ויוה צ'ילה - על הערך המיתוגי העצום של פעולת החילוץ המוצלחת

שעות על גבי שעות של שידורים ישירים, נאומים חוצבי להבות והרבה מאד דרמה אנושית. צ'ילה שינתה פניה בחודשיים האחרונים, האם זה עניין זמני?
טל אלכסנדרוביץ' |

עד לפני 70 ומשהו יום, צ'ילה עבור מרביתנו היתה המדינה שכותבים בצ' במשחק ארץ עיר. אין צורך להכביר מילים מה קרה מאז. היום עבור מיליוני אנשים בעולם צ'ילה היא דימוי מקביל לרוח האנושית, להצלה הירואית, לניצחון על איתני הטבע. האירוע המכונן שהתרחש השבוע אי שם בצ'ילה יהפוך לתמונה חרוטה בזכרון של מיליארדי בני אדם בעולם.

מעבר לאירוע האנושי האדיר ולאושר שהציף את העולם כולו על הצלת החיים, האירוע הינו אירוע מכונן למיתוג ולדרך התפיסה של המדינה הדרום אמריקאית בעולם כולו ומהווה הזדמנות הסטורית עבורה.

הערך הציבורי והמותגי שקול אולי רק לאירועים מונומנטאליים כמו קיום מלחמה, רעידת אדמה, צונאמי כאירועים בעלי ערך מותגי שלילי בדרך כלל או אולימפיאדה בהבט החיובי.

אמירה מוכרת היא שאסונות ומלחמות הם הרגע שבו נולד מנהיג או נהרסת מנהיגות. סבסטיאן פיניירה, קבע את מקומו בהיסטוריה, בשורה של מהלכים מנהיגותיים, קרי רוח, מלאי אומץ וחזון כאשר פעל בצורה נחרצת, ולקח אחריות ממלכתית על האירוע, ובהתנהלותו הביא להצלת הכורים. פיניירה לקח על עצמו את הסיכונים ועכשיו לוקח את כל הקופה.

היום התנהלות פיניירה נראית מובנית מאליה וברורה. אולם דווקא ברגע זה ניתן לומר כי לא מעט מנהיגים היו מחפשים ברגע האמת שלא לקחת אחריות. די אם נזכיר את התנהלות אובמה באסון דליפת הנפט במפרץ מקסיקו שהיתה הססנית, חסרת מנהיגות ויוזמה, והציגה מנהיג שנגרר אחרי האירועים ולא הוביל אותם.

צריך לזכור כי הסיכונים היו עצומים ברגע קבלת ההחלטה להרים מבצע הנדסי מורכב, שכמו שהצליח היה עלול גם להכשל, לקבור את הכורים חיים ואולי גם את מחלציהם. אבל לשמחת העולם כולו, הצ'יליאנים לא מיהרו, איפשרו לאנשי המקצוע הטובים ביותר שלהם לפעול ביסודיות, והראו לעולם כולו שהם מסוגלים להרים מבצע כ"כ מורכב בכוחותיהם.

כל הכותרות

אין ספק שבדראמה המדהימה היה כל מה שמרכיב טלוויזיה מנצחת מתח, גבורה, קצת טלאנובלה וכמובן ריאליטי, ויצרה בסופו של דבר אירוע עולמי מכונן. לא היתה עין שנותרה יבשה ואפילו בפעם העשירית שראיתי את התמונות עדיין חשתי צמרמורת.

שעות ארוכות אל תוך הלילה, הרשתות החברתיות ליוו כל כורה שמגיח אל העולם, בדומה ללידת תינוק מרגשת, כולנו התחברנו לשידורים החיים שליוו את כל היממה האחרונה.

ככל שהדראמה התקדמה אלו לא היו סתם 33 כורים שאף אחד מאיתנו לא מכיר. אלא ג'ימי סאנצ'ס, יוני באריוס, פלואנזו ואחרים. אנחנו מכירים אותם, את משפחתם, יודעים מה הם אוהבים לאכול, למי יש סוכרת ולא פחות חשוב למי יש מאהבת.

כשהאבק שקע לתוך האדמה, מה שנותר בשיח העולמי סביב צ'ילה הינם ערכים של רעות, רוח האדם וניצחון האדם והבעיות המלוות את האומה כמו זלזול בחיי הכורים, מצבם הכלכלי הבלתי אפשרי, האבטלה הקשה והבדלי המעמדות שקעו לטורי הפרשנות האחוריים. השאלה המשמעותית היום היא מה צ'ילה תעשה עם ההזדמנות שנוצרה כאן. האם תמשיך במסעה למיתוג המדינה כאנושית, חמה, מאוחדת ולא פחות חשוב בעלת יכולות הנדסיות.

האם בעוד 5 שנים נראה בנקודת הזמן הזה מפנה שהביא לצ'ילה תיירות, עסקאות ועוצמה בין אומות העולם. זהו מבחן המנהיגות החדש של פיניירה הוא לא פחות מורכב מן הקודם וימים יגידו אם יעמוד בו.

טל אלכסנדרוביץ' היא הבעלים של משרד יחסי הציבור בן חורין אלכסנדרוביץ'

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה