מרד מסים: מה זה, איפה זה קרה, והאם ישראל בדרך לשם?

אנחנו משלמים מסים והמדינה בתמורה אמורה לספק לנו ביטחון, רווחה, בריאות, חינוך ועוד. ככה זה עובד, וזה עובד במאות מדינות במשך מאות שנים. במקרים רבים הציבור לא מרוצה - גם אצלנו כמובן, אבל קריאה ל"מרד מסים" היא קריאה לחורבן. כשיש קריאות לעם לנקוט "מרד מסים" אם הממשלה לא תקשיב להחלטת בג"צ, אז הכוונה היא בעצם ש"נגמר המשחק". אולי הם מתכוונים לזה ואולי לא. מה שבטוח שזו תהיה רעידת אדמה שתגרום בבת אחת לנפילה בנתונים הכלכליים לרבות גידול בגירעון, תרחיק משקיעים, תמוטט את הכלכלה, ובמקביל זה יוביל להפגנות ומעצרים מאוד נרחבים. זאת תהיה אנרכיה שלא ברור איך יהיה אפשר להשתקם ממנה. 

מה זה מרד מסים?

מרד מסים הוא פעולה שבמהלכה קבוצה של אזרחים, עסקים, או אפילו קהילות שלמות מסרבים לשלם מסים למדינה – בין אם באופן פומבי ומוצהר ובין אם בדרכים סמויות יותר. המטרה היא בדרך כלל להביע התנגדות למדיניות מסוימת, להפעיל לחץ כלכלי על השלטון, או אפילו לערער את יציבותו. זהו כלי מחאה עתיק יומין, ששורשיו נטועים עמוק בהיסטוריה, והוא משלב בין סרבנות אזרחית לעוצמה כלכלית של אלו שלא משלמים מסים ורוצים בכך לשנות החלטות של הממשל.   

מרד מסים יכול ללבוש צורות שונות: יש מי שבוחרים לא לדווח על הכנסות, אחרים מפסיקים לשלם מסים ישירים כמו מס הכנסה או מע"מ, ויש אף מקרים שבהם קהילות שלמות מתארגנות לסרבנות מאורגנת. אך מה שמשותף לכל המקרים הוא המסר: "אנחנו לא מוכנים לשתף פעולה עם המערכת הזו יותר".  

מבט להיסטוריה: מרידות מסים ששינו את העולם

ההיסטוריה מלאה בדוגמאות למרידות מסים שהשפיעו על מהלך האירועים – לעיתים לטובה, לעיתים לרעה. הנה כמה מהבולטות שבהן, גם קדומות וגם עכשוויות יחסית:  

• מרד מסים - הרעיון האווילי של ראשי המחאה. אי תשלום מס יגרור עיקולים בחשבון

המרד של ווט טיילר באנגליה (1381) - בסוף המאה ה-14, המלך ריצ'רד השני הטיל מס קבוע ("פול טקס") על כל אזרח כדי לממן מלחמות יקרות. המס הזה, שהיה שווה לכולם ללא קשר להכנסה, עורר זעם בקרב האיכרים העניים. טיילר, מנהיג המרד, הוביל עשרות אלפי איכרים ללונדון, שם הם דרשו צדק כלכלי ואף השתלטו על העיר לזמן קצר. המרד דוכא באכזריות, טיילר נרצח, והמלך חזר בו מהבטחותיו – אך המסר נקלט: מסים לא הוגנים יכולים להצית מהפכה.  

המהפכה האמריקאית (1770-1776) - אחד הסיפורים הידועים ביותר של מרד מסים התחיל כשמתיישבים אמריקאים סירבו לשלם מסים שהטילו הבריטים – כמו מס התה ומס הסוכר – בלי שיהיה להם ייצוג בפרלמנט ("No taxation without representation"). המחאה התחילה בחרם על סחורות, המשיכה ב"מסיבת התה של בוסטון", והסתיימה במלחמה שהולידה את ארצות הברית. כאן, מרד המסים לא רק הצליח – הוא שינה את מפת העולם.  

מרד בית סחור בישראל (1989) - דוגמה קרובה יותר לבית היא מרד המסים בעיירה הפלסטינית בית סחור שבגדה המערבית. במהלך האינתיפאדה הראשונה, תושבי העיירה סירבו לשלם מסים לרשויות הישראליות כמחאה על הכיבוש. הם התארגנו, חסמו כבישים, והתעמתו עם כוחות צה"ל שניסו לאכוף את התשלומים. בסופו של דבר, הצבא נסוג לאחר שישה שבועות של מצור, והמרד נחשב לסמל של התנגדות עממית – אם כי לא שינה את המציאות הכוללת.  

• רשות המסים נותנת לעסקים זעירים אורכה בהגשת הדוח; לא תטיל קנסות
• התקציב אושר - הגירעון הצפוי יהיה 4.9%
• תוכן שיווקי "הקרנות הפאסיביות מהוות 60% מהענף"

מרד המסים בשיקגו (1930-1933) - בתקופת השפל הגדול בארצות הברית, איגוד משלמי המיסים של שיקגו ארגן שביתת מסים נגד מסי הנדל"ן הגבוהים. בשיאו, היו לו 30,000 חברים משלמים, תקציב של 600,000 דולר, ואפילו תוכנית רדיו שבועית. המרד נחלש עם שיפור הכלכלה והתגובה הנחושה של השלטונות.

בריטניה: מרד מס האחיד (1990) - בסוף שנות ה-80 הציגה ראש ממשלת בריטניה, מרגרט תאצ'ר, את "המס האחיד" (Community Charge), מס קבוע שהוטל על כל תושב מבוגר למימון רשויות מקומיות. המס הזה, שהחליף את מס הארנונה הישן שהיה מבוסס על ערך הנכס, נתפס כלא הוגן – עניים ועשירים שילמו אותו סכום. התגובה הציבורית הייתה עזה: ב-31 במרץ 1990 התקיימה בלונדון הפגנה המונית שמשכה כ-200,000 איש, והפכה למהומות אלימות עם מאות פצועים. ברחבי המדינה, מיליונים סירבו לשלם את המס – ההערכות מדברות על כ-17%-20% מהתושבים שהתחמקו או התנגדו בגלוי.  

המרד הזה לא רק פגע במימון הרשויות המקומיות, אלא גם הביא לנפילתה הפוליטית של תאצ'ר בסוף 1990. ב-1993 המס בוטל והוחלף במערכת חדשה. הלקח? כשמס נתפס כמנוגד לעקרונות בסיסיים של צדק, הוא יכול להפוך לזרז להתקוממות עממית ולשינוי שלטוני. 

ארצות הברית: הצלחות ושברי התנועה של הצעת 13 (1978 ואילך) - ב-1978, תושבי קליפורניה אישרו את "הצעת 13" (Proposition 13) – יוזמה שהגבילה את מס הרכוש ל-1% מערך הנכס והקפיאה את העליות השנתיות שלו. זו הייתה תגובה לעלייה חדה במסים על בתים בעקבות שגשוג נדל"ני, שפגעה במיוחד בקשישים ובמשפחות ממעמד הביניים. ההצעה עברה ברוב של 65%, והובילה לגל של יוזמות דומות ברחבי ארצות הברית, כמו הצעת 2½ במסצ'וסטס ב-1980, שהגבילה את גידול מס הרכוש השנתי.  

אבל המרד הזה לא היה חד-משמעי. בעוד שהוא הצליח להוריד את נטל המס על בעלי נכסים, הוא גם פגע קשות במימון שירותים ציבוריים – בתי ספר, כבישים ובריאות סבלו מקיצוצים משמעותיים. בטווח הארוך, קליפורניה נאלצה להסתמך יותר על מס הכנסה מדינתי, והפערים החברתיים גדלו. המרד הזה מראה שסירוב למסים יכול להביא להקלה מיידית, אבל גם ליצור בעיות חדשות אם אין חלופה ברורה.  

צרפת: מחאת "האפודים הצהובים" (2018-2019) - מה שהתחיל כמחאה נגד העלאת מס דלק בצרפת ב-2018 הפך במהרה לתנועה עממית רחבה נגד מדיניות כלכלית וממשלתו של הנשיא עמנואל מקרון. "האפודים הצהובים" – שקיבלו את שמם מהאפודים הזוהרים שנהגים נדרשו לשאת – יצאו לרחובות, חסמו כבישים, והתעמתו עם משטרה במשך חודשים. המס על הדלק, שנועד לעודד מעבר לאנרגיה ירוקה, נתפס כעונש על מעמד הביניים והעובדים, במיוחד באזורים כפריים שתלויים ברכבים.  

אמנם לא מדובר בסירוב ישיר לתשלום מסים, אלא במחאה שהובילה לביטול המס הזה, אבל התנועה הזו הדגימה כוח עממי עצום: מקרון נאלץ לוותר על העלאת המס ולהציע הקלות כלכליות בשווי מיליארדי יורו. המסר היה ברור – כשאזרחים מרגישים שהמסים לא משרתים אותם, הם מוכנים לנקוט צעדים קיצוניים כדי להשמיע את קולם.  

