בדרך להפגנת המונים: חייבים להילחם בהיטל הבצורת

ספורים המקרים בחייו של משפטן בהם הוא נתקל בנושא בעל חשיבות לאומית בו הוא מתבקש לטפל וחש זהות רבה ומוחלטת עם הנושא, כמשפטן, אדם ובעיקר כישראלי "בנשמה".

ראשית אקדים ואומר לכל הציניקנים שבניננו שכבר דואגים להרים גבה ולומר "הנה עוד פעיל פוליטי" ? לא, אני לא משתייך לשום זרם פוליטי שהוא, לעולם הקפדתי לא להשתייך שיוך פוליטי כזה או אחר, אלא שאני מדבר כאזרח משפטן מודאג שחי את חייו מתוך אמונה שכאשר אותם פוליטיקאים פוגעים באפשרות שלי לקיים את חיי באופן הנראה לי, חובתי להתערב, להיאבק עד שינוי רוע הגזרה וכולל החובה לעורר את דעת כל הציבור לכך.

לפני כשבועיים צעד למשרדי ידיד אשר חפץ להתייעץ עימי בנושא אשר הטריד את מנוחתו: משבר המים בישראל לצד היטל המים שעמד על הפרק במסגרת חוק ההסדרים בתקציב המדינה לשנים 2009 2010. ידיד זה, היה השני מבין חברי שפנה אלי בנושא ? דבר אשר הביא אותי להתעורר.

נדהמנו מכך, שלמרבית האירוניה, למרות שמדינת ישראל נחשבת מס' 1 בעולם בכל הקשור בטכנולוגיה המיועדת לפתרון משברי מים, הפעילות המדינית של ישראל עצמה בנושא זה, מסתכמת בכמה פרסומות של אנשים מתקלפים שקוראים לנו לרוץ מהר לכל הברזים בבית ולתת להם עוד סיבוב סגירה ותהינו האם ממשלת ישראל השיגה את מבוקשה באמצעות ההיטל וכעת נצעד לדרך חדשה שתוציא אותנו ממשבר המים?

מתוך היכרותי עם האיש, יוסי אלון שמו, ולאחר שיחה ארוכה בה עלו נושאים רבים הקשורים להתנהלות המדינית בישראל בכלל ולליקויים החמורים שבפעולות ממשלות ישראל בנושא המים בעשור האחרון בפרט. בסיום השיחה, החלטנו יחדיו כי הגיע הזמן לעשות מעשה, וזה הזמן להגיש עתירה לבג"ץ שתחייב את ממשלת ישראל להתייחס באופן ראוי לבעיית המים בישראל ובעיקר תחייב אותה להפנות את אותם כספים שמתקבלים מהיטל המים אך ורק לפתרון בעיית המים (הקמת מפעלים להתפלת מים, מאגרי מים וכדו'..), ולא תשלשל את אותם כספים לקופת אוצר המדינה לכיסוי גירעונות, באופן כזה שלעולם נשאר עם משבר המים ולעולם נשלם את היטל המים.

בימים האחרונים מתחולל דיון ציבורי-תקשורתי נוקב, בקשר לאותו היטל מים ? דיון הנוגע בנושאים הרבה מעבר למצב המים בארץ ולהיטל המים אל עבר השאלה ? האם החלטת הרשות המחוקקת בעניין היטל המים, מהווה פריצת דרך אסורה, שבאם לא נקום ונתקן אותה באופן מיידי, אין לדעת למה היא תוביל בעתיד.

עוד תכניות

בכל פקולטה למשפטים, מלמדים המרצים בשיעור הראשון לדיני החוקה ששלטון זה "טוב ליהודים" ? שכן המעבר של האנושות משלטון הג'ונגל בו החזק תופס את השלטון בכוח זרועו לשלטון דמוקרטי בו הכוח ניתן לשלטון מתוך הקונצנזוס החברתי, נעשה במטרה לאפשר את קיומם של החיים בהם אנו מורגלים מתוך מחויבות השלטון לדאוג לאזרחיו ? אלא שכנראה, משהו בשרשרת ההתפתחות האבולוציונית של השלטון הישראלי התעוות לגמרי באופן שדורש את ישורו מחדש.

