העסקת פליטים ומבקשי מקלט ומעמדם בישראל

בעשור האחרון פקדו את יבשת אפריקה אסונות טבע קשים ומלחמות אזרחים עקובות מדם. בעקבות כך, הפכו מיליוני אזרחים ממדינות כמו סודן, אריתריאה וחוף השנהב לפליטים ומבקשי מקלט, הנמלטים מהמציאות הביטחונית, הכלכלית והפוליטית הקשה באפריקה, תוך שהם מחפשים סיוע הומניטרי ומקלט במדינות שונות ברחבי העולם.

מציאות זו יצרה תופעה של הסתננות פליטים מאפריקה דרך הגבול עם מצרים, המחפשים מקלט גם במדינת ישראל.

מדיניות משרד הפנים ביחס למעמדם של פליטים ומבקשי מקלט בישראל
בהתאם לחוקי הכניסה לישראל, כל אזרח זר המבקש להיכנס למדינה חייב לקבל אשרת כניסה תואמת ממשרד הפנים.

הואיל ורוב מבקשי המקלט נכנסים לישראל באופן בלתי חוקי ובלתי מוסדר, הרשויות מגדירות אותם כשב"חים - שוהים בלתי חוקיים, ומי מהם שנתפס ע"י חיילי צה"ל בגבול עם מצרים, מובא להחזקה במשמורת במתקני כליאה שונים ברחבי הארץ. לצורך קבלת מעמד של פליט, צריכים אותם מבקשי מקלט לפנות לרשויות בבקשה מיוחדת.

עד ליום 1.7.2009 פנו מבקשי המקלט בישראל לגוף מיוחד הפועל מטעם האו"ם, המכונה: "נציבות האו"ם לפליטים", אשר הוקם במטרה לטפל באוכלוסיות אלה.

החל מיום 1.7.2009 הועבר הטיפול במבקשי המקלט לסמכותו הבלעדית של משרד הפנים. בהתאם לכך, הוקמה במשרד הפנים יחידת ה-Refugee Status) RSD Department).

יחידה זו הוקמה תוך שיתוף פעולה הדוק עם נציבות האו"ם לפליטים ותחת הדרכתה, ובמסגרת זו הוכשרו נציגי ה-RSD על ידי מומחים בינלאומיים לטיפול בבקשותיהם של מבקשי מקלט. כל בקשה נבדקת לאור היסודות והעקרונות הקבועים באמנת הפליטים, ובמסגרתה נבדקים, בין היתר, המצב הביטחוני והפוליטי בארץ מוצאו של המבקש, נרדפות על רקע דת או גזע ובחינת אמיתות הטענות לבקשה למקלט מדיני.

בחלק מהמקרים, מעניק משרד הפנים מעמד זמני לפליטים ומבקשי המקלט, ומנפיק להם אשרות זמניות בהתאם.

ישנם מספר סוגים עיקריים של אשרות המונפקות לפליטים ולמבקשי המקלט ע"י משרד הפנים:
1. אשרת תושב ארעי מסוג א/5: אשרה זו מוגדרת כאשרת "ארעי כללי" והיא ניתנת למי שמבקש לשהות בארץ לכל מטרה שאיננה עבודה. מעמד זה כפוף לבדיקה מחודשת, ומוארך אחת לשנתיים.
2. אשרת עבודה מסוג ב/1: אשרה זו מוענקת לכל אזרח זר המעוניין לעבוד בישראל. מעמד זה תקף לרוב למשך שנה אחת. ניתן להאריך את האשרה למשך שנה בכל פעם, אך תקופת האשרה המרבית לא תעלה על חמש שנים ושלושה חודשים.
3. רשיון ישיבה לפי סעיף 2(א)(5) לחוק הכניסה לישראל, התשי"ב - 1952: אשרה מסוג זה היא הנפוצה ביותר, והיא מוענקת למי ששוהה בישראל ללא רישיונות אחרים ואינו מוחזק במשמורת. ברוב המקרים, אשרה מסוג זה מעניקה הגנה זמנית מפני גירוש, אך לא בהכרח מעניקה זכות לעבוד בישראל.
4. אשרת הגנה קבוצתית: במקרים נדירים, לצד הפליטים ומבקשי המקלט שבקשותיהם נבחנות באופן פרטני, ישנם מבקשי מקלט הזוכים להגנה קבוצתית זמנית. הגנה זו ניתנת לאזרחים ממדינות המוגדרות כ"מדינות משבר" מטעמים הומניטאריים ובהתאם להמלצת נציבות האו"ם לפליטים, והיא מבוססת על עיקרון היסוד, לפיו אין לשלוח אדם למקום בו צפויה לו סכנת חיים.

המצב המשפטי במדינת ישראל ביחס לפליטים ומבקשי מקלט

חשוב להבין את מעמדם המיוחד של הפליטים ומבקשי המקלט, שכן הם אינם נכנסים באופן אוטומטי להגדרה של "עובדים זרים".

חוקי הכניסה לישראל בשילוב עם הוראות משפט העבודה קובעים, כי כל אזרח זר המבקש לעבוד בישראל, חייב לקבל אשרת עבודה ואשרת כניסה מתאימה מהרשויות בישראל. הליך קבלת אשרת עבודה הוא רב-שלבי, והוא כולל את פנייתו של מעסיק ישראלי למשרד הפנים לצורך קבלת היתר להעסקת העובד הזר בישראל, וכן את הנפקת האשרה בדרכונו של העובד הזר ע"י משרד הפנים.

היות ורבים ממבקשי המקלט נכנסים לישראל באופן בלתי חוקי, ברבים מהמקרים גם מעמדם בפני הרשויות אינו מוסדר. אי הבהירות נובעת מן העובדה, כי החוק במדינת ישראל אינו קובע מדיניות ברורה בעניין מעמדם של מבקשי המקלט והפליטים השוהים בשטחה של מדינת ישראל: מחד, מדינת ישראל חתומה על אמנת הפליטים, ומחויבת מכוחה להעניק מקלט למי שנמצא בשטחה ומבקש מחסה, זאת על פי עיקרון איסור הגירוש הקבוע באמנה;

מאידך, בישראל אין חקיקה מוסדרת או לחילופין פסיקה מחייבת המתייחסת לשאלת מעמדם והעסקתם של פליטים ומבקשי מקלט, ובפועל כל מקרה נבחן לגופו ומטופל על פי נסיבותיו ע"י יחידת ה-RSD של משרד הפנים.

העסקת פליטים ומבקשי מקלט ע"י מעסיקים ישראלים

מעסיקים ישראלים רבים יוצאים מנקודת הנחה, כי אם למבקש מקלט הונפקה אשרת עבודה - ניתן יהיה להעסיקו ללא צורך בקבלת היתר העסקה ממשרד הפנים. הנחה זו בטעות יסודה. לאור העובדה, כי נושא העסקת פליטים ומבקשי מקלט הינו עמום, מעורפל ואינו מוסדר בחקיקה, מומלץ כי כל מעסיק ישראלי המעוניין להעסיק פליט או מבקש מקלט, יפנה למשרד הפנים על מנת לברר את מעמדו של הפליט במדינת ישראל, ובמקביל יבקש היתר להעסיקו בישראל.

מרגע קבלת היתר מתאים והסדרת מעמדו של הפליט ע"י משרד הפנים, יוכר הפליט כ"עובד זר" ויהיה זכאי לכל הזכויות הסוציאליות המוקנות בחוקי העבודה השונים לעובדים. זאת, משום שדיני העבודה הינם בעלי תחולה טריטוריאלית, והם חלים על כל עובד במדינת ישראל, ללא קשר לאזרחותו או לזיקתו הלאומית.

העסקת פליטים ומבקשי מקלט שלא כדין - ענישה

לא למותר לציין, כי העסקת פליט, מבקש מקלט או עובד זר בניגוד להוראות החוק, מלווה בסנקציות שונות הקבועות בסעיפי החוקים הרלבנטיים.
בהתאם להוראות חוק עובדים זרים (העסקה שלא כדין), התשנ"א-1991, מעסיק, אשר מעסיק עובד זר שאינו רשאי לעבוד בישראל מכוח חוק הכניסה לישראל והתקנות על פיו, עובר עבירה מנהלית ויהיה צפוי לקנס או מאסר.

כמו כן, על פי תקנות העבירות המנהליות (קנס מנהלי - העסקת עובדים זרים שלא כדין), התשנ"ב-1992, העסקת עובד זר בניגוד לחוק עובדים זרים, מהווה עבירה מנהלית. יש לציין, כי מדובר ב"עבירה נמשכת", והמעסיק צפוי, בנוסף לקנס המנהלי הקצוב, גם לקנס בגין כל יום שבו העסיק את העובד בניגוד לחוק.

הכותבת היא עו"ד דנה להב, מומחית לדיני עבודה. המחלקה המשפטית "כל עובד", חברת חשבים.

:

מאמר זה אינו מהווה תחליף לייעוץ משפטי, ואין המומחים או המערכת אחראים לתוצאות השימוש בהן.