הטוב, הרע ובריק הפרסומות; הסמים משתנים - הנרקומנים נשארו אותו דבר

הולו חברת ה Pay Per View האינטרנטית הגדולה בארה"ב הגיעה בינואר אשתקד ל 903 מיליון הורדות בחודש אחד.

קצת פחות ממה שיו טיוב עושה והיא נותנת ת'סחורה בחינם

הולו שייכת לשלושת ענקי הטלוויזיה הגדולים בעולם (וולט דיסני, NBC ו FOX). לכאורה, מדובר בצעד תמוה, אפילו מזוכיסטי או לכל הפחות בתסביך הרס עצמי בלתי מטופל. כולם יודעים שהאינטרנט יבלע את הטלוויזיה, אז מה יש למפלצת התלת ראשית לעזור לאדיפוס לממש את רצח האב?

לכו אחרי הכסף כדי לפצח את החידה...

הולו מאפשרת למפלצת להחזיק בזנב הארוך משני קצותיו. קבלו לבמה היישר מהו-לי-ווד את ראש הזנב, המכונה גם פריים טיים המהווה 20% מכמות התכנים אבל מספק 80% מנתח הצפייה ומולו בקצה הזנב, במשקל כבד את האוף פריים המהווה 80% מכמות התכנים המשלימים את נתח העיניים הנותר.

הולו היא חנות מפעל גדולה ומטריפה, אבל עדין חנות מפעל המוכרת סחורה קרה. חצי שנה אחרי שהופיעה בפריים טיים.

מדובר בצעד אמיץ אבל ממש לא טיפשי. לנצח יהיו כוכב נולד, חדשות, מונדיאל, ארוויזיון, תחרות מיס יוניברס, האח הגדול, טקס האוסקר, סופר בול, הופעה של יו 2, אוואטר, ארץ נהדרת, בלוק באסטרים של חג המולד, בוב הבנאי וסתם תוכניות אירוח שנהיה חייבים לראות יחד עם כל המדינה אחותו וגרושתה.

מה הקשר לבריק הפרסומות?

המין האנושי הוא קודם כל עדר ועדר זקוק למדורות שבט שיספקו לו את נושאי השיחה לקול ווטר טולק של מחר. כל עוד ומשפחת ישראלי תרצה לראות את מה שכו-ווו-לם רואים עכשיו ולא תרצה לגהץ את כרטיס האשראי בתמורה היא תאלץ לארח את בריק הפרסומות בסלון שלה. פרסום הוא לא סתם טפיל שבא להפליץ בסלון, אלא הסכם תן וקח: אתה תראה את הפרסומת ה XXX שלי על הטמפון החדש ואני אממן לך את הפולחן הקולקטיבי של החיזיון בעגל הזהב.

הולו, גוגל TV, איי-טיונס וכל השאר לא הורגים את הטלוויזיה המסחרית, אלא את ספריית הוידיאו, הוט ויס מקס - את המתווך שכשכש בזנב הארוך עד עכשיו.

אין חדש תחת השמש. כשהצילום הגיע אמרו שהציור ימות, שהוידיאו קליפ בא אמרו שהרדיו גוסס. אז אמרו. אין שום כוח בעולם שיכול לנתק את משפחת ישראלי מאינפוזיית הפריים טיים שתלויה אחר כבוד בסלון שלה מול הספה. בחינה נוקבת של התנהגות התחת האנושי מלמדת שאנחנו עדר couch potatoes המאשפז עצמו כל יום מחדש מול עגל הזהב. סוחרי הסמים אולי מתחלפים וגם הסמים של שנות השישים הם לא בהכרח הסמים של היום אבל נרקומנים נשארים אותו הדבר. זה אולי עצוב אבל זו גם האמת: "פאנק איז נוט דד" זה אחלה סלוגן שבעולם אבל בחיים האמיתיים העדר ימשיך להגיע מרייר כל יום בדיוק של שעון שוויצרי לפולחן האכלת כף היד.