שיוך אדם לקהילה ההומו-לסבית, למרות שאינו משתייך אליה - זה לשון הרע?

שאלה זו עולה מדי פעם בפסיקה ועל אף שעברו כבר שנים רבות מעת קביעת ההלכה בעניין, פוסק פעם נוספת בית המשפט כי שיוך אדם לקבוצה בעלת נטיות מיניות, אשר הוא לא משתייך אליה, מהווה לשון הרע.

במקרה האחרון אשר נידון בנושא זה, ת.א. (ת"א) 165592-09 רוט ואח' נ' טיים אאוט (מגזין) ישראל בע"מ ואח', (פסק הדין ניתן ביום 16.1.11), פורסם במסגרת גיליון של השבועון טיים אאוט תל אביב, מיום 5/3/09, מדור שכותרתו: "הדבר הבא גייז". כותרות הכתבות במדור היו "הומו- ריאלטי", "הלסביון העליון" וכן "FAG HAG". בתמונה אשר צורפה למדור נראים בצורה ברורה התובעים כשהם מבלים במועדון ה"אפרטמנט". מדובר במדור אשר יוצר שיוך סטראוטיפי מובהק בין חברי הקהילה ובין מתירנות מינית, אלכוהול וסמים ובכתבה אשר מתייחסת לאורח חיים בלייני ומתירני.

אין חולק על כך שהתובעים לא צולמו במועדון באירוע השקת מערך המסיבות נשוא המדור ואף לא צולמו במסיבה אחרת שהשתייכה לאותו "ליין גייז" שאורגנה ע"י אותם מארגנים. אלא שהתובעים צולמו במסיבה רגילה שנערכה במועדון זה, שלא היה לה כל קשר ישיר או עקיף למסיבת גייז.

טענת התובעים הייתה כנגד שיוכם, בניגוד לרצונם, לאירוע שאין לו כל קשר אליהם ושלא מתאים לאורח חייהם וסגנון הבילוי שלהם ובכך יש בכדי לבזות ולהשפיל אותם. בית משפט השלום בחן ומצא כי נפגעה פרטיותם של התובעים וכן כי התקיימה פגיעה בהתאם לחוק איסור לשון הרע.

כך נקבע כי פרטיותם של התובעים הופרה כיוון שכל אחד (הטרוסקסואל והומוסקסואל כאחד) רשאי שלא למצוא עצמו מצולם בעיתון לצד כתבה שאין כל קשר עובדתי בינה ובינו. בית המשפט השווה את המקרה למקרה שבו תפורסם כתבה על הפגנה או עצרת שיש לה זיקה פוליטית אך לצד הכתבה תפורסם תמונה מהפגנה אחרת אשר משתתפיה לאו דווקא מזדהים עם הנושא המדובר בכתבה. עצם העובדה שתמונתו של אדם "נשתלת" בתוך כתבה בנושא אחר לחלוטין שאין לו קשר אליו, וזאת ללא הסכמתו, יש בכך משום נסיבות שבהם עלול הפרסום להשפילו או לבזותו, גם אם נושא הכתבה כשלעצמו אינו מבזה או משפיל.

באשר לעילת לשון הרע, בית משפט השלום לא מצא לנכון לסטות מההלכה הפסוקה והעיקבית אשר נידונה במספר פסקי דין בעבר. ההלכה קובעת כי כאשר מפורסם על אדם כי הוא בעל נטייה מינית, שונה מנטייתו הטבעית, אזי מדובר ב"פרסום לשון הרע" כמשמעותו בחוק איסור לשון הרע. עוד נקבע כי אין בפסיקה זו משום שימור זיהוי ההומוסקסואליות עם בושה וחוסר הדרת כבוד.

בית המשפט הסביר כי המבחן לפיו בודקים האם מדובר בלשון הרע הוא מה החברה, ככל, חושבת בפועל על עניין מסוים ולא מה הייתה צריכה החברה לחשוב באופן אידיאלי. עוד נאמר כי הרצון להחדיר בציבור ערכים מסוימים, אינו יכול לבוא על חשבון אנשים, אשר מוצאים עצמם נפגעים משיוכם לבעלי נטייה מינית שונה מנטייתם האמיתית, והם עצמם לא התנדבו להירתם למלחמת החדרת ערכים כלשהי.

