עיוות היסטורי בחישוב מס רווח במוסד כספי

"מוסד כספי" כהגדרתו בחוק מס ערך מוסף, התשל"ו-1975 (להלן: "החוק") משלם מס שכר ומס רווח. ההיגיון בכך שמוסד כספי משלם מס שכר ומס רווח נובע (גם) מדמיון בין המוסד הכספי לעוסק. נסביר - עוסק משלם מס עסקאות על הכנסותיו ומקזז מס תשומות בגין רכישות והוצאות. בנוסף, עוסק מקזז הוצאות שכר. התוצאה מהכנסות בניכוי הוצאות והוצאות שכר - הוא הרווח. כעת נדמה זאת למשוואה ונעביר את הוצאות השכר לאגף הרווח. התוצאה היא הכנסות בניכוי הוצאות, ובאגף השני יש הוצאות שכר ורווח. כעת עוסק שילם מס עסקאות וקיזז מס תשומות, ובצד השני של המשוואה יש הוצאות שכר שעליהן יש לשלם מס שכר, ויש רווח שעליו אמורים לשלם מס רווח. נכון, אין דמיון מוחלט בין המוסד הכספי לעוסק, שהרי עוסק לא מקזז מס תשומות מהוצאות מימון, ואילו מוסד כספי מקזז את הוצאות המימון ומשלם על רווח נמוך יותר (בניכוי הוצאות מימון) מס רווח. הגדרת "רווח" לעניין תשלום מס רווח שבסעיף 1 לחוק יוצרת עיוות גדול. בסעיף נקבע שרווח הוא לפני קיזוז הפסדים משנים קודמות. יוצא שעוסק שעסקו סיים בהפסד במשך השנים קיבל מס תשומות בחזרה, ואילו מוסד כספי לא מקבל מס רווח בחזרה, ולא מקטין את מס הרווח בגובה ההפסד שלא הוכר לו. נכון, סעיף 4(ב) לחוק מאפשר לקזז מהוצאות השכר את הפסד השנה, וכך ישלם המוסד הכספי מס שכר נמוך יותר. ואולם, מה עושים כשהפסד השנה גדול מהוצאות שכר השנה? מדוע העיוות שמוסד כספי לא ינצל את הפסדו ויקבל מעין מס תשומות בחזרה? ומדוע אין כלל קיזוז רווח השנה מהפסדים משנים קודמות שלא נוצלו בקיזוז הוצאות שכר? העיוות מקבל משנה תוקף לאור הילכת מודול בטון מחודש פברואר השנה (ע"א 2895/08). בהלכה האמורה הכריע בית המשפט בכמה סוגיות, וחידד את "עקרון המיצוע" (מלשון ממוצע או אמצע) - דהיינו, יש רצון שעסק שפעיל לאורך שנים ישלם מס על סך הכנסתו הכלכלית והאמיתית. כך, כמובן יש להתחשב בהפסדים וברווחים. כאשר ניתנת האפשרות לבצע קיזוז הפסד השנה מול הכנסות מהשנים הבאות, משלמים מס על הכנסה לאורך שנים שהיא אמיתית וכלכלית. נכון, עסק שבתחילת דרכו הרוויח ולאחר מכן מפסיד - לא יכול בשיטת המס הישראלית לקבל חזרה מס ששילם. ואולם, לאור פס"ד רובינשטיין ופס"ד בן ארי ניתן להעביר הפסד כזה ולקזזו בתנאים שצוינו בפסיקה האמורה. לכן לא ברור למה נכון להיום, ויותר מכך - למה לאור עקרון המיצוע - לא ניתן לקזז הפסד מועבר במוסד כספי. טוב יהיה אם המחוקק יתקן במהרה עיוות זה במישור של המוסד הכספי. די בכך שביטול הוראות חוק התיאומים נתן מכה רצינית למוסדות הכספיים שעובדים בהון עצמי, אולם זו סוגיה למאמר אחר.

הכותב - עורך הירחון "ידע למידע" ומרכז תחום המסים בחברת "חשבים ה.פ.ס מידע עסקי בע"מ"