לא יאמן - 'חדשות 2' בסכנה ועכשיו הם אומרים לנו שמונופול זה טוב

נתחיל בתקציר הפרקים הקודמים: חברת החדשות של ערוץ 2 עומדת בימים אלה מול גזרה רגולטורית חדשה. בטיוטת הצעת החוק שנדונה כעת בוועדת הכלכלה, נשקלת האפשרות לבטל את ההזנה הכפולה של חדשות 2 מפטמות קשת ורשת, ולהוציאה למכרז לזכיינית אחת, במסגרת המעבר לשיטת הרישיונות בענף הטלוויזיה.

יש היגיון בהצעה זו: מאחר והזכייניות יהפכו בסופה של רפורמה לגופים משדרים בערוצים נפרדים, הרי שיש למנוע מגוף אחד לפעול בתך שניים מתוך שלושת ערוצי הטלוויזיה הגדולים בארץ. בחברת החדשות של ערוץ 2 יודעים, כי משמעות ההצעה היא מציאות חדשה, שיכולה לסכן את גודלה ואת שליטתה של חברת חדשות 2 בענף הטלוויזיה ומנסים להילחם נגד ההצעה בכל דרך אפשרית.

אבל האם מציאות בה יש יותר מחברת חדשות טלוויזיונית חזקה אחת היא רעה בהכרח לצופה? הבוקר התארח שלום קיטל אצל רינו צרור בתוכנית "מה בוער" בגל"צ. קיטל, הוא המנכ"ל המיתולוגי של חדשות 2 מזה שנים רבות, שאף סימן את ה"יורש", המנכ"ל הנוכחי אבי וייס. קיטל זעם זעם קדוש על הכוונה "להרוג את מפעל חייו" (כך לדברי צרור), וליהג כמנהג אנשי חדשות 2 בשבוע האחרון, על תרומתה החשובה של חדשות 2 לחברה הישראלית וכיו"ב.

מאחר ושייטתי על הכביש המהיר והמועד לפורענות בואכה תל אביב, הקשבתי לקיטל בחצי אוזן והושטתי את היד לרדיו כדי להחליף לתחנה מחכימה יותר. אך לפתע התאבנתי. קיטל סיכם את הראיון באומרו כי גוף חדשות חזק הוא טוב לדמוקרטיה.

לרגע נשנקתי. האם דעתו האישית של קיטל גברה על דעתו העיתונאית? למיטב זכרוני, היו מספר גופי חדשות שהיו החזקים ביותר - שלא לומר, מונופול במדינות שונות, כך למשל פראבדה ברוסיה הקומוניסטית, תשרין בסוריה, אל אהראם במצרים ועוד כמה, חלקם חיים עד היום.

כמובן שחדשות 2 אינה שופר המפלגה וישראל אינה סוריה, אבל עדיין, גוף חדשות חזק אחד, חופשי וישר ככל שיהיה, מהווה בעצם קיומו סכנה לדמוקרטיה. לממשל קל יותר להגיע לגוף אחד ולנסות להשפיע עליו, מלהאבק במספר גופים חזקים המתחרים זה בזה. האם זה קורה כיום בחדשות 2? איני יודע. האם סביר שזה יקרה במציאות בה חדשות 2 יהיו מונופול? מאוד.

לא התפלאתי על הלובי החזק של חדשות 2. המציאות כיום היא נוחה לכולם: בחדשות 2 משדרים חדשות שנוחות לעיכול, לצופה ולממשל, ממעטים להביע עמדה (ולא, הרמת גבה של קריינית חדשות אינה נחשבת "עמדה"), ועוטפים את החומר החדשותי בהרבה צמר גפן ורוד, מתוק, לעיתים סכריני. אינסטנט חדשות. "מנה חמה" לבטטות כורסא, שמשאירה תחושת שובע מזויפת של מונסודיום גלוטומט.

באחרונה מצאתי את עצמי צופה יותר מבעבר בחדשות 10, מאז חידוש המהדורה. אודה ומתוודה, איש תוכן אני ובעברי שנים רבות כעיתונאי חדשות, אולי משום כך העטיפה ה"דינמית" של חדשות 10 פחות הרשימה אותי. אבל התרשמתי מהתוכן: מסדרת הכתבות האמיצה של דוב גילהר על האלימות המשטרתית, מהאמירה הברורה של אנשי חדשות 10 בנושאים חברתיים, מהתחקירים האמיצים של שלח ודרוקר, ובכלל - מהתחושה הלא נוחה בבטן שחדשות אמיתיות (לעיתים כואבות) אמורות להעביר לצופה.

ועדת הכלכלה החליטה היום, כדרכן של ועדות, שלא להחליט. בתווך הולכת ומתחזקת התמיכה הפוליטית בחדשות 2. אבל בין מלחמות האגו של אנשי התקשורת למלחמות ההישרדות של הפוליטיקאים, ראוי גם שאנחנו, הצופים, נשאל את עצמנו ואותם אלו חדשות אנו רוצים וצריכים שיהיו בטלוויזיה. עם איזה מונופול לא נוכל לחיות כדמוקרטיה אמיתית (ונושכת, לעיתים), ולמה לכל הרוחות, רוב הפוליטיקאים רוצים להנציח את המצב הקיים.