פסטיבל הסיגרים העשירי בקובה - X Festival de habanos, La Habana
אני יושב בנמל התעופה של סאנטו-דומינגו, בירת הרפובליקה הדומיניקנית. חלונות ענק מצלים בפנים מפני השמש הלוהטת בחוץ. הכל נראה מעולף מחום. מוזיקה לטינית נורא רועשת בוקעת מרמקולים גרועים. למה תמיד בכזה רעש? היא אמורה לעורר עליצות קאריבית? אף אחד לא מפזז בריקוד. צהריים, וכולם עייפים. התעוררתי במיאמי בארבע וחצי לפנות בוקר, כדי להגיע לטיסה לכאן, ואני ממתין כעת לטיסה להבאנה. המרחק ממיאמי לקובה הוא רק 150 קילומטר. אבל נאלצתי לטוס אליה בתיווכה של ארץ שלישית, כי אין כמובן טיסות מארה"ב לקובה. בביקורת הדרכונים כאן תהיתי שוב, לא בפעם האחרונה, איך זה שבכל מיני מדינות מקבלים לעבודה בתפקיד הזה אנשים שלא יודעים אנגלית. וכמה פרוטקציה צריך בשביל זה.
פסטיבל הסיגרים של קובה חגג עשור. הפסטיבל הזה הפך עם השנים להיות האירוע המשמעותי ביותר בתחום הסיגרים, ולסיבה למסיבה לחובבי הסיגרים באשר הם. הפסטיבל מתחיל תמיד ביום שני האחרון של חודש פברואר, ונמשך עד יום שישי של אותו שבוע. השנה היה זה 25-29 בפברואר. גם השנה השתתפתי בפסטיבל, והיה עמי שמואל טל, מנהל השיווק של 'סיגאר'. היה זה פסטיבל מוצלח, צבעוני, מגוון, וחווייתי. יום רדף יום ואירוע רדף אירוע. וביניהם, תערוכה-יריד, פגישות, ראיונות, סיורים, סעודות, נשפים. והיו הסמינרים. איזה כף זה לשבת בסמינרים, שבהם לא רק שמותר ליהנות מסיגר משובח, אלא שזה מצופה ממך. ועוד בחברת חובבי סיגרים.
פסטיבלי הבאנוס מאפשרים לתעשיית הסיגרים הקובאנית להשיק סיגרים חדשים באופן המיטבי, ובפני הקהל האידיאלי - נציגי המדיה, אנשים שסיגרים הם עיסקם, מקצועני הסיגרים, וחובבי סיגרים מסורים. לא קל יהיה לכנס מכל העולם עיתונאים הכותבים על סיגרים ומסקרים את הנעשה בתחום, למסיבת עיתונאים בה יושקו הסיגרים. אולם בפסטיבל עיתונאים אלה נמצאים ממילא. במסגרת הפסטיבלים הושקו סיגרים נהדרים כמו ה'אדמונדו' של 'מונטהכריסטו' ב-2004; הפירמידה 'סירי P מס. 2' של 'פרטאגאס' ב-2005; ה'בהיקה' האגדי וה'שורט צ'רצ'יל' של 'רומאו אי חולייטה' ב2006; ה'קוהיבה מאדורו 5', וה'רסרבה דה מונטהכריסטו מס. 4' ב-2007. הפסטיבלים גם מהווים פלטפורמה מצויינת להפצת הידע על הסיגרים הקובאניים, ולהעמקתו. ו, לא פחות חשוב, אפשרויות נדירות באיכותן ובהיקפן לחלוק את ההנאה מן העשן הניחוחי ומלא הטעמים כמעדן, עם חובבי סיגרים כמוך, במכורתם של הסיגרים.
החגיגה נפתחה ב'ליל קבלת הפנים' בתאטרון קארל מארקס, בו הוצגו שני הסיגרים החדשים, כוכבי הפסטיבל. כעבור יומיים נערך 'נשף מפיצי הסיגרים' שהוקדש הפעם לשוק השוויצרי ולשוק הגרמני. נשף צבעוני ועליז עם להקות אותנטיות שבלטה בהן להקת יודל שוויצרית. והיה גם נשף 'Distributor?s night' של 'Promocigar' לקידום סיגרי 'גואנטנמרה' והמיני סיגרים הקובאניים, באולם על שם קומפאי סגונדו, שבמלון 'נאסיונל'. הקרשצ'נדו של הפסטיבל, כבכל שנה, היה גם הפעם נשף הגאלה שחתם את הפסטיבל. היה זה ביום שישי בערב. נשף זה הוא תמיד ביום שישי בערב, ואם נהיה בו בשנה הבאה די ישראלים כמו שאני מקווה, נוכל אף לערוך קבלת שבת... הנשף הוקדש לעשר שנות הפסטיבל, שהפכו את הבאנה לבירה העולמית ה"רשמית" של חובבי הסיגרים.
קארלוס מארקס
"לתאטרון קארל מארקס," אמרתי לנהג המונית. "אתה מתכוון לתאטרון קארלוס מארקס," הוא תיקן אותי. הגענו לתאטרון לאירוע הפתיחה של הפסטיבל, וההשקה של שני הסיגרים החדשים שעמדו במרכז הפסטיבל. לא רצינו לאחר והגענו מוקדם. היה זה ערב אלגנטי מאוד. אנשים לבשו מחלצות, רבים מהם ענובים בעניבות פרפר חגיגיות. הנשים במחלצות פאר. רבים גם לבשו חולצות גואיאברה (guayabera) - החולצה ה"לאומית" של קובה, שנלבשת מחוץ למכנסיים, מכילה שפע של כיסים, ומתאימה למזג האויר המקומי. היה חם. חם ולח. שטיח אדום קיבל את פנינו, הדלתות נפתחו בדיוק בשעה שבע, ונכנסנו באנחת הקלה אל המבואה הממוזגת. הפעם באמת הצליחו למצוא בחורות מרהיבות ביופיין. הדיילות לבשו חליפות סאטן כסופות, עם וסט קטן ופתוח, שמתחתיו רק חזיה שחורה קטנה. כשראיתי את הראשונה חשבתי שלששון לב כולנו היא שכחה ללבוש חולצה, אבל אז ראיתי שהן כולן לבושות כך. שתיים מהן היו הגדולות מכולן, תרתי משמע, גם ביופי וגם בגובה. שתי נימפות שחורות מדהימות שעמדו כמו מפוסלות בשיש או בהוואנה.
