האם אנחנו צריכים מאסק או מיליי משלנו ומה הסיכוי שזה יקרה?

חבר שלי אמר לי שהוא מקנא בארה"ב ובארגנטינה. סוף סוף בא מישהו באיזה מקום בעולם ועושה למגזר הציבורי מה שצריך היה לעשות לו כבר מזמן – קיצוצים עמוקים. לקחת מהם את הכסף ששייך לציבור ולהחזיר אותו לציבור. חסר לו מישהו שיקום בארץ עם מסור ויתחיל לפטר עובדי מדינה.

יש שתי סיבות שבגללן החבר שלי רוצה לעשות את זה. אחת היא פרקטית, השנייה, אידאולוגית. הסיבה הפרקטית היא שמגזר ציבורי, מעצם טבעו, גדל כל הזמן וגם רוצה לגדול בהמשך. מכיוון שהשכר במגזר הציבורי הוא פחות או יותר קבוע (בהינתן הדרגה והוותק), כוח של מנהל במגזר הציבורי מתקבל מכמות המשאבים שעומדים לרשותו. לכן, מנהל במשרד ציבורי שואף לקבל עוד תקציבים ועוד כוח אדם. התוצאה היא שכמות המשאבים שעומדת לרשות מנהל לא קשורה לכמות העבודה שיש לבצע, אלא לכשרון של המנהל למשוך משאבים. כך נוצרים כיסים במשרדים ממשלתיים שבהם יושבים עובדים שעסוקים ב"להעביר את היום," ובמקומות אחרים יש עובדים שמתלוננים על מחסור חריף בכוח אדם. הדרך היחידה להתמודד עם זה היא לנער את המערכת מדי פעם. בדיוק כפי שפעם בכמה שנים עושים גם ניעור בחברות פרטיות. אחרת, מנהלים חזקים ימשיכו למשוך לעצמם עוד משאבים, וחוסר היעילות בהקצאת המשאבים תלך ותגבר. כפי שמתברר מהדו"חות שמוציאים ב- DOGE, המשרד שהקים איילון מאסק למלחמה בבירוקרטיה הממשלתית, גם בארה"ב, כמו ב"אפס ביחסי אנוש," יש עובדים שאחראים לתחום נייר וגריסה ויש גם עובדים שמקבלים שכר ולא יודעים מה הם עושים , יש כאלו שגם לא יודעים איפה הם. 

הסיבה האידאולוגית לקיצוצים במגזר הציבורי נובעת מכך שכלכלה פורחת מונעת בדרך כלל מהמגזר הפרטי ולא מהמגזר הציבורי. המגזר הפרטי אחראי לרוב הרעיונות הטובים, וגם ליישום שלהם. משום כך, כלכלנים רבים סבורים שהמשק צומח בצורה הטובה ביותר כשההתערבות הממשלתית היא מינימלית ככל האפשר. ככל שהממשלה עושה פחות, הסיכוי שהיא תפריע למגזר הפרטי קטן יותר. בנוסף, ככל שהמגזר הממשלתי קטן יותר, הוא צריך פחות משאבים כדי לפעול. זה אומר שיש פחות מקום לחוסר יעילות, וזה אומר שיש צורך בפחות מיסים. אם יש פחות מיסים, יותר כסף נשאר בידיים של הציבור, וזה משאיר לציבור יותר בחירה מה לעשות עם הכסף. זאת התיאוריה, אבל מגזר ציבורי ומשרתי ציבור רוצים בפועל לגבות כמה שיותר מסים כדי שיהיה להם כמה שיותר כוח וכמה שיותר עובדים. האינטרסים מנוגדים, עד שמגיע מישהו כמו טראמפ שלא מפחד לבעוט במוסכמות.  

גם איילון מאסק בארה"ב, וגם מיליי בארגנטינה, תוקפים את המגזר הציבורי מתוך גישה אידאולוגית. הם יכולים לעשות זאת בגלל ששנים של גידול במגזר הציבורי, וחוסר היעילות שנובע ממנו, הביאו את הציבור לנקודה שבה לאידאולוגיה של צמצום המגזר הציבורי יש תמיכה מאוד רחבה. התמיכה הזאת היא לא מובנת מאליה בכלל – בשתי המדינות יש רבים שנהנים ממגזר ציבורי גדול וחזק, והם מנסים להגן עליו. בין היתר, נהנים מכך העובדים במגזר הציבורי, וגם אנשים שמקבלים תמיכות ממשרדי ממשלה. בארגנטינה, הקיצוצים של מיליי הורידו משקי בית רבים מתחת לקו העוני. בארה"ב, הקיצוצים של מאסק פוגעים קשות בקבוצות אוכלוסייה חלשות גם בארה"ב וגם בשאר העולם. בשני המקרים, המנהיגים מרשים לעצמם לפגוע בקבוצות האלו, מכיוון שאלו כנראה לא הבוחרים שלהם.

