מס על תוצרת חקלאית והכרה בהוצאות לבן משפחה

שאלה: ------------ חקלאי בן 70 הוא בעל אדמה נטועת עצי זית בשטח של עשרה דונמים. בעונת הקטיף כמה מקרוביו (ילדיו ונכדיו) עוזרים לו, והוא מחלק חלק מן התוצרת לילדיו וחלק משאיר אצלו. כלומר, כל התוצרת החקלאית הופכת להיות שווי שימוש עצמי. רשות המסים בישראל (מס הכנסה) דורשת ממנו להגיש דוח על הכנסתו החקלאית. השאלות: 1. האם שווי שימוש של התוצרת החקלאית במקרה זה הוא הכנסה חייבת? 2. כיצד על החקלאי להוכיח לרשות המסים כי שווי המשכורות לקרובי משפחתו שסייעו לו גדול משווי השימוש, וכי אין מדובר בהכנסה חייבת? 3. האם החקלאי יכול להגיש דוח על הכנסותיו האחרות, ולא להצהיר על התוצרת החקלאית? 4. לחקלאי יש הכנסות אחרות מהשכרה ומקצבת פנסיה, שעליהן הוא חייב במס. כיצד עליו לנהוג מול רשות המסים כדי ליהנות ממינימום תשלום מס?

תשובה: -------------- לשאלה 1 בסעיף 2(8) סיפה לפקודת מס הכנסה (נוסח חדש), התשכ"א-1961 (להלן: "הפקודה"), נאמר: "...לרבות שוויה של תוצרת המתקבלת בשל השימוש בהון, בנכס, בזרעים או בחיות בית לצרכי מקורות ההכנסה האמורים בפסקה זו, ולרבות חלק ברווחים המתקבלים מן השימוש כאמור;" ההוראה בסיפה של הסעיף קובעת כי השימוש של החקלאי ביבול שדהו יהווה הכנסה חייבת במס. ראה בעניין זה את הילכת עמ"ה 67/89 מולא נ' פקיד השומה עכו, מסים ה/4, עמ' ה-14, שבה נקבע כי אין ספק שהכנסה מחקלאות היא הכנסה מעסק, גם אם התוצרת נועדה לשימוש עצמי, ובלבד שהעיסוק בחקלאות לא נעשה בדרך של תחביב בלבד. מכאן המסקנה ששווי התוצרת החקלאית, אשר נעשה בה שימוש עצמי, הוא הכנסה חייבת בידי החקלאי. לשאלה 2 הבסיס להתרת הוצאות שהוצאו בעסקו של נישום עוגן בסעיף 17 לפקודה, אשר במסגרתו, ובתנאים שקבע, יותרו בניכוי הוצאות שהוציא נישום בעסקו כנגד הכנסתו. וזו לשון סעיף 17 לפקודה: "לשם בירור הכנסתו החייבת של אדם ינוכו, זולת אם הניכוי הוגבל או לא הותר על פי סעיף 31, יציאות והוצאות שיצאו כולן בייצור הכנסתו בשנת המס ולשם כך בלבד, לרבות..." ארבעה הם התנאים המצטברים, אשר רק אם הם מתקיימים אפשר להתיר בניכוי הוצאה כאמור, ואלה הם: (א) ההוצאה הוצאה בפועל בידי הנישום; (ב) ההוצאה הוצאה כולה; (ג) ההוצאה הוצאה בייצור הכנסה ולשם כך בלבד; (ד) ההוצאה הוצאה בשנת המס. לעניין נטל ההוכחה לתשלום משכורות לקרובי המשפחה, הרי נטל זה רובץ על כתפיו של המערער. לפיכך, יש שני מבחנים מצטברים להכרה בהוצאת שכר לבן משפחה: א. הוכחת עצם קיומם של יחסי עבודה, כנטען, בין העוסק לבין בן המשפחה. ב. היות ההוצאה המוצאת בגינם בבחינת הוצאה ששימשה כולה בייצור ההכנסה ובשנת המס שבה נדרשה. היישום בענייננו: ראשית, החקלאי יצטרך להוכיח כי אכן נתקיימו יחסי עובד-מעביד בינו ובין קרובי משפחתו, לפי המבחנים שנקבעו בפסיקה. שנית, על החקלאי להוכיח כי עבודתם של בני משפחתו בקטיף הזיתים תרמה באופן ישיר ומעשי להכנסותיו בשנת המס. לפני הרמת נטל הראיה לעניין התרת הוצאות המשכורות בניכוי, יש לעמוד בדרישת סעיף 32א לפקודה, לעניין ניכוי מס הכנסה במקור בעת תשלום משכורת ושכר עבודה, וזאת כדי שפקיד השומה יאפשר לנכות את הוצאות השכר מן ההכנסה. אי ניכוי מס במקור גורר סנקציה פלילית, וכן סנקציה אזרחית, אשר מתבטאת בקנסות ובאי התרת ניכוי התשלום כהוצאה. לשאלה 3 סעיפים 135-131 לפקודה וחוק מס הכנסה (תיאומים בשל אינפלציה), התשמ"ה-1985, קובעים את החובה להגיש דין וחשבון על ההכנסה, לרבות הכנסות פטורות ממס והכנסות לא חייבות, ולמלא את הפרטים הנדרשים בדוח. בדוח על ההכנסות חלה חובה לכלול את כל ההכנסות מכל המקורות, לרבות את ההכנסה החייבת מחקלאות. לשאלה 4 הדרך החוקית לכך היא לדווח על כל ההכנסות מכל המקורות, ובמידת הצורך לפנות ליועץ מס שיבצע את חישוב המס בדרך שתביא את החקלאי למינימום תשלום מס.

התשובות אינן מהוות תחליף לייעוץ משפטי, ואין המומחים המשיבים או המערכת אחראים לתוצאות השימוש בהן.