הודו: מחאת החקלאים נגד רפורמות מס (2020-2021) - ב-2020, ממשלת הודו הציגה רפורמות חקלאיות שנועדו לפתוח את השוק, אך כללו גם שינויים במיסוי ובתמיכה לחקלאים. עשרות אלפי חקלאים, בעיקר מפונג'אב והריאנה, יצאו למחאה המונית שכללה חסימות כבישים, שביתות, וסירוב לשתף פעולה עם רשויות המס המקומיות. הם טענו שהרפורמות יפגעו בפרנסתם ויהפכו אותם לפגיעים יותר למיסוי תאגידי עקיף.  לאחר יותר משנה של הפגנות, שכללו עימותים עם המשטרה ואלפי מפגינים שחנו מחוץ לדלהי, הממשלה ביטלה את הרפורמות ב-2021.

ניגריה: התנגדות למסים מקומיים (שנות ה-90 וה-2000) - בניגריה, שבה הממשלה הפדרלית מסתמכת בעיקר על הכנסות מנפט, רשויות מקומיות הטילו מסים שונים על תושבים כדי לממן שירותים. בשנות ה-90 וה-2000, קהילות רבות, במיוחד בדלתא של הניז'ר, סירבו לשלם מסים מקומיים כמחאה על הזנחה ממשלתית והרס סביבתי על ידי תעשיית הנפט. היו מקרים של התקפות על גובי מסים, חרמות, ואף הקמת "ממשלות מקומיות" חלופיות שסירבו להעביר כספים למדינה. התוצאה הייתה מעורבת: בחלק מהמקומות הממשלה נסוגה או הפחיתה את המסים, אבל באחרים היא הגיבה בדיכוי אלים.

האם מרד מסים אפשרי בישראל?

מרד המסים שמדברים עליו כאן הוא לא בשל מסים גבוהים. המסים כאן גבוהים אבל זה לא מה שהצית את המרד. המרד שמדובר עליו הוא בשל פעולות ראש הממשלה והממשלה. אבל האם מרד כזה יכול להתבצע?ראשית, צריך להבין איך מסים נגבים. שכירים משלמים מס הכנסה ישירות דרך המשכורת – אין להם ממש ברירה אלא לשתף פעולה. עצמאים, לעומת זאת, יכולים תיאורטית לעכב תשלומים או לדווח פחות, אבל המחיר כבד: קנסות, ריביות, ואף העמדה לדין.   

כבר בקיץ 2023, בזמן המחאה נגד הרפורמה המשפטית, היו קריאות למרד מסים – אך הקריאות האלה לא התממשו לכדי תנועה רחבה. כלכלנים טוענים שמרד מסים לא הצליח מעולם במדינות דמוקרטיות מודרניות עם מערכת גבייה מתקדמת, כי השלטון מצליח לאכוף את החוק ביעילות. בישראל, עם רשות מסים חזקה ומערכת דיגיטלית שקשה לעקוף, הסיכוי למרד מאורגן נראה נמוך – אלא אם הקרע בעם יגיע למצב של התקוממות - אחרי הכל, עדיף מרד מסים ממלחמת אחים, אבל זה עוד עלול לבוא ביחד. 

אם מרד מסים יתרחש בישראל, ההשלכות יהיו מרחיקות לכת  

סירוב המוני לשלם מסים יפגע בהכנסות המדינה, שמסתמכת עליהן למימון שירותים כמו בריאות, חינוך, וביטחון. בטווח הקצר, זה יכול להוביל לקיצוצים או להעלאת מסים על מי שכן משלם וזה יוביל גם לגירעונות, יציאה של השקעות זרות. זה יערער את היציבות הכלכלית  וזה יכול להיות מהיר, תלוי כמובן מי המשתתפות במרד המסים. 

מרד כזה גם יעמיק את הקיטוב בין תומכי הממשלה למתנגדיה. הוא יכול גם לעודד סרבנות בתחומים אחרים, כמו גיוס לצבא, ולפגוע במרקם החברתי. ממשלה שתתמודד עם מרד מסים תיאלץ להגיב – בין אם בפשרה עם המורדים ובין אם בדיכוי נוקשה. במקרה של כישלון, זה עשוי להוביל לנפילת הממשלה; במקרה של הצלחה, זה עלול לחזק את השליטה שלה.