במשך שנים, אנו משלמים מיסים בגובה של מאות מיליארדי שקלים בשנה, במשך שנים אנו שומעים את רשות המים וארגוני איכות סביבה אחרים מזהירים על מצב המים ועל מחסור עתידי במים באם לא נמצא פתרון למחסור הקיים במים בישראל, אלא שבמשך כל אותן שנים - כשלו הפוליטיקאים מלהגן עלינו מפני מחסור במים, לא דאגו לאלטרנטיבות מים, כפי הנראה מאחר ואלה חשבו שמשבר זה ייפתר מעצמו ואף יותר מדויק מכך, כפי הנראה מכיוון שהעדיפו לנצל את הכספים שגבו מאיתנו באמצעות מיסים, על מנת לקדם את ענייניהם האישיים. ואת כל הציניקנים ששוב מרימים גבה למשמע משפט קשה שכזה אני מפנה לפרוטוקול מס' 25 מישיבת ועדת החקירה הפרלמנטארית למשבר במשק המים, מיום 2.6.02 וכן לפרוטוקול מס' 241 מישיבת הוועדה לענייני ביקורת המדינה, מיום 28.7.08 (ניתן למצוא את שניהם באינטרנט).

כעת, אנו מצויים במה שמוגדר על ידי הממשלה ובית המחוקקים כמשבר, ואלה, חוקקו חוק שבמסגרתו הם פוגעים לנו בזכות לצרוך מים, תוך תקווה שכמות המים שתיחסך תנוע בין 30-50 מיליון מ"ק בשנה ועל הדרך, הגניבו לנו גם "היטל", שאמור להכניס לקופת המדינה את הסך של כמיליארד וחצי שקלים בשנה.

מדוע אני מפקפק ברצינות כוונות המחוקק ובדאגתו לשלום הציבור? התשובה נעוצה בעובדה שאני כאזרח מאמין, הייתי מצפה שבמסגרת חוק שפוגע לי בזכות לעשות שימוש באחד ממקורות החיים, תהיה תוספת חד משמעית המפנה את כל הכספים שייגבו במסגרת ההיטל הקבוע בחוק, לטובת פיתוח מקורות מים מיידים לפתרון המשבר המצריך את קבלתו של אותו החוק.

במילים אחרות, לו היה המחוקק קובע כי הכסף שנגבה באמצעות ההיטל, מופנה כולו לפתרון "משבר המים", סביר להניח שלא הייתם קוראים ביקורת שלי על קבלתו.

אלא שלא כך נעשה, וכעת, כשהתחלתי לבחון את הדברים מתברר לי כי מתקן של התפלת מים המייצר כ-100 מיליון מ"ק בשנה (כפול ממה שהמחוקק מבקש לחסוך באמצעות החוק במקרה הטוב), עלות הקמתו הינה רק כ 850 מיליון שקל (וגם את זה יש הרבה יזמים שמוכנים להוציא מכיסם), אני תוהה לגבי כנות כוונות המחוקק ולגבי רצינות הדאגה אותה הוא מביע.

כך, לו היו מפנים את הכסף שנגבה באמצעות היטל המים (מילארד וחצי שקלים), לפתרון משבר המים, כבר במחצית הדרך היינו מסוגלים לבנות מתקן התפלה שהיה מביא לייצור של כמות כפולה של מים ממה שהמחוקק מתכוון לחסוך באמצעות החוק בכל התקופה.

מדוע אם כן, מבקש המחוקק לחייב אותנו בהיטל ולא לייעד את הכסף לפתרון המשבר? התשובה לכך היא פשוטה: המחוקק רוצה למסות אותנו ולעשות שימוש בכסף לצרכים אחרים. במידה ולא נתעורר, בשנה הבאה נצטרך לשלם יותר כסף, לעשות שימוש בפחות מים ואולי המחוקק, שיבין כי באמצעות הפחדה הוא יכול להוציא מאיתנו כסף למימון שיגיונותיו, יתחיל למסות גם את מוצרי המזון הבסיסיים ולפגוע לנו בזכויות בסיסיות נוספות לשם מימון שיגיונותיו.

אני לא פעיל פוליטית אבל אני קורא לכל ישראלי בר דעת שמאס בהתנהלותן השערורייתית של ממשלות ישראל להצטרף מאבק להפניית כספי ההיטל לתיקון הליקויים במדיניות המים בישראל.

ב-15 לחודש אוגוסט, בכוונתנו לקיים הפגנת המונים בכיכר רבין. כולכם מוזמנים לבוא ולהצטרף.

מאת: עו"ד ברק רון, בעל תואר שני מהאוניברסיטה העברית בירושלים ובעליו של משרד עורכי הדין ברק רון

לפרטים ולכל מי שמבקש לסייע לנו במאבק על זכויותינו, אנא צרו קשר במייל [email protected].