על סוחרים וקידוחים: נפט, ספקולנטים, גן עדן וגיהנום

בשבועות האחרונים אני מקבל פניות רבות מכם בעניין הנפט והגז. המטרה היא לנסות ולהבין מההודעות, הנתונים וניתוח התנהגות יודעי הדבר האם יש שם משהו, הכל מתבטא בחצאי מילים שרומזים לנו את מה שאסור להגיד. בעודי מנתח את הדברים נזכרתי בסיפור שסיפר בנג'מין גרהאם כמדומני.

יום אחד עולה אחד מספוקולנטים של הנפט לשמיים ומתקבל על ידי המלאכים, הוא כמובן מבקש להגיע לגן העדן. המלאך האחראי שואל אותו למעשיו במהלך חייו ולעיסוקו. כששומע המלאך את הסיפור קורע הלב של מעשיו הטובים אומר המלאך לאיש "בהחלט יש לך מקום בגן עדן רק שלצערי התקן לספקולנטים של נפט כבר מלא" ומצביע על החדר הסמוך העמוס עד עייפה, "לא ניתן להכניס כרגע אחד חדש".

"תרשה לי להחליף איתם מספר מילים?", שואל הספקולנט. "אין בעיה" אומר המלאך. "אני לא רואה פגם בכך שתחליף איתם מספר מילים". הספקולנט ניגש לחדר ואומר "יש שמועה שמצאו סימנים לנפט בגיהנום" מיד מתחילים כל הספקולנטים לשעוט החוצה מחדרם בגן העדן לעבר הגיהנום והחדר מתרוקן לגמרי.

"בבקשה" אומר המלאך, "אתה רשאי להיכנס, יש עכשיו המון מקום". "אם לא אכפת לך" עונה הספקולנט "אני אלך איתם. אולי בכל זאת יש בסיס לשמועה".

בקיצור - גם כשהעדר מוליך אותנו צריך לפתוח אוזניים ולהפעיל היגיון בריא בקשר לנתיב בו אנחנו משקיעים.

על מנת שלא תאלצו לשאול אותי לדעתי שוב ושוב אומר כך - התחושה שלי המערבבת מידע גלוי, ניסיון וניתוח כלכלי היא שיש שם יותר הרבה יותר ממה שאומרים לנו ולכן בכסף פנוי אשקול לקנות כהשקעה לטווח ארוך. האם אני הספקולנט שרץ אחרי השמועה כמו כולם? אולי, את זה אתם תחליטו.

*אלי אברמוביץ ודיוויד סלומון ממקימי המכון הישראלי לקבלת החלטות עוסקים בטיוב תהליכי קבלת החלטות של אירגונים, מנהלים ומשקיעים פרטיים. כמו כן משמשים יועצים אסטרטגים ומנהלי משא ומתן עבור אירגונים בארץ ובחו"ל. לשאלות [email protected]