בחן את עצמך: האם אתה מכור להתרגשות או ליצירת ערך כספי?
אחרי מלחמת עולם השנייה רוב כוח העבודה בעולם מצא את עצמו עובד במפעלים ליצור מכוניות, מפעלים לייצור מזון, אתרי בנייה וכמובן בתחום החקלאות. מעט מעוד מכוח העבודה עסק בתחומים "עדינים" יותר כגון מועדוני ספורט וכושר, תיירות ונופש, רפואה אלטרנטיבית או מערכות הוצאה לאור.
מהגוף לנשמה
אפשר לחלק את העובדים ע"פ הדיכוטומיה המסורתית של בעלי הצווארון הכחול מול בעלי הצווארון הלבן. אך יותר נכון לחלק את עולם העבודה לשוק היצרני-פיננסי כמו בית השקעות, בנקים, מפעלים לייצור מזון ומכוניות, ואת החלק השני לשוק המציע שירותים לגוף ולנשמה. כמו למשל מכון ספא או קזינו טוב. שלא נדבר על תרבות הספורט, עיין ערך המונדיאל. בניתוח ראשוני ניתן לומר ששוק העבודה שהתפתח באופן דרמטי בשניים-שלושה העשורים האחרונים מפנה את מירב האנרגיה ואת תשומת הלב לאיכות החיים של הצרכן. אם פעם שוק העבודה השקיע את מירב התשומות והמשאבים לטובת יצירת מוצרים שבני אדם חייבים לצרוך בשביל להתקיים היום המשאבים הולכים לטובת יצירת אותם דברים שלבני אדם כייף וטוב לצרוך. כמו מסעדה טובה או ספא מרגיע ששם ניתן להפיג את המתחים שיום העבודה ייצר.
חיי שפע
חייבים להודות שהיום יותר מאי פעם אנחנו הצרכנים צורכים ומוכנים לשלם כסף טוב עבור הדברים שכיף לנו לחיות עבורם, אך בדלת אמותינו לא ממש צריכים אותם. האם זה הגיוני או חכם, מסופקני. מה שבטוח שזה מספק הרבה עבודה עבור הספקים המייצרים לנו את ההנאות של החיים. ממבט על שוק הנדל"ן, קשה להסביר באופן רציונאלי כיצד משפחה מהמעמד הבינוני הנשחק עד דק, עדיין מוכנה לשלם שניים וחצי מיליון ש' עבור 3.5 חדרים בסביבות ת"א השוקקת. אך מי לא רוצה לגור בדירה חדשה הפונה לים ומספקת תחושה של "עשינו את זה". יותר מאי פעם אנחנו חיים בתרבות ששמה את יהבה ומוצצת את משאבינו הכספיים על תחושות הנפש כגון הנאה, כיף ובעיקר ריגוש.
מחיר הריגוש
כאן אני מגיע לסוחרים בשוק ההון. אליכם. אני טוען שחלקכם נמצאים בשוק מהסיבות ההגיוניות ביותר כלומר השאת רווח. פעולה הכרוכה בניתוח לוגי של המצב וקבלת החלטת השקעה אל מול הסיכון הוודאי. אך חלקכם הסוחרים נמצאים בזירת המסחר כי זה עונה על אותם צרכים מרכזיים שגורמים לאנשים לנסוע לחו"ל כל שלושה חודשים, להיכנס לקזינו טוב מידי פעם ולעשות ספינינג מטורף המאיץ את האדרנלין כמו שצריך. חלקינו התמכרנו לאדרנלין, להתרגשות למתח, לאי הוודאות ולסיכוי שהנה אנו עושים משהו מרגש, שלא כל אחד בנוי לזה. בינינו, לא כל אחד יכול להתמודד עם הפסד של משכורת וחצי בשעתיים. ואגב לא קל להתמודד עם רווח של שלוש משכורות בשתי לחיצות כפתור. אלה הם המכורים להתרגשות פר סה ולאו דווקא ליצירת ערך כלכלי.
אין לי הכוונה להטיל דופי באותם "מכורים להתרגשות בע"מ" כי הם חלק משבוי השיטה. השיטה ההולכת ומתפתחת המעמיקה וצורבת בתודעת הציבור את הקונספט על האופן אם באופן ישיר או באופן מעודן יותר ש"מגיע לך". מגיע לך ליהנות, מגיע לך להתרגש, מגיע לך לחיות טוב. אחרי הכל אנו חיים רק פעם אחת. וזה אגב מדוייק להפליא. התרבות של "המגיע לך להתרגש" נוסעת על תרבות שיווקית מעולה החודרת ופורצת מכל מסך, רדיו או עיתון. לצרכן המערבי מגיע לחיות את האידיאל של עצמו.
אחורה פנה קדימה צעד
מכאן אני מציע לכל "המכורים להתרגשות בע"מ" הנמצאים מול מסך המחשב לעצור. לקחת אוויר ולבחון מחדש את המטרה שלשמה אתם משקיעים או סוחרים בשוק ההון. האם המניע האמיתי שלכם להשיא רווח? אם כן - בהצלחה. אם זה בשביל הנשמה, כלומר בשביל הריגוש, ההנאה הידיעה שאתם במועדון אקסקלוסיבי של "היי רולרס" אני מציע לכם לעזוב את המגרש- זירה ולשוק ללכת לספא טוב או לדיקור. אומנם לא מרגש כל כך אך הוא עושה ממש טוב גם לגוף וגם לנשמה.
לכו להשקיע בשוק ההון בשביל להגדיל רווחים, לא בשביל ליהנות מאי הוודאות והאדרנלין. ולסיום, מגיע לך טוב בשוק ההון אם אתה נמצא מהסיבה הנכונה.
דיויד סלומון ואלי אברמוביץ הינם בעלי מכון לייעוץ ארגוני ומומחים בהכשרת מנהלים ומשקיעים בשוק ההון. לשאלות ופניות בכלל: [email protected]
