על שכר ודילמה אתית: האם עיתונאי יכול לעסוק גם ביחסי ציבור?

גבול ברור עובר בין תפקיד היחצ"ן לבין תפקיד העיתונאי, לעיתים קרובות חוצים עיתונאים את הקווים ועוברים לתחום היח"צ, לעיתים קורה גם הפוך כאשר יח"צנים עוברים לעיתונות והכל טוב יפה וזכותו של בן אדם לשנות את מקצועו. השאלה המטרידה באמת היא מה קורה כאשר בא אחד ומשלב בין השניים - כנראה שזה מצב שעובר את הגבול, גבול הטעם הטוב.

במועצת העיתונות נתקלים לא אחת בבעיות כאלה, אולם ידיהם יחסית כבולות, והם יכולים לנסות לפעול רק במידה והוגשה תלונה. בקרב אנשי היח"צ הרימו גבה כשנודע להם על כפל התחומים של אותו עיתונאי, ולמרות זאת, האם זה מותר, אסור, אולי בכלל על נמצא בתחום האפור?

"על פניו מדובר במצב בעייתי", מעריך אריק בכר, מזכ"ל מועצת העיתונות, "זה עניין מאד גבולי, כאשר תחומי העיסוק השונים יכולים להיחשב נסיבות מקלות". ולמרות זאת, לדברי בכר, "יחסי ציבור ועיתונות אינם מתחברים טוב יחד".

הסיבה העיקרית לאותו מקרה היא רמת השכר של רובם הגדול של העיתונאים בישראל. רבים לא מצליחים ל'סגור את החודש' עם שכר ממקום עבודתם, ומחפשים מקורות הכנסה נוספים.

דוגמא טובה יכולה לנדוד גם לעברם של הטאלנטים, שרבים מהם מועסקים במקומות נוספים, עם בתקשורת ואם באקדמיה ובייעוץ, כאשר מעבר לחשיפה וליוקרה, מנהל הבנק בוחן תדיר את תנועות העו"ש.

ואכן, מקרים אלו אינם נדירים, וככל שהשכר נמוך יותר והתנאים הסוציאליים מתמעטים, העובד פוזל לעיסוקים נוספים, גם אם לעתים ישנה אפשרות לניגוד עניינים ופרובלמה אתית.

לא אחת אנו שומעים על קולגות שנפלטים – עצמאית או בעזרתם האדיבה של הבוסים - מתחום העיתונות, ופונים ליחסי הציבור. הם פותחים משרד עצמאי, מקווים לגייס כמה לקוחות, ומאמינים כי הישועה תגיע. גם אלה נתקלים בבעיה.

קבלו סיפור: לעיתונאי לשעבר מאזור המרכז, שפתח משרד יחסי ציבור קטן, התברר כי החיים בחוץ לא קלים בכלל. הלקוחות לא התדפקו על משרדו, והאישה לחצה. חבר שמנהל מקומון במרכז, הציע לו לכתוב עבורו תמורת כמה שקלים בחודש, השלמת הכנסה לא רעה.

עכשיו אותו יח"צן חדש ועיתונאי ותיק, כותב בשם בדוי על עיריות, גופים עירוניים וציבוריים, ועניינים מוניציפאליים, ובמקביל משמש כאיש יחסי ציבור של גופים וחברות כאלה ואחרים.

בעייתי? מאד. אז מה הפיתרון? כנראה שחלקו עובר בתוך ארנקיהם של הבוסים.