• פרשת הקריפטו של חאבייר מיילי: איך זה משפיע על הכלכלה והבורסה בארגנטינה?
• מוד'יס העלתה את דירוג האשראי של ארגנטינה

האם ה-DOGE יגיע לארץ?

זאת גם הסיבה שהסבירות שנראה מהלך כזה בארץ שואפת לאפס. היסטורית, הליכוד היא מפלגה שמעודדת את השוק החופשי ומעוניינת לצמצם את הממשלה. בנימין נתניהו, בימיו כשר האוצר בממשלת שרון, התגאה בקיצוצים הגדולים יחסית שהוא ביצע במגזר הציבורי. אבל נכון להיום, לבוחרים של מפלגות הקואליציה יש עניין לשמור על ממשלה עם הוצאות גדולות. ראשית, החרדים זקוקים להוצאות ממשלתיות גדולות כדי להעביר אליהם תקציבים. למרות שרוב הדיון הציבורי מתמקד בתשלומים שייחודיים לחרדים (ישיבות וכדומה), מרבית הכספים שמגיעים למגזר החרדי מגיעים דרך תשלומים שמיועדים לכאורה לכלל הציבור. קצבאות הילדים, למשל, מיועדות לכלל הציבור, אבל הן משמעותיות ורווחיות במיוחד למשפחות גדולות. כנ"ל רפואת שיניים חינם לילדים. כנ"ל מעונות יום לילדים ממשפחות קשות יום. כנ"ל תשלומים רבים אחרים.

מהצד השני, גם אם האופוזיציה תעלה לשלטון, גם שם יש מפלגות שדוגלות במגזר ממשלתי רחב. העבודה-מר"צ, למשל. גם כחול-לבן דוגלת באידאולוגיה שבה לממשלה יש תפקיד חשוב בכלכלה. לכן, גם אם האופוזיציה תעלה לשלטון, לא סביר שיהיה ניעור של המגזר הממשלתי. ניעור כזה יגיע כנראה רק אם הכעס על הדרך הלא שוויונית שבה כספי הממשלה מחולקים יביא אחוז מספיק גדול מהציבור לתמוך במפלגה שתקרא לחיסול מדינת הרווחה בישראל. נכון להיום, לא נראה שיש מפלגה שמוכנה לרוץ עם מצע כזה. כל עוד לא תהיה, אנחנו נשאר עם מגזרים שעובדים קשה ומקבלים מעט מהממשלה, ומגזרים שעובדים מעט ומקבלים הרבה.

במילים אחרות, קיצוץ הוצאות המגזר הציבורי לא נראה באופק, אבל זה לא אומר שאי אפשר לקצץ בכמות המשרות. הבעיה שבשביל זה צריך אומץ. האם יש לנו שרי אוצר שהיה להם אומץ לעשות זאת? לא. למה לפטר אם אפשר לטאטא את הבעיה מתחת לשטיח. שר שמפטר לא יזכה לקרדיט בקלפי. המפוטרים יזכרו לו את הפיטורים, הוא יפסיד קולות, גם אם המטרה חשובה וטובה. שר שלא מפטר, לא ייפגע בקלפי. את טראמפ זה לא כל כך מעניין, אולי כאמור כי שם יודעים לזהות מי העובדים במגזר הציבורי והם כנראה נוטים לצד השני. בארגנטינה לא היתה ברירה. בישראל יש ברירה, עד שלא תהיה. בינתיים המגזר הציבורי ממשיך להיות לא יעיל ושמן. 

• צפי לגל הנפקות בתחום הנדל"ן היזמי ברבעון הקרוב
• רשות המסים נותנת לעסקים זעירים אורכה בהגשת הדוח; לא תטיל קנסות
• תוכן שיווקי "הקרנות הפאסיביות מהוות 60% מהענף"