האם סופו של מסחר הנגזרים בארה"ב קרוב?

לפי ההצעה, חברות פיננסיות תחויבנה לנהל את המסחר בחוזים נגזרים מחוץ ליחידות הבנקאות המסחרית שלהם, הנהנות מתמיכה ממשלתית. מדובר בניירות ערך, ששווים תלוי במחירי ניירות ערך אחרים, או באירועים כגון שינויים בריבית, הורדת דירוג של חברות ועוד.

החוזים הנגזרים הללו הם שגרמו לאפקט הדומינו של התפשטות המשבר הכלכלי לכלל המערכת הבנקאית. לדוגמא: חוזי CDS, המהווים מעין כנגד קריסה של מנפיק והיוו חלק גדול מנכסיהם של הבנקים וחברות הביטוח. במקרה של חברת AIG, החוזים הללו כמעט גרמו לקריסתה, ורק סיוע ענק בסך 182 מיליארד דולר, שמומן מכספי משלם המיסים, מציל אותה לעת עתה.

להצעה דרמטית זו מתנגדים רבים, כולל ראשי הרגולציה בארה"ב. בין המתנגדים לחוק המוצע נמצאים יו"ר הפד בן ברננקי, נשיאת ה FDIC (Federal Deposit Insurance Corporation ) שילה באייר ויו"ר הפד לשעבר, פול וולקר; זאת למרות שהאחרון קידם רפורמה נחרצת ביותר במערכת הפיננסית האמריקאית (עליה כתבתי בטור: השלכות הרפורמה במערכת הפיננסית בארה"ב ).

הסיבה להתנגדותם אינה חשש מנזקים שיגרמו לגופים הפיננסים האמריקאים, אלא חשש שהתחום כולו יהפוך בלתי מפוקח ויהיה חשוף יותר לתחרות מצד בנקים זרים: לקוחות הבנקים האמריקאיים יעבירו את הנגזרים שברשותם לבנקים אירופאים, כך שהרגולציה המקומית לא תוכל לפקח על השימוש בהם והמצב יחזור לימים שלפני פרוץ המשבר.

הנזק שיגרם למערכת הבנקאית מכך אינו מבוטל (נאמד בכ-250 מיליארד דולר) והניזוקים הגדולים עלולים להיות JPMorgan, Goldman Sachs, Bank of America, Citigroup ו Wells Fargo, המחזיקים יחדיו נגזרים בסך 206.2 טריליון דולר. מוסדות אלה מתקשים גם כך לעמוד בדרישות ההון. נזכיר, שהבנקים האמורים נעזרו, אך לאחרונה, בתכניות חילוץ של ממשלת ארה"ב, כדי להגדיל את הונם; כעת, דווקא כשהגיעו לרמת ההון הנדרשת, הם עלולים להיקלע פעם נוספת לקשיים של ממש.

הלחץ הציבורי לרפורמה במערכת הפיננסית בארה"ב גובר, במיוחד נוכח הפרסומים האחרונים בדבר עלות חילוצה של AIG ועסקאות גולדמן זאקס, שנטען כי הימר לכאורה נגד לקוחותיו. דווקא משום כך, יש לשקול בזהירות כל הצעת חוק, לבטח הצעה כה מרחיקת לכת, ולוודא שתטפל בבעיה, ולא תחמיר אותה.

כתבה: אורית לוין, יחידת ההשקעות והאסטרטגיה, בנק מזרחי-טפחות