פריחה משגשגת או חוסר עניין? פנים שנות ל-OECD
יוקרה כבוד והדר, אלו הביטויים שמסכמים את שילובה של ישראל במסגרת ארגון ה-OECD. מה באמת תורמת לנו ההצטרפות לארגון?
צחוק הגורל הוא כשמשווים את כלכלת ישראל לכלכלת אירופה, ההכרזה על הצטרפותה של ישראל לארגון מלווה בהודעת האיחוד האירופי על חבילת סיוע ענקית בשווי כולל של מעל 750 מיליארד יורו להצלת המטבע המשותף. במקביל להודעה על הקמת קרן, סיכמו השרים גם על תוכנית סיוע מיוחדת של רכישת אגרות חוב של מדינות אשר נקלעו לקשיים פיננסיים ואשר החוב והגירעון שלהן מסכנים את יציבות הכלכלה. צעדים אלו ננקטו בעקבות המשבר החמור שפקד את יוון ועל רקע הסכנות המרחפות מעל כלכלות של פורטוגל וספרד אשר הפכו ליעד של מתקפות ספקולטיביות לאחר שהגירעונות התקציביים שלהם הגיעו ל-9.8% ו-8.5% מהתוצר המקומי, בהתאמה.
ישראל, לעומת זאת, מגיעה ליום ההצטרפות כאשר הצמיחה הכלכלית שלה מתקרבת ל-4% בשנה, כאשר הגרעון התקציבי שלה יורד, ואף יתכן שיהיה נמוך מ-4% תוצר השנה, והחשבון השוטף במאזן התשלומים נמצא בעודף מבני.
מעבר למשמעויות הכלכליות גרידא ישנו תוצר משמעותי נוסף שלא מרבים לעסוק בו וזו הסטטיסטיקה, אחת ההתמחויות העיקריות של הארגון הוא השוואת סטטיסטיקות בכל תחומי החיים החל מפערי חינוך, זיהום אוויר, חקלאות, טכנולוגיה, מצב שירותי הבריאות, אי שוויון בשוק העבודה וכלה בביקורת הקשה שספג בנק ישראל בעקבות ההתערבות במסחר בשוק המט"ח. שקיפות זה שם המשחק, שקיפות שהמשק הישראלי בכל המישורים זקוק לו כל כך, שקיפות שנותנת רוח גבית לנכונות של שר האוצר להצטרף לארגון.
בשורה התחתונה ישראל כבר אימצה חלק משמעותי מאמנות הארגון גם אם לא נכללה בו באופן רשמי, כמובן מסיבות פוליטיות והשווקים כבר הגיבו ותמחרו את המשמעויות הכלכליות עוד טרם קבלת החותמת.
מה בסך הכול רצינו להשיג? לדברי שר האוצר שטייניץ "כבוד ויוקרה, הבעת אמון בכלכלה הישראלית, גידול הסטטיסטי בהשקעות הזרות במדינות שהצטרפו בעבר למדינות הארגון וכמובן הצלחה מדינית לשילובה של ישראל במסגרתו של ארגון אקסקלוסיבי של 31 מדינות עשירות".
אז שלא יעבדו עליכם... האם ההצטרפות כדאית?
מעבר לברכות החמות לה זכתה כלכלת ישראל והיוקרה המיוחסת לחברות בארגון, הכדאיות בהצטרפות מוטלת בספק. ראשית, החלת הנורמות הנהוגות בארגון על המשק הישראלי משמעה חשיפה לכוחות חזקים שמקורם במדינות כלכליות חזקות. כוחות עצומים שעשויים להשפיע על יציבותו וחוזקו של השקל ושל המערכת הפיננסית המקומית.
מעבר לכך, המחויבויות אותן נוטלת ישראל על עצמה במסגרת ההצטרפות, עלותן הכוללת גבוהה מאוד ותקנות בהן תידרש לעמוד בתחום הייצור התעשייתי, איכות הסביבה, מערכת החינוך והרווחה, ישענו על תקציב המדינה והסקטור הפרטי. נקודה נוספת, אשר תלויה בעיני המתבונן, היא ההתייחסות לערכי הליברליזם הכלכלי כקו מנחה עליון לארגון, ערך זה מקבל, במסגרת הארגון, פרשנות מעשית שנהוג לכנותה כלכלת השוק החופשי. המשבר הכלכלי האחרון הוכיח את הסיכונים הכרוכים בליברליזציה של המשק, אנחנו באמת צריכים את זה? (*) עמי מי-טל, מרצה בהתמחות מימון בביה"ס למינהל עסקים, המסלול האקדמי המכללה למינהל , מומחה לשוק ההון.
