכנית התייעלות שלו טובה לארה"ב ורק לארה"ב או גם לעסקים שלו? האמת - הוא יותר מדי חכם  ועשיר כדי שלא לעשות את העבודה שהוטלה עליו כמו שצריך, במיוחד אם הוא שואף להיות נשיא בהמשך. 

"טובת הציבור" היא הנושא, השיח, המטרה של הפעולות. כשזה נעשה לטובת הציבור, אף אחד לא יכול באמת לבוא בטענות נגדך - הבנקים יכולים להתנגד, בנק ישראל יכול להמשיך לגונן, אבל לא יקרה שום דבר מפחיד, אם רגולטור יכתיב לבנקים את הריבית הנדרשת בעו"ש ובפיקדונות. הדבר היחיד שיקרה הוא מעבר של כספים מהבנקים לציבור שמגיע לו.

• הסוף לדמי הרצינות: כל מה שצריך לדעת על הרפורמה בתיווך
• למרות הגזרות הכלכליות: ההוצאות בכרטיס האשראי ממשיכות לצמוח
• תוכן שיווקי "הקרנות הפאסיביות מהוות 60% מהענף"