מותגים במדינת הגמדים: פייסבוק הופכת את הנרקיסיזם שלנו ללגיטימי

אנחנו אוספים חברים בפייסבוק כמו שילדים קטנים אוספים עטיפות של מסטיק. הן בעצם ריקות מתוכן אבל עדיין מכילות זיכרון של משהו מתוק והדבר היחידי שבאמת ניתן לעשות איתן זה להשוויץ בפני שאר החברים: "היי תראו כמה עטיפות של מסטיק יש לי. אחת מחוץ לארץ, זו אדומה, הנה אחת ממש נדירה, את זו יש לכולם וגם לי, זו העטיפה של המסטיק הראשון שלי וזאתי עטיפה נורא נורא מפורסמת".

אמא תראי איזה קקי גדול עשיתי

כולם רוצים להיות מפורסמים ופייסבוק מספקת את הרחש הממכר של 15 שניות התהילה. זו התמונה שלי שמופיעה בראש העמוד וליד כל פוסט או קומנט. כל פעולה שלי מוכרזת בקול תרועה על הוול, אמא תראי איזה קקי גדול עשיתי - כדי שהאומה שיצרתי תוכל להגיב מיד במחיאות כפיים בצורת לייק מחזק. אני מקבל לניוז פיד דיווחים שוטפים על מעשיו של כל אחד מהנתינים. רק אני מאשר או מגרש מהגרים חדשים. היקום הווירטואלי הזה שבראתי חג סביבי. אני אספתי את עטיפות המסטיק האלה. הן שלי.

מהפכה תרבותית - לא פחות

פייסבוק הופכת את הנרקיסיזם שלנו ללגיטימי. גם גוגל ידע להעצים את המפלצת האגוצנטרית שמכננת בתוכנו. העמוד המינימליסטי שלו, ריק מכל תוכן למעט שורה ריקה שמחכה בדממה צייתנית ושואלת בקול מתחנחן: "יס מאסטר, איך אני יכולה לעזור". מדובר במהפכה תרבותית. לא פחות. גם תוכניות הריאליטי הפכו למגיפת רייטינג כי הן ידעו לספק את החלום הרטוב של כולנו להיות אלוהים בזעיר אנפין. להמליך ולהרוג במחי שליחת סמס מ... כמובן ה- I פון שלי.

וכמו תמיד - הכל נובע מחרדה

מה מסתתר מאחורי כל זה? חרדה מפני עולם, כאוטי, מנוכר ובלתי נשלט ובקיצור כמו תמיד אסקפיזם. הצורך של זאטוט בן שנתיים המתמודד מול עולם הגדול על מידותיו למצוא מפלט ביכולתו לבנות מגדל מקוביות העץ שלו ואז מיד לפרק אותו רק בעצמו. ומפריזמה אחרת תסביך אדיפוס במלוא הדרו. אחרי שהרגנו את אלוהים נולד צורך כמעט קיומי לברוא מיקרו קוסמוסים שבהם רק אנחנו ואנחנו בלבד הם הקובעים.

ובראש הגדוד צועד אצבעוני המפקד, הוא חבוש כובע פלדה ובידו סיכה חדה. פייסבוק היא האומה הגדולה בעולם המורכבת מטריליון מדינות גמדים קטנות.

ברוכים הבאים ל .it's all about me economy מותגים שיתנהגו כמו גוליבר יגורשו בבושת פנים. כדי לחצות את הרוביקון למדינת הגמדים מותגים יהיו חייבים ללמוד להתנהג כמו תינוקות או להפוך למסטיקים שניתן ללעוס, לנפח ולפוצץ או סתם להכניס לפה כדי לקבל זבנג מתוק ואז לזרוק ובמילים אחרות לאבד שליטה ולהתמסר לגחמות הנרקיסיסטיות של אצבעונים הסובלים מתסביך גדלות.