על זיכרון ומסורת יהודית: התקשורת שכחה את יום מותה של רחל אימנו

הטקסים והאזכרות לרגל יום הזיכרון לזכרו של ראש הממשלה יצחק רבין ז"ל, נמשכים בדרך כלל לאורך כשבועיים, החל מן התאריך העברי י"ב במרחשוון ועד התאריך הלועזי ה-4 בנובמבר. במשך כל התקופה הזו דנה ודשה התקשורת הישראלית ללא הרף ומכל זווית אפשרית בדרכו של רבין, בגורלו של תהליך השלום, ובשסע והקיטוב הקיימים בעם.

ובצדק, מדובר באירוע חריג וכואב שעל אף שחלפו 15 שנה מאז אותו לילה ארור, הכאב לא פג והפצע המדמם עדיין לא כהה.

אך בכל זאת צרם לי משהו קטן במשך כל אותה תקופה, יממה לפני יום הזיכרון לרבין, בתאריך י"א בחשוון חלה ההילולה ויום הזיכרון ל'אמא' המיתולוגית של עם ישראל 'רחל אמנו' שנקברה בפאתי בית לחם לפני למעלה מ-3,000 שנה, במשך כל אותה יממה, עלו על פי ההערכות המשטרה (ולא על פי גורמים דתיים) למעלה מ-100 אלף איש לקברה..

נכון שמבחינת התקשורת הישראלית, אין לכך מספיק רלוונטיות לימינו אנו, אבל עדיין ציפיתי לאיזה שהיא התייחסות מינימאלית לעניין מספר המשתתפים - מהפן החדשותי נטו.

באותה בשבת שבמוצאיה התקיימה העצרת המסורתית בכיכר רבין, קוראים בתורה בפרשת 'חיי שרה', בה מסופר על קניית מערת המכפלה בחברון על ידי אברהם - אבי האומה היהודית. לרגל הקריאה, התכנסו באותה שבת בעיר חברון 30 אלף איש שבאו לחגוג את המאורע.

במוצ"ש התכנסו אותו מספר של אנשים באירוע לזכרו של רבין, האזינו לנאומו של הנשיא שמעון פרס, את הצהרתו של יאיר גרבוז ושרו יחד את 'שיר השלום'.

בבוקר של יום ראשון, לאכזבתי (שוב), הידיעה על אירועי השבת בעיר האבות נדחקה לשוליים הזניחים יחסית של החדשות, באינטרנט, הרדיו, העיתונים והטלוויזיה, ולא זכתה לסיקור הראוי.

האם התקשורת הישראלית אינה צריכה להתחשב בקהל הקוראים (הגדול למדי) שבחרו להשתטח על ציונה של רחל, ולהתפלל בשבת בחברון, תמהני?

ישראל כהן הוא איש פרסום חרדי