בין אמינות לנאמנות: על טעויות סולחים, על חוסר אמינות - קוברים

כתיבה אפשר ללמוד, גם את תורת השכנוע, דבר שמתבטא באייטמים. וקשרים, אלו נבנים עם הזמן. כל הפרמטרים הללו משתנים לכאן או לכאן. אבל אמינות? אמינות שווה למשתנה קבוע שילווה אתכם בכל צעד בחייכם, ולכן גם יגדיר את מי שאתם בעיני העיתונאים.

השבוע פורסמה כתבה באייס על ההתנהלות בין דובר עירייה באזור המרכז לעיתונאית שמכסה את אזורו ושברגעים אלו ודאי מוצאת עצמה מתוסכלת עד מאד. הדובר פרסם תכתובת שחשפה את העיתונאית ברגע של כעס כנראה, מכנה את עורך mynet "אפס", דבר שהביא להפסקת עבודתה.

איני מכיר הרבה עובדים שמתים על הבוסים שלהם, קל וחומר בעולם התקשורת. מה גם שזכותו של כל אחד לדעה משלו. אבל פרסום דעה על בוס/קולגה בכיר באוזנו של אחר שאינו מוגדר כ"חבר" זו טעות משמעותית שעשויה להביא לעריפת ראשים בהמשך. מה גם שאם כבר לדבר רעות אז מומלץ לא להשאיר ראיות! איננו יכולים לדעת בבהירות מה באמת קרה בין הדובר לעיתונאית, אך אם הדברים כפי שנחשפו לעיני כל מדויקים, אזי שהדבר שביצע הדובר היה מיותר שכן לא רק שבסופו של עניין לא מנע את פרסום הידיעה, אלא שעל הדרך הוא פגע באדם אחר וגם בכלי הכי חשוב כדובר וכבן אדם, אמינותו.

מה זה אוף דה רקורד?

השיחה בין הדובר לאותה עיתונאית הייתה לא לשימוש, כך לפחות חשבה העיתונאית. מאידך, מאחר ודבריה ראו אור, עולה השאלה האם בכל שיחת חולין למשל, עם מישהו מהצד השני, יש להקדים ב"הדברים לא לציטוט, לא לייחוס ולא לשימוש ללא רשות?" לצערי, המקרה הנוכחי ומקרים קודמים מוכיחים שאם אינכם רוצים למצוא עצמכם מוסרים מידע מבלי להתכוון לכך, הנוקשות מחייבת.

ראיה ארוכת טווח: הגלגל עגול

הדבר המעניין בפרשיה הוא האם כתב טלוויזיה או כתב בכלי תקשורת מרכזי יותר היה גם הוא נתקל בתרגיל שכזה? לאחרונה אני שומע על לא מעט יועצים שנוטים להתייחס בזלזול לכתבי המקומונים, טעות שמעידה על חוסר מקצועיות שכן כל כתב מקומון שואף להגיע לכלי תקשורת גדול יותר, מה גם שמקומון בהחלט עשוי להיות זירה מסוכנת עבור הלקוח. ומעבר להיבט המקצועי: אתם יכולים לחשוף שיניים, לשייף ציפורניים, להכין את התותחים ואת המחלקה המשפטית, כל אלו נחשבים נשק קונבנציונלי. אבל לדרוס אדם אחר ברגל גסה זה כבר דבר חמור שעשוי לחזור כבומרנג, גם במגרש של הדובר וגם במגרש של הלקוח.

לבוא לקרב אגרופים עם סכין בכיס

שתי תכונות שאני בהחלט יכול להרשות לעצמי להצהיר עליהן הן: אמינות, ונאמנות. אני קנאי לשתי אלו בגלל שאני מאמין שאדם שאינו אמין מול אחרים הוא בעצם אינו אמין כלפי עצמו. אדם שמקדם מהלכים בצורה לא אתית הוא איש מקצוע גרוע, שכן מדובר במי שאינו יכול להתמודד עם דילמות במסגרת הכלים הלגיטימיים שברשותו, בערך כמו קרב אגרופים כשהאחד מחביא סכין בכיס. ולכן, כשהנאמנות ללקוח עומדת להתנגש עם האמינות כלפי קולגה, האמינות מנצחת. מעבר לעובדה שכך אתם שומרים על גבו של הלקוח לטווח הארוך, אם אתם רוצים להביט בגאווה על המראה, הישארו אמינים.

עוד תכניות

לתלונות, הצעות, ואף גידופים קלים: [email protected]