אחרי קוקטייל חביב זרמנו להתיישב באולם התאטרון. הנשיאים המשותפים של 'הבאנוס' אוסקר באסולטו (Oscar Basulto Torres) ובואנאבנטורה חימנז (Buenaventura Jimnenez Sanchez-) הודו למשתתפים בנאומיהם, והדגישו את העובדה ש'פסטיבל הבאנוס' מיצב את עצמו כאירוע הבינלאומי המרכזי של חובבי הסיגרים. הם הוסיפו וסיפרו על כוכבי הערב האמיתיים, הסיגרים המיוחדים המושקים בערב זה. ואז החלה התוכנית האמנותית, שהיתה חביבה, והקיפה מופעים אחדים, בהם גם זמרת בעלת גיזרה משגעת ששרה את 'Oh Happy Day' בקול גדול, כשהיא מלווה במה שנראה כמו מקהלת צעירי ההסתדרות, עם העמדה נושנה של להקה צבאית. הנה נקודה ראוייה לציון - בפסטיבלים עד כה היו השירים שהושרו במופעים כמעט על טהרת הספרדית, עם מוזיקה קובאנית וקאריבית; ואילו בפסטיבל הנוכחי היו מרבית השירים אמריקניים, ובאנגלית. האם זה מרמז עם משהו אחרי פידל?
הסיגרים שהושקו בערב הפתיחה היו 'האצ'ה אופמן מאגנום 50' (H.Upmann Magnum 50) - 50 X6.5, ו'הויו דה מונטריי אפיקור אספסיאל' (Hoyo de Monterrey Epicure Especial) 50 X 5.5. ה'האצ'ה אופמן', איזה סיגר! איזה עושר. איזו רכות מלטפת. ווליום גדול ומלא טעמים של עשן בחך, ושאיפה רכה ומושלמת. כמו לרכב על ענן. טעמי אגוזיות שורשית של אגוזי מלך ובונדוק עם קפה בחלב. האפר שלו היה מוצק ואחיד, החזיק מעמד יפה, והגיע לאורך שני אינץ', אף כי התהלכתי איתו. הוא נפל דווקא כשהנחתי את הסיגר על כוס הוויסקי שלי. זהו סיגר מעמיק להרהורים מעמיקים. עזוב את המחיר, חובה עליך לחוות אותו. ההויו אספסיאל לא היה רחוק ממנו. סיגר בחוזק מדיום, עשיר בעשן עשיר בטעמים, רק כדי שתי שנתות חזק יותר מן האופמן. שאיפה רכה ומושלמת, כשחכי בחן וחווה את הטעמים עצמתי את עיני מעונג. כמובן ששני הסיגרים הם מהדורה מובלת (Edicion limitada).
אבל החלק המענג באמת של ערב הפתיחה היה עוד לפנינו. שמנו פעמינו ל'קלוב הבאנה' (Club Habana) מועדון היוקרה הפרטי היפהפה על החוף הקאריבי. מזנון עמוס בכל טוב נפרש על שולחנות שהוצבו על החול, ובאר מצוייד היטב השקה את החוגגים בליווי המוזיקה המתבקשת. זוגות פרשו למיטות-הנוח לאורך החוף מתחת לעצי הדקל. המוחיטוס, הקובה ליברס, הוויסקי, הבירות, זוגות ריקדו במועדון ועל החול. 'קלוב הבאנה' הוא מועדון יוקרה פרטי, המקיף חוף ים פרטי עם עצי דקל מרהיבים, בר משקאות בלב חול ים לבן, ובית קולוניאלי מרשים הכולל חדר כושר, מגרש טניס, בריכה, באר, מסעדת גורמה איכותית, אולם אירועים יפהפה, חנות סיגרים 'קאסה דל הבאנו' שבה שתי עמדות טורסדור, לאונג' סיגרים, ובר משקאות עשיר. וכמובן, לכל משתתף הוענק היומידור קטן ואיכותי, מצופה לכה ועטוף בבד רך כדבר יקר-ערך, ובו שני הסיגרים חתני הערב.
2007 היתה שנה טובה
'הבאנוס אס. אה.' (Habanos s.a.) היא החברה הקובאנית הממשלתית הממונה על ענף הטבק, דהיינו סיגרים, בקובה. סניור מנואל גארסיה (Manuel Garcia Morejon) - סגן הנשיא למסחר 'הבאנוס', הרצה בסמינר הבינלאומי, על שנת העסקים 2007 של החברה. היתה זאת שנה טובה. ההכנסות מסיגרים - 402 מיליון דולר, גדילה של 8%. וזאת חרף ההגבלות על העישון בעולם. 85% מן ההכנסות היו מסיגרי פרימיום, היתר מסיגרי מכונה ומסיגרים פחותים. מסיגרי הפרימיום שנמכרו היו 94% סיגרי פרימיום "רגילים", והיתר סיגרי מהדורה מוגבלת 'Edicion limitada'. 75% אחוזים מן הסיגרים נמכרו בשווקים המקומיים בארצות השונות, והיתר בחנויות 'דיוטי פרי' בארצות אלו. חלקו של המזרח התיכון במכירות הסיגרים היה 9%, גדילה של 3% מאשתקד. רק בצפון-אמריקה היתה ירידה, של 7% במכירות, בעיקר בשל ההגבלות על עישון ופעילות השוק המקביל הלא חוקי. המארקה המובילה במכירות היא גם הפעם 'מונטהכריסטו', אבל המארקה המובילה בהכנסות היא 'קוהיבה' - 25%, לעומת 20% של 'מונטהכריסטו'.
