בניהול תיק השקעות: על 2 הרעות החולות של המשקיע הפרטי
היחס בין מספר החברות החדשות שקמות בהשוואה לאלה שחיות יותר מחמש שנים הינו 5% לערך. מספר החברות הגדולות שמצליחות לשרוד לאורך עשרות שנים כמו אלה ב-500 S&P הוא נמוך הרבה יותר מאשר הדעה הרווחת סוברת.
ד"ר היס, בספרו ארגון כגוף חי, טוען שיותר מ 40% מחברות הענק לא שורדות יותר מ-12 שנים בלבד. גם אם ד"ר היס מגזים מעט, לצורך העניין נוכל להסכים כולנו שחברות נוטות למות בטרם הגיעם לגיל שיבה טובה, ומוות בעריסה הינו מוות ארגוני שכיח ביותר גם במאה העשרים ואחד. בעולם העסקי כמובן.
מדוע עסקים צעירים מתים כל כך הרבה וכל-כך מהר הינה הסוגיה שאנו נטפל בה כאשר ההגיון העומד מאחור הוא פשוט ואני מקווה גם מקובל. ניהול תיק השקעות הינו ניהול עסק לכל דבר ועניין להוציא את העובדה שבניהול תיק השקעות אין בהכרח עובדים הכפופים למנהל התיק. אחת שזה נאמר, כל יתר הדברים דומים ואף זהים למדי. תיקוף ההשוואה יכול בהחלט להעשות לאור העובדה הסטטיסטית שרוב המשקיעים העצמאיים לאורך זמן אינם משגשגים וכנראה שהרוב לאחר טעימה כזו או אחרת סוגרים את הבסטה.
אחד הדברים המרכזיים שד"ר היס, מציין לגבי אותם עסקים-ארגונים שמצליחים או לא מצליחים קשור ישירות לסוגיית שמרנות בנושא ניהול הכסף. הוא טוען שרוב מקרי המוות הבלתי הכרחיים של הארגוניים-עסקים נעוצים בנטייה לפזרנות כספית וזאת באה לידי ביטוי בעיקר כאשר הקופה מתמלאת. פרופ' אדיג'ס בספרו 'צמיחה והתחדשות של ארגונים-עסקים', מציין שקיימת נטייה חזקה של ארגונים בוגרים להתחיל לעסוק בסוגיות מפתח כגון מספר החלונות שזכאי להם המנהל, גודל החדר וסוג הרכב. המשיכה לסמלי סטאטוס המקפלים בתוכם נהנתות על חשבון מיקוד בביזנס עצמו משיק לרעיון שכאשר הקופה מתחילה להתמלא והביטחון התעסקותי והכלכלי גדלים אנשים מתחילים לעסוק בתפל ובהחלט לא ממוקדים בפיתוח אסטרטגיות יעילות להמשך צמיחה עסקית-כלכלית.
דבר נוסף שד"ר היס מספר לנו שאחראי על חיים ומוות בעולם הארגוני-עסקי הינו ההימנעות של ארגונים ( ארגוני נהר בניגוד לארגוני שלולית ) לפתח בשוליים עסקים או מוצרים שיביסו את המוצר המרכזי שאותו עסק מוכר.
הוא טוען שהוא מצא שאותם עסקים שמצליחים לאורך זמן מאפשרים לחלק מהעובדים להתחיל לפתח מוצרים חדשים שאינם הקור ביזנס של אותו ארגון. לא מוצר אחד אלא מספר ומגוון מוצרים שונים שאחד מהם יהיה ה ג'ק פוט העתידי של אותו ארגון בוגר.
בדומה למנהלי תיקי השקעות ד"ר היס למעשה מדבר על עקרון פיזור הסיכונים מחד אך יתרה מכך למעשה מחייב הוא ארגונים בריאים להקצאות חלק מהמשאבים שלהם לגיוון תיק ההשקעות שלהם, וזאת למרות שאותם מוצרים מצליחים. אין הוא מדבר על עטיפות ואריזות חדשות הוא מציין שיש חובה לאתגר את המוח הארגוני לחיפוש הזדמנויות חדשות שהינן מחוץ לקופסא של הארגון.
בעולם המשקיעים, אנו ב-PDM מזהים שני דברים חזקים: א. הנטייה להתאהב בפוזיציה כלומר להישאר נאמן למניה או סקטור מסוים שמציג רווחיות ב. להישאר נאמן לאסטרטגיה העסקית במקום לנסות ולאתר אסטרטגיה חילופית על חלק מתיק ההשקעות כמובן.
לצורך גיוון או פיזור תיק המניות והאסטרטגיה נדרשים שני דברים קשים ליישום. יכולת לחשוב מחדש ולקחת החלטה מחודשת הן לגבי תיק המניות והן לגבי האסטרטגיה שהתרגלנו אליה. חשיבה מחודשת הינה גילוי גמישות ובגרות ניהולית עסקית שאינה הולמת את בעל העסק-תיק המניות הקלאסי או נורמטיבי. אך כפי שד"ר היס מציין רוב בעלי העסקים מתים מוות בעריסה ורק אחוז קטן יחסית חי יותר מ-12 שנה.
מסקנה
1.ניהול תיק מניות הינו ניהול עסק לכל דבר ועניין 2.כושר ההישרדות של עסקים קטנים עד 5 שנים הינו נמוך מאוד 3.שמרנות כספית הינה הכרח המציאות לחיים ארוכים 4.יצירת מיני תיק השקעות הינו הכרחי 5.יצירת אסטרטגיה חילופית על חלק מהתיק מחייב חשיבה מחושת, קבה"ח וגמישות מחשבתית 6.אסור להתאהב בפוזיציה גם כאשר היא מנצחת כרגע.
** אלי אברמוביץ ודיוויד סלומון ממקימי המכון הישראלי לקבלת החלטות עוסקים בטיוב תהליכי קבלת החלטות של אירגונים, מנהלים ומשקיעים פרטיים. כמו כן משמשים יועצים אסטרטגים ומנהלי משא ומתן עבור אירגונים בארץ ובחו"ל. לשאלות [email protected]