בית משפט השלום בחן את ההגנות העומדות לנתבעים על פי חוק הגנת הפרטיות וחוק איסור לשון הרע וקבע כי במקרה דנן, לא קיימת הגנת הפרסום בתום לב כיוון שלא ננקטו אמצעים סבירים על מנת לוודא אם התמונה אכן רלוונטית לכתבה למרות שהיו יכולים לברר זאת.

לאחר ששקל בית משפט השלום את מכלול הנסיבות והתחשב בעובדה כי הנתבעים פירסמו הבהרה והתנצלות סמוך לאחר שנודע להם על הטעות בפרסום התמונה, נפסק לתובע 1 פיצוי על סך 25 אלף ש"ח ולתובעים 2-3 נפסק פיצוי בסך עשרת אלפים ש"ח לכל אחד. כמו כן ישלמו הנתבעים בלבד לתובעים הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך עשרת אלפים ש"ח. בית המשפט חילק את תשלום סכום הפיצוי בין הנתבעים ובין צד ג', מי שסיפק את התמונה למגזין, כך שעל צד ג' להשיב לנתבעים 40% מהסכומים אשר ישלמו הנתבעים לתובעים.

פסק דין זה מצטרף לפסק דין נוסף אשר בו נפסק לחובת מגזין טיים אאוט בנושא דומה. במקרה זה, בקיץ 2004 יצא לאור ע"י טיים אאוט מגזין (ישראל) בע"מ, מגזין על לונדון. המדריך כלל מידע בתחומי התרבות, הבידור והפנאי בלונדון. בתוכן העניינים של המגזין נכתב לגבי עמוד 22: "גאווה 1 לקט המלצות להומואים ולסביות". בעמ' 22 בטור הימני פורסמה כתבה בתוך "מלבן" כתום שכותרתו: "טיפ ורוד הכי גאים (וגאות) שיש". משמאלו של אותו "מלבן" כתום הופיעה תמונתה של התובעת.

בית משפט השלום קבע כי כאשר קורא סביר רואה את תוכן עמוד 22 למגזין ואת תמונתה של התובעת הוא קישור בין התמונה ובין הכתוב ליד התמונה וכן הקורא הסביר, אשר רואה בתוכן העניינים של המגזין, כי עמ' 22 עוסק בנושא המלצות להומואים ולסביות ובצד אותן המלצות בעמ' 22 מופיעה תמונתה הגדולה של התובעת, בהחלט מבצע קישור אסוציאטיבי בין התובעת ובין הקהילה ההומו לסבית. גם במקרה זה חזר בית המשפט על ההלכה שהנפת דגל הקידמה והליברליות וגינוי הגישה השמרנית וחסרת הסובלנות, כדי להצדיק כינוי מעין זה, אינו יכול להתקיים על גבו של הנפגע.

לאור האמור, קבע בית משפט השלום כי גם במקרה דנן פרסום תמונתה של התובעת באופן שמקשר בין תמונתה ובין הקהילה ההומו-לסבית באופן אסוציאטיבי; מהווה פרסום לשון הרע כמשמעותו בחוק.

בית משפט השלום העיר כי דווקא בהקשר בעייתי של סמיכות התמונה למדור, היה על הנתבעים לנקוט משנה זהירות ולציין, כי התמונה לא קשורה למדור או לשנות בדרך של גרפיקה ועימוד פשוטים את מיקום התמונה, על מנת למנוע תקלה. בהתחשב בנסיבות המקרה, כגון: העובדה שהתמונה התקבלה ממפיקי המגזין בלונדון, תפוצתו הנמוכה יחסית של המגזין והעובדה כי לא הוכח נזק, פסק בית משפט השלום פיצוי ללא הוכחת נזק בסך של 20 אלף ש"ח. ראה: ת.א. (ת"א) 12603/05 פאר נ' טיים אאוט מגזין ואח'.

מאת עו"ד עירית בלכר, עוסקת בתחום לשון הרