נגד 'פרו בונו' - כי לקוח שלא משלם, מקבל יחס בהתאם ויש לכך 4 סיבות

לפני זמן מה ישבתי עם מנכ"ל של עמותה ידועה שסיפר על פעילות הארגון והתפאר בכך ששבועיים לפני כן כיכב בתקשורת. כששאלתי מתי הייתה ההופעה הקודמת של העמותה, חוץ מזו, הוא השיב "עבר יותר מדי זמן, כמעט 3 חודשים". רציתי לומר את דבריי על העבודה או חוסר עבודה שנעשתה עבורו אך ויתרתי, הנהנתי בראשי והמשכנו. על תהיה אחת התעקשתי, שאלתי האם דיבר על הנושא עם המשרד שמטפל בו. התשובה: "לא, גם ככה הם עובדים בהתנדבות". כשהלקוח שלכם מרגיש לא בנוח לחלוק במידע או הרגשה, המצב חמור.

אשתף שברשות העמותה המדוברת ארסנל מכובד של סיפורים על ילדות במצוקה, ומבין ידידי הארגון יש סלבס. העובדה שקיים כל כך הרבה חומר שפשוט קבור בארון יכולה להעיד על דבר אחד: משרד היח"צ מזלזל בלקוח מאחר ואינו משלם. המקור לזלול, ניחשתם נכון - רעיון ה'פרו בונו'. ולכן, זה, אינו משתלם ללקוח:

1. טבע האדם: אין ספק שטיפול בעמותה אמור להיות לטווח הארוך, אין ספק שעם הסיפוק הרגשי שבקידום הכתבות לא הולכים למכולת. לבטח שיש ספק ביכולתו ותשוקתו של נותן שירות לקדם מטרות לטווח הארוך כשזה יודע שאינו אמור לקבל תגמול על כישרונו, לגיטימי, אנחנו רק בני אדם. במקום לקבל עבודה שמניבה 110% תוצאות, הלקוח יקבל פחות. "עזוב, יש לי דברים דחופים כרגע, גם ככה הוא לא משלם וקיבל לפני חודשיים כפולה" אמרה לי קולגה יקרה על לקוח שכזה.

2. הלקוח חייב להרגיש שיש לו מה להפסיד, במקרה זה כסף. שכן מי שעלול להפסיד משהו, ודאי יתאמץ. הפעילות יכולה להניב פירות רק אם יש שיתוף פעולה, באחריות הלקוח לספק בסיס לחומרים ולטרוח לתהות על הרעיונות המוצעים לו. אינכם רוצים לרדוף אחר מי שלא מזיז עכוזו ואינו מספק חומרים ואף אולי לספוג שלא באשמתכם טענות שהתוצאות לא מגיעות, דבר שמסכן את שמכם הטוב.

3. לא כל משרד יכול להרשות לעצמו: לא לכולם תקציבי ענק. לצערי יש הרבה משרדים שמדברים על 'הישרדות' ולא על 'רווחים'. ולכן מן הראוי שלפחות הוצאות הטלפון, דלק, הפעלת התקציבאי וכו' - יכוסו.

4. לא הוגן ולא הגון: כשיש עמותות המגלגלות עשרות מיליונים (ובהחלט יש) וכשמשרד הרווחה מפרסם שהעביר 1.5 מיליארד לעמותות, הדעה המוצגת פה רלוונטית עוד יותר. אגב, קחו לדוגמא את 'לתת' ו'עזר מציון', הם משלמים ריטיינר ל 'בן חורין ואלכסנדרוביץ' והתוצאות בהתאם.

עוד תכניות

כבר לא פנקס בדלת

איני טוען שכל מקרי ה"פרו בונו" לא יטופלו כראוי, וכמובן שאיני מתייחס לסיטואציות קצרות טווח או לאיזה דודה נחמדה שהחליטה לאמץ 10 יתומים שננטשו וזקוקה לתרומות, אלא רק לעמותות. אלוהים עדי שטיפלתי בהתנדבות בהיעלמותו המסתורית של תומר הרשקו או בעודד בוכנר ששבוע שעבר קיבל כתבה בידיעות על ספרו בנושא הלם קרב ועוד.

אבל איני רוצה שנמצא עצמנו נלקחים כמובן מאליו, שכן כששירותים עבור עמותות ניתנים ללא תגמול אין להתפלא למראה הודעה כזו המבקשת יח"צ בחינם ואף דורשת 'משרד חזק'. מה גם שלהבדיל מפעם עמותות כבר לא מסתפקות ב"דלת לדלת" אלא שוכרות אנשי שיווק שמסוגלים גם לפקד על עסקים גדולים. קרי, העמותות עברו התמקצעות ברמה האנושית דבר שצריך להתבטא בתגמול, וכשאדם שהשקיע בפיתוחו העצמי כל השנים ימצא עצמו נותן 'זמן רב מדי' ללקוח שלא משלם, הוא יביט במראה וירגיש לא בנוח. ולכן גם האינטרסים של הלקוח יפגעו. מאידך, כשהכסף נכנס, אין דבר כזה 'להשקיע זמן רב מדי'

לסיכום:

- הכרזת משרד על אג'נדה חברתית" מצטיירת יופי בעיני עיתונאים אבל עם אג'נדות לא תלכו למכולות.

- טיעונים מוסריים בעד 'פרו בונו' לא פעם מסתתרים מאחורי העובדה שמדובר בלקוח אסטרטגי, ולכן הטיעון המוסרי אינו רלוונטי שכן הוא עלול להיות בעצם תועלתני.

- לגבי 'הלקוח האסטרטגי', מדובר בטיעון שצריך להיות מגובה בעובדות המוכיחות ששילוב לקוח בחינם שיפר בעבר את מצבם של משרדי יח"צ שנהגו כך ולכן גם ישפר בהמשך בקרב האחרים.

- "עבד" זה אדם שלא מקבל תשלום עבור עשייתו, עובד, כן. זכרו נא חברים, כי מקצוען, זה לא בחינם.

לטור ה"בעד" של משה דבי לחץ כאן