השווקים הגדולים ביותר של הסיגרים הקובאניים ב-2007 היו ספרד, צרפת, גרמניה, לבנון (!), שוייץ, וקובה עצמה, בעיקר כמובן לתיירים. כגושים שיווקיים הובילה אירופה המערבית בגדול עם 60% מן המכירות העולמיות, אחריה אמריקה הלטינית - 12%; המזרח-התיכון ואסיה - 9%; והיתר במזרח אירופה, קנדה, ואפריקה. הגדילה של שיווק הסיגרים הקובאניים הולכת בד בבד עם פריחה כלכלית. אך טבעי איפוא שהשווקים שבהם היתה הגדילה הניכרת ביותר ב-2007 היו רוסיה, ברזיל, הודו, וסין. במזרח אירופה גדלו המכירות ב-33%, באסיה ב-26%, באפריקה ב-21%, במזרח-התיכון ב-13% - לבנון כבר אמרתי? המכירות באמריקה הלטינית גדלו ב-10%, ואילו בקנדה - שהיא מעוז גדול של סיגרים קובאניים בשל קרבתה לארה"ב - ירדו המכירות ב-7%. נכון לסוף 2007 היו 130 חנויות 'לה קאסה דל הבאנו' ברחבי העולם, והשנה ייתוספו עליהן עוד 37 חנויות - באמריקה הלטינית, אירופה, אסיה, המזרח התיכון, ואפריקה.
אחת האטרקציות של הפסטיבל היתה התערוכה-יריד בפ'אלאסיו דה קונבנסיונס' (Palacio de Convenciones - היכל הכנסים) מרכז הכנסים של הבאנה. ראול דה לה נואז (Raul de la Nuez) - שר סחר-החוץ של קובה פתח את התערוכה-יריד. השנה הציגו בתערוכה למעלה מחמישים משתתפים. בדברי הברכה שלו ציין השר שהסיגרים הם ענף היצוא השלישי בגודלו של קובה. זה נשמע גדול. אבל כשזוכרים שההכנסות מענף היצוא השלישי בגודלו הזה הן בסך הכל 400 מיליון דולר - משהו בסדר גודל היצוא של חברה לא גדולה מאוד בישראל - משקף הנתון הזה את מצבה הכלכלי העגום של המדינה שבה קרוב ל-12 מיליון התושבים.
טעימת סיגרים ושמפניה
אי אפשר להגיד שמארגני הפסטיבל אינם מקוריים וחדשניים. מה הם מצאו לצוות לסיגרים? שמפניה. אינסטינקטיבית הרעיון הזה נדחה על הסף. יין אדום הולך טוב עם סיגר, יין לבן לא הולך טוב עם סיגר, קל וחומר יין לבן תוסס. אבל, באנו לעבוד אז נתנו לעניין צ'אנס. וזה היה מעניין. מסתבר, גם הפעם, שניגודים נמשכים, ועשויים אף להשלים זה את זה. באופן מוזר היתה ההתנגשות בין הסיגר לשמפניה מעניינת. בעיקר כשהמשתתפים בטעימה היו שמפניות וינטייג' - משנת בציר מוגדרת - מעולות ביותר ובעלות אישיות מובחנת, ושלושה סיגרים דומיננטיים מאוד. עם זאת, לפחות אני אישית לא הולך להפוך את השמפניה לבת לוויה קבועה לסיגר. אבל כמרענן חך אחרי או בין, היא בהחלט מקבלת מעתה תפקיד. את הטעימה יוצאת הדופן הזאת הנחה ג'יימס סאקלינג - אולי חובב הסיגרים האנגלי המפורסם ביותר מאז צ'רצ'יל, כלומר, בקרב חובבי הסיגרים. סאקלינג כותב ב'סיגאר אפיסיונאדו', ומי שמכיר את המגזין האמריקני יודע שהוא מככב בו בגדול. הטעימה נערכה באולם שנת 1930 - על שם קומפאי סגונדו, במלון 'נאסיונל' הקלאסי.
כמובן, אילו במקום בפחמן דו-חמצני היו בועיות השמפניה מלאות בעשן סיגרים ניחוחי, אזי היינו נהנים הרבה יותר. הסיגרים שנטעמו היו שלושה אדיסיון לימיטאדה שמושקים השנה, ושלוש השמפניות שהשתתפו היו מן העידית של 'פאר דזונז (Part des Anges) כלומר, "חלקם של המלאכים" כך קוראים הצרפתים לאלכוהול שמתנדפת מן החביות והולך את המלאכים שבשמים. 'קואבה פירמידס' (Cuaba Piramides), נטעם עם 'פאר דזונז 1996'; ה'פרטאגאס סירי D מס 5' (Partagás Serie D n. 5) נטעם עם 'פאר דזונז 1988'; וה'מונטהכריסטו סובלימס' (Montecristo Sublimes) עם הגדולה מכולן - 'פאר דזונז 1980', שזכתה בתחרויות בתואר אחת מחמש השמפניות הטובות בעולם. היה ברור למדי שמרבית המשתתפים יבחרו בהרכב השלישי - גם משום שה'מונטהכריסטו' הזה היה הבשל שבין הסיגרים, וכך אכן הווה. הבחירה שלי היתה שונה. ה'קואבה' מצא מאוד חן בעיני. הוא היה המתון שבין שלושת הסיגרים והתאים לשעת היום המוקדמת בה נערכה הטעימה. אני הותרתי אותו דולק, וטעמתי איתו את ה-1980, וזה היה לטעמי הטוב שבשילובים. לא נראה לי שילוב של סיגר חזק ומלא גוף מאוד - כפי שהיו ה'פרטאגאס' ועוד יותר ממנו ה'מונטהכריסטו' - עם שמפניה.
ספוגי שמפניה הלכנו אל כיתת האמן (Clase magistral) על קוקטיילים וה"חתונה" שלהם עם סיגרים. זאת היתה יותר הופעת פעלולנים מאשר כיתת אמן כהילכתה. בזה אחר זה הופיעו אלופי הפעלולים המתבצעים כרגיל מאחורי הבאר. זרקו את הבקבוקים באויר, ג'יגלגו איתם, איזנו אותם על ראשיהם ומרפקיהם, ובין לבין גם מזגו לגביעים את מרכיבי הקוקטייל תוך שהם מנסים להדליק סיגר. לקובאנים שאינם בני שלטון אין מצית לייזר, והראשון ניסה להדליק את הסיגר עם מצית גז פושטי, מה שהיה לוקח לו דקות ארוכות והקהל היה מאבד את סבלנותו. ניגשתי אליו והדלקתי לו את הסיגר עם ה'קוליברי' הנאמן שלי. אסיר תודה הוא הגיש לי בתום ההדגמה שלו את הקוקטייל שהכין. המתחרים עלו בזה אחר זה ונתנו פחות או יותר אותה הופעה. אנו הצופים עירבבנו משקאות על פי ההוראות ויצרנו קוקטיילים, בחלקם מלאי השראה אבל לא ממש מקצועיים. אז לא כולם הצליחו, אבל כולם יצאו מתודלקים יפה. היתה הצגה טובה.
סומלייה הסיגרים
סומלייה יין הוא האיש במסעדה המתמצא היטב בתפריט היינות של המסעדה; הינו מומחה בהתאמת היין לסעודה, לנסיבות, ולאדם; ויודע לפתוח את היין כראוי, ולמזוג אותו כהלכה. סומלייה סיגרים זה אותו הדבר, רק עם סיגרים. אנשים רבים שלא מעשנים סיגרים בקביעות, נהנים מסיגר משובח אחרי ארוחה טובה. לאלה יסביר ה'הבאנוסומלייה' בקצרה מה הסיגרים המתאימים ביותר, לרבות למשך הזמן שאתה מתעתד להקדיש להנאה מן הסיגר. אזי, אחרי שבחרת בסיגר, הוא יקטום בעבורך את הסיגר וידליק אותו. הקובאנים לקחו בעלות על הנושא הזה והעניקו למקצוע את השם 'הבאנוסומלייה' (Habanosommelier), ועושה רושם שזה נקלט והפך למושג.
התחרות התנהלה כך: אל שולחן יושבים שני חובבי סיגרים - כאילו במסעדה, כאילו אחרי ארוחה - והם משחקים את הלקוחות. על המתחרים להתאים להם סיגרים ואף משקה דיז'סטיף. הם שואלים את ה"לקוחות" מה אכלו, מה שתו, איזה דיז'סטיפים חביבים עליהם, ומה ההעדפות שלהם לגבי סיגרים - גדולים או קטנים, עדינים או חזקים, רכים או מלאי גוף. אזי הם מציגים שלוש חלופות, ומספרים על כל אחת מהן ועל מידת התאמתה. מעל לכל הסצנה הזאת יושב חבר של ששה שופטים, המסתכל על הכל בעיניים בוחנות, שאינן מחמיצות דבר. כל המתחרים נראו טוב, היו מומחים בתחומם, והיו נרגשים מאוד. מבין השלושה שאני ראיתי, שניים עשו טעויות הן באינפורמציה שמסרו ל"לקוחות", והן בהכנת הסיגר ובהדלקתו. אבל אולי אני קפדן מדי. הזוכה היתה הפעם קובאנית. היתה זאת זודלאי נאפולס (Zudlay Napoles), אשה צעירה ונאה, שדיברה בשטף וברהיטות, מציגה את הסיגרים היטב. היא השכילה להציע לשני ה"לקוחות" סיגרים בויטולה זהה - כל אחד לפי טעמו, 'קוהיבה' והויו דה מונטריי' - כדי שייהנו מהם ביחד זמן זהה. היא גם השכילה להתאים לאחד קוניאק, ולשני המליצה על רום קובאני משובח על משקל כשאתה בקובה ונהנה מסיגר קובאני, שתה משקה קובאני. השילוב המנצח שלה בתחרות היה רום 'סנטיאגו' בן עשרים-וחמש שנים עם 'קוהיבה מאדורו 5'.
זודלאי נאפולס, 31, היא סומלייה הסיגרים במסעדת 'לה פלורידיטה' המפורסמת של הבאנה, שהיתה המקום המועדף של הסופר ארנסט המינגוויי. היא כבר ייצגה את קובה בתחרות זאת ב-2008, וזכתה במקום השני. היא הפסידה אז לאשה, מנואלה רומרלו (Manuela Romeralo), מספרד. זודלאי היא אשה נאה מאוד, קטנה וחמודה. הניחוש האחרון העולה על הדעת הוא שהיא סומלייה סיגרים, ושהיא כיום מספר אחת בעולם בתחום זה. זולדאי נאפולס היא גם חובבת סיגרים בעצמה הנהנית בקביעות מעישון סיגרים משובחים, והסיגר "שלה, הוא 'רומאו אי חולייטה מס. 4'. היא רכשה את חיבתה לסיגרים בבית. אבל לא מאביה, כי אם דווקא מסבתה אבואלה חואנה, שגם כיום, בגיל 82, נהנית מסיגר אחרי הארוחה. "רבים מן הטורסדורים כיום הם נשים," אומרת זודלאי, "יש בסיגרים מן החום של האשה."
במקום השני זכה פליקס הארטמן (Felix Hartmann) האוסטרי - סומלייה הסיגרים של מלון 'בורג' אל ערב' (Burj Al Arab) באיחוד האמירויות. למקום השלישי הגיע קארלוס אצ'אפרסטו (Carlos Echapresto) ממסעדת 'ונטה דה מונקאלוויו (Venta de Moncalvillo) שבלה-ריוחה, ספרד. השנה היתה גם ישראל מיוצגת, באדיבות חברת 'דוידס' - היבואנית הבלעדית של סיגרים קובאניים לארץ. 'דוידס' הביאו לתחרות את פדריקו (פרדי) ברודנר. פרדי החביב שלנו השתתף במקצה הראשון והתרגש מאוד. לבסוף הוא הגיע "רק" למקום החמישי המכובד. אבל אנו נתייחס לתחרות הזאת כאל אימון, ומצפים ממנו להיות הצ'מפיון בשנה הבאה. עם זאת, יש להודות שזה לא קל, כי לפעמים יש בשיפוט גם שיקולים זרים. העניין עם סומלייה הסיגרים הוא פשוט מקסים, וכל כך הגיוני. השאלה היא אם, עם כל ההגבלות על העישון, עוד יהיה בכלל בעתיד תפקיד להבאנוסומלייה.
אמנות קומוניסטית בויניאלס
הפסטיבל היה מלא וגדוש, אבל לא כולו יסופר כאן. עם זאת עלי להזכיר - ולהיזכר בהנאה - ולו חלק מן הדברים שחווינו. ביקורים בבתי-חרושת לסיגרים שבהם מיוצרים הסיגרים "חתני" הפסטיבל: 'לה קורונה' (La corona) בו מיוצרים סיגרי 'הויו דה מונטריי', ו''האצ'ה אופמן' (H. Upmann) בו מיוצרים הסיגרים הנושאים שם זה. ערכנו ביקור פרטי מהנה בבית החרושת 'אל לאגיטו' (El Laguito - האגם הקטן) שבו עושים את סיגרי 'קוהיבה' ו'טרינידאד'. כמובן שנסענו למחוז פינאר דל ריו שבמערב קובה - ערשם של עלי הטבק הטובים בעולם. שמנו פעמינו לעיר סאן חואן אי מארטינז שבמחוז, וביקרנו במטעי טבק, באסמי יישון העלים, במרכזי תסיסת העלים, באולמות יישון העלים. כבר ביקרתי במקומות אלה וכאלה פעמים רבות, ואיני שבע. מסאן חואן אי מרטינז נסענו בליווי משטרתי כבד ששמר על סדר מופתי לויניאלס (Vinales), לסעוד צהריים. או קיי, נתעכב כאן לרגע. ויניאלס היא מקום קסום, אולי הקסום ביותר בקובה. כתבתי עליו ב'סיגאר' לפני שנים אחדות. יש כאן תצורות טבע, הרים, סלעים, פלורה ופאונה, יחידים במינם. הפעם הגענו דווקא למשהו שהוא אולי הקיטש הגדול בעולם. יש מול המסעדה קיר סלע ענק, וקאסטרו הורה לפני שנים לצייר עליו ציור גדול. לאוביגילדו מוריו (Leovigildo Gonzalez Morillo) היה הצייר שמונה לכך, הוא מרח ציור על פני משהו שאני מעריך כ-120 מטר רוחב על כ-60 מטר גובה, וקרא לו 'ציור הקיר של הפרהיסטוריה' (Mural de la Prehistorica) זאת היא עבודת "אמנות" במיטב המסורת הגרועה של משטרים קומוניסטיים ואמנים מטעם. אני מניח שהמורה שלו, הצייר דייגו ריברה, לא היה מרוצה מן התוצאה.
אבל אני הייתי מרוצה כאן. להקת זמרים וכליהם הנעימו לנו בשיר ובנגינה, והארוחה היתה מעניינת. אבל ראשי היה בעיניין אחר. היתה במקום "בוטקה" ובה טורסדור שמגלגל סיגרים לפי הזמנה. למרבה ההפתעה איש כמעט לא ניגש אליו, ומבין המעטים שניגשו לא ראיתי מישהו מזמין אצלו סיגרים. ניצלתי זאת כדי להזמין כמות נאה של סיגרים בויטולת הענקים דיאדמה (Diadema) 52 X 8.5, שזה בעברית 2 X 22 סנטימטר. ליתר בטחון בחנתי את העלים, שנראו מצויין. נותר רק לבחון את מיומנותו של הטורסדור. ביקשתי שיכין לי תחילה סיגר לדוגמה. הסיגר נראה מצויין, והוריתי לו לבצע את הזמנתי. עד לסיום ארוחת הצהריים, הסיגרים היו מוכנים. מובחרים אחד אחד. סיגר כזה ראוי להימכר במחיר נאה מאוד. כמה אני שילמתי? עזוב, כל כך נמוך שלא נעים לי. עישנתי אחד מהם לרגל כתבה זאת, והוא היה משובח. אבל עלי להתאפק עם השאר כי עליהם להתיישן עוד לפחות שנה, רצוי יותר, ואז הם יהיו עוד יותר טובים.
ארמניאק ו"גילקול" סיגרים
אירוע מענג במיוחד היה תחרות 'הבאנוס ארמניאק'. השנה נערכה תחרות זאת בפעם השלישית ומשכה עוד יותר עניין מתמיד. המטרה היא למצוא את ההתאמה הטובה ביותר בין סיגר קובאני לארמניאק. כמובן שזה לא ממש רציני, כי יש מאות סיגרים קובאניים, ומאות ארמניאקים. אבל הדרך אל המטרה היתה נעימה ביותר - רצופת סיגרים נהדרים וארמניאקים משובחים, שכן סיגר וארמניאק הם באמת אחד המוצלחים שבשילובים. השלב הראשון של התחרות נערך בפריז, ושלבי הגמר בפסטיבל. בשלב חצי-הגמר השתתפו שניים-עשר סיגרים ושניים-עשר ארמניאקים. שלב הגמר היה פתוח למשתתפי הפסטיבל, והטעימה היתה כמובן עיוורת. הטעימה נעשית על פי הפרמטרים הבאים: היחסים בין האו דה וי של הארמניאק והעשן של הסיגר; העושר והארומטיקה, מהי עוצמת ומורכבות התקשורת והשילוב ביניהם; ההרמוניה המושגת בשילוב בין הסיגר וארמניאק; ההנאה מהשילוב, והתקשורת בין הארמניאק והסיגר. בסיום הוכרזו הזוכים: 'ארמניאק מילסימה דומן דה ז'ואה' (Armagnac Millesime Domaine de Joy) עם סיגר 'פרטאגאס סוברסליאנטס' (Partagas Sobresalientes) מן הסדרות המיוחדות של 2007; ו'ארמניאק וו לאנפונטהא סז אונפון' (Armagnac Veuve Lanfontan et ses enfants) עם 'קוהיבה סיגלו 6'.
רבים מאוד ביקשו להשתתף בסדנת אמן לגלגול סיגרים. לא היה מקום לכל המבקשים. המשתתפים זכו להרצאת מבוא ולהדגמה אישית על ידי רב-אמן, שהוקרנה על מסכים גדולים. כל משתתף קיבל סינר, צ'בטה - סכין החיתוך של הטורסדורים, ועלי טבק מעולים. כולם ניסו את כוחם וגילגלו - נכון יותר "גילקלו" - את העלים לסיגרים, או לפחות לדברים דמויי סיגרים. המשתתפים בסדנה למדו בעיקר שני דברים: עד כמה קשה לגלגל סיגרים כראוי; ולהעריך עוד יותר את הטורסדורים שמגלגלים את הסיגרים המשובחים מהם אנו נהנים. מה שכן, יש הנאה מיוחדת בעישון סיגר אותו גילגלת בעצמך. כעת יש לשמואל טל ולי תעודה רשמית המאשרת שאנחנו "מגלקלי" סיגרים רשמיים.
סעודת הגאלה, פשוט מאסט
סעודת הגאלה החותמת את הפסטיבל היא שיאו, והיא מאסט. חגיגיים ומהודרים הגיעו כולם לאולם הגדול של 'פאבאקספו' (Pabexpo) בהבאנה. האולם עוצב וקושט לעילא. על הבמה המתינו "שבעת המופלאים" - ההיומידורים המיוחדים במינם שיימכרו במכירה הפומבית המסורתית. כל אורח קיבל בכניסה היומידור מרהיב מצופה בלכה שחורה עם סמל הפסטיבל בכסוף, לרבות מספר הפסטיבל 'X' על הסגר שלו. בתוך ההיומידור עשרה סיגרים נפלאים הנושאים גם חבק מיוחד של הפסטיבל. רייס' (Trinidad Reyes), 'סאן כריסטובל מרקדרס' (San Cristobal Mercaderes), ו'הויו דה מונטריי אפיקור מס 2' (Hoyo de Monterrey Epicure No. 2). חמושים בגביע שמפניה 'שאטו דו טאריקט' משובחת התיישבנו אל השולחנות. המפגש עם מכרים חדשים וישנים היה נעים, כרגיל. התפריט לווה ביינות צ'ילאניים ובצרפתי אחד. מנת כניסה מדליון כבד אווז עם פירות מקורמלים בדבש; מנה ראשונה האם סראנו עם פרמג'יאנו; מנה עיקרית לובסטר קאריבי עם קרם תפוחים; לקינוח פנטזיית שוקולד בשקדים ותותים. לאורך כל הערב, שנמשך עד אחרי אחת בלילה, הופיעו על הבמה בזו אחר זו להקות זמר ומחול מן הטובות שקובה יכולה להציע.
במהלך סעודת הגאלה הוענקו, כמדי פסטיבל, אותות 'איש השנה של הבאנוס' (Hombre del Ano) בתחומים שונים. האות מוענק לאנשים שתרמו במשך שנים לקידום הסיגר הקובאני בעולם. הזוכים השנה: ארטאשס שיריקיאן (Artashes Shirikyan) בתחום התקשורת, כהכרה בתרומתו לקידום הסיגרים הקובאניים, בהיותו העורך של מגזין הסיגרים הרוסי 'Cigar Clan Magazine'. בקטגוריית העסקים זכה בתואר ריקארדו אראמבורו (Ricardo Aramburu) על הישגיו במכירות הסיגרים הקובאניים בספרד. בתחום הייצור הוכתר בתואר מגדל הטבק הקטור לואיס פרייטו דיאז (Hector Luis Prieto Diaz) בזכות עלי העטיף המשובחים במיוחד שהוא מגדל במטעיו בשיטת ה'טאפאדו' המבטיחה שהעלים היקרים לא ייחשפו מדי לקרני השמש ויהיו דקים, מעודנים, ועם עורקים דקיקים. אותות מיוחדים הוענקו לדון אלחאנדרו רובאינה (Don Alejandro Robaina) ולסיימון צ'ייס (Simon Chase). צ'ייס - מהל השיווק של 'האנטרס אנד פרנקאו' יבואני הסיגרים הקובאניים לבריטניה - זכה באות בזכות עבודתו המסורה לקידום הפסטיבל במשך עשור. ואז הגיע האירוע הנחשב לשיא הערב, המכירה הפומבית. נמכרו שבעה היומידורים נהדרים באמת, שכל אחד מהם הכיל מאות סיגרים יוצאים מן הכלל. סיימון צ'ייס ניהל את המכירה כרגיל, כשלצידו עוזר מתורגמן לספרדית. הסכומים שמתעופפים בחלל האולם הם בהחלט מרשימים. עשרות ומאות אלפי דולרים. ולבסוף מסתבר שנאספו 945,000 אירו לטובת מערכת בריאות הציבור בקובה, הסכום הגבוה ביותר שנאסף עד כה במכירות אלו. יש לזכור שה היומידורים שנמכרו, הם קודם כל יצירת אמנות שוות, שיש למוד את ערכם ככאלה ולא רק היומידורים המכילים סיגרים נהדרים.
1. יומידור 'הויו דה מונטריי' בסגנון קולוניאלי מעץ ארז ספרדי. מידותיו 43X78X147 ס"מ. יש בו שני תאים לסיגרים, שני חללים ליינות, מקום לאביזרי הסיגרים, וחמישה התקני לחות. הוא נמכר עם 300 סיגרים בתוכו. 50 סיגרים הויו דה מונטריי 109; 50 אפיקור אספסיאל, 25 אפיקור מס. 2, 25 אפיקור מס. 1, 50 דובלה קורונה, 50 פארטיקולארס ענקיים, ו-50 רגאלוס. יוצר על ידי קבוצת 'דקוברה' (Decubra), על פי העיצוב של האמנים לאוביס דומינגז (Leubis Santos Dominguez), ואדאלברטו קרספו (Adalberto Gonzalez Crespo). קנה אותו דאג הלמבואה (Dag Hlmboe) מחברת 'פאסיפיק סיגאר' ב-46,000 אירו.
2. היומידור 'האצ'ה אופמן' מעץ ארז ספרדי בסגנון אנגלי ויקטוריאני, עם תא איחסון שקוף לתיבות סיגרים וארבע מגירות לסיגרים. מידותיו 56X76X140 ס"מ. הוא נמכר עם 300 סיגרים: 50 רוטשילד אקספסיונאלס, 50 מאגנום 50, 50 מאגנום 46, 50 סר ווינסטון, 50 האצ'ה אופמן מס. 2, ו-50 פרומיננטס. ההיומידור יוצר על ידי האמן חוליו קוריאה (Julio Cesar Garrido Correa). הוא נמכר לסלאבו דספוט (Slavo Despot) מסרביה ב-44,000 אירו.
3. היומידור 'מונטהכריסטו'. עשוי מעצים קובאניים - ארז, מהגוני, בילה, והבנה. יש בו ארבע מגירות לסיגרים, מקום לשתיים-עשרה תיבות סיגרים, שלושה התקני לחות, ומקום לאביזרי סיגרים. הוא נמכר עם 300 סיגרים: 25 מראווייאס (Maravillas), 25 מונטהכריסטו B, 25 מונטהכריסטו C, 25 מס. 2, 25 מונטהכריסטו D, 50 מונטהכריסטו 4 רסרסה, 25 פטיט אדמונדו, 25 רובוסטו. מידותיו 89X89X167 ס"מ. ההיומידור יוצר על ידי קבוצת 'דקוברה' (Decubra), על פי העיצוב של האמנים לאוביס דומינגז (Leubis Santos Dominguez), ואדאלברטו קרספו (Adalberto Gonzalez Crespo). רכש אותו דמיאן מארטינז (Damian Martinez) תעשיין מגואטמלה ב-85,000 אירו.
4. היומידור פרטאגאס. סיגנונו קלאסי, בעץ ארז ומהגוני. יש בו 12 מגשי סיגרים מעץ ארז ספרדי מיושן. הוא יוצר על ידי האמנים נאורי גס (Neury Alberto Santana Ges) וארמאנדו פרייטו (Armando Cotalero Prieto). מידותיו 58X116X166 ס"מ, והוא מכיל 300 סיגרים: 25 רויאלס, 50 סלומון מס. 2, 25 סירי A מס. 1, 25 סירי P מס. 2, 25 סירי C מס. 1, 25 סירי C מס. 4, 25 סירי D מס. 1, 25 סירי D מס. 3, 25 סירי D מס. 4, 50 פרטאגטאס 109. הוא נמכר לקבוצת אנשי עסקים מסין ב-155,000 אירו.
5. היומידור 'רומאו אי חולייטה', 35X100X97 ס"מ. התרנגולים המוזרים שעליו אמורים להיות קרב תרנגולים ולסמל את היריבות בין משפחות מונטגיו וקאפולט. יש בו 300 סיגרים: 25 צ'רצ'יל, 25 שורט צ'רצ'יל, 50 רומאו, 25 אקסיביסון מס. 2, 25 הרמוסוס מס. 3, 25 אסקודוס, 25 הרמוסוס מס. 2, 25 פאבולוסוס מס. 6, 50 פטיט פיראמידס. הוא פרי עבודת האמן חוסה ריינה (Jose Ernesto Aguilera Reina). גם את ההיומידו הזה קנה דמיאן מארטינז (Damian Martinez) מגואטמלה, ב-155,000 אירו.
6. היומידור 'קוהיבה'. אין ספק שזהו פריט מקורי. המקוריות שלו בולטת במשנה תוקף על רקע שאר ההיומידורים. יש לו מערכת מיוחדת ומקורית לפתיחת הדלתות. בפנים, ארבעה תאי עץ ארז ספרדי לסיגרים. מידות: 61.5X61.5X61.5 ס"מ. מכיל 400 סיגרים: 50 חניוס, 50 גראן קורונה ענקיים, 50 אספלנדידוס, 50 פיראמידס, 50 לאנסרוס, 50 סובלימס, 50 רובוסטו אספסיאל, 50 סיגלו 6. ההיומידור יוצר על ידי החברה הספרדית 'HUMIDIF' המתמחה היומידורים ואביזרים וציוד לחובבי סיגרים. חאמד אבוזאהר (Hamed Abouzahr) מפרו רכש אותו ב-200,000 אירו.
7. 'היומידור העשור לפסטיבל הבאנוס' ''10th Anniversary of HabanosFestivals. הוא מכיל את התמצית הברוכה של המארקות העיקריות של 'הבאנוס' - הן בסיגרים ה"רגילים" והן בסיגרים המיוחדים. מידותיו: 60X60X200 ס"מ. האמנים האחראים לו הם אדאלברטו אלביסה (Adalberto González Albisa) ומילאן דומינגז (Milán Domínguez). הוא נמכר עם 700 סיגרים. לא אמנה את כולם, אבל הם ממיטב של 'קוהיבה', 'מונטהכריסטו', 'פרטאגאס', 'רומאו אי חולייטה', 'הויו דה מונטריי', 'האצ'ה אופמן', 'פאנץ'', 'בוליבאר', 'טרינידאד', 'קואבה', ו'סאן כריסטובל דה לה הבאנה'. כמו בכל הפסטיבלים האחרונים קנתה את ההיומידור היקר ביותר חברת הפצת הסיגרים 'אלטאדיס'. מי שהניף מטעמה את ידו כדי להציע ולהכריע עם 260,000 אירו היה חבייר אסטאדז (Javier Estadez) מהנהלתה.
לשתא הבאה בהבאנה המשוחזרת
שמואל טל ואנוכי קינחנו את הפסטיבל בסעודה משובחת במסעדה שבקומת הגג של מלון 'גראנד הבאנה'. המסעדה מעוצבת בסגנון שנתקע בין תקופות, ומבעד לחלונותיה הגדולים נראית הבאנה בלילה אפילו נאה. שמה המלא של המסעדה הוא 'סיירה מאאסטרה, מטבח עילי רב דמיון'. השירות היה מופתי, והאוכל טוב ולא חסר דמיון. אבל מה שהרשים אותי היה המלצר שלנו. שמואל טל הוציא 'טרינידאד' משובח לעשנו, ואני שאלתי את המלצר - לא ממש ברצינות - אם הוא גם סומלייה סיגרים. להפתעתי הוא ענה שאכן כן, ולהפתעתי הרבה לא איחר להפגין את המקצועיות המרשימה שלו על הסיגר.
התעורר בך החשק להשתתף בפסטיבל? בפסטיבל זה השתתפו כתריסר ישראלים - בהם אייל דוידס מחברת 'דוידס' ורעייתו עם זוג חברים, פרדי ברודנר מ'לה קאסה דל הבאנו' בירושלים, לקוח של ה'קאסה' וידיד שהצטרף אליו לפסטיבל, ועוד כמה ישראלים שפגשנו. אני מקווה שבשנה הבאה נבוא בקבוצה גדולה הרבה יותר. אז, רשום נא לפניך כבר עכשיו: הפסטיבל הבא ייערך בתאריכים 22-27 בפברואר 2009. פנה לך את השבוע הזה, ובוא איתנו לפסטיבל ה-11 בהבאנה, קובה. אפילו מן הצד הכספי ההשתתפות בפסטיבל עשויה להתברר ככדאית, ואולי אף ריווחית. בפסטיבל מוענקים לאורחים סיגרים יקרי ערך, חלקם נדירים, וחלקם חד-פעמיים, כאלה שיוצרו רק לכבוד הפסטיבל. סיגרים אלה באים בתיבות יוקרתיות ומשובחות, שהן לכשעצמן היומידורים משובחים. אורחים רבים מעשנים באירועים ובנשפים סיגרים שהביאו עמם, ושומרים את הסיגרים המיוחדים. ערכם של הסיגרים האלה, כמו גם איכותם, יעלה מאוד בתוך שנים אחדות. יש המחתימים על התיבות את הכוכבים של הפסטיבלים, אמנים, מנהלי 'הבאנוס', וגרוס, מנהלי בתי חרושת לסיגרים, וכאלה. הכוכב הראשי, המבוקש ביותר לחתימה על תיבות הסיגרים המוענקות בפסטיבל, הוא כמובן דון אלחאנדרו רובאינה הקשיש והמקסים. האיש - בן 85 או משהו כזה - משתתף בחלק מן האירועים, ובוודאי בנשף הגאלה. הוא נענה ברצון לבקשות להצטלם עימו ולחתום על תיבות הסיגרים. הדעת נותנת שערכן של תיבות סיגרים עם חתימתו של מגדל הטבק הטוב ביותר בעולם לסיגרים, יעלה יפה.
הבאנה היתה פעם העיר היפה בדרום-אמריקה. הכל יודעים מה עשה לה השלטון הקומוניסטי המאוד לא מוצלח. במרבית אזוריה ניכרת תפארת העבר, אבל לא יותר מזה, כי כמעט הכל מוזנח, ושיני הזמן כירסמו קשות. בביקורי הראשון בקובה שמחתי לראות פיגומי שיפוץ בחזיתותיהם של בניינים רבים. שמחתי הושבתה כשראיתי בביקורי הבאים אותם פיגומים עצמם, בלא שחל בבניינים כל שינוי. אולם בביקורי זה, אחרי שפידל קאסטרו הירפה ממוסרות השלטון, התרשמתי שהדברים מתחילים לזוז, ושהשיפוצים אכן מתחילים להתבצע. יש סיכוי טוב שבשנה הבאה נהיה עדים לתוצאות נאות. זהו הזמן לבקר בהבאנה, כי יתכן בהחלט שעם התקדמות השיפוצים, ייעלם חלק גדול ממה שמייחד אותה כיום.
לסיום, תודתנו המיוחדת שלוחה לידידנו חוסה אנטוניו קאנדיה (Jose Antonio Candia) הממונה על התקשורת ב'הבאנוס'. לפי עיניו העצומות בתמונה אפשר לראות כמה יגע האיש החרוץ והמוכשר הזה, שעבד כה קשה בארגון הפסטיבל ובמהלכו, והיתה לו יד ניכרת בהצלחתו.
שניפגש בדברים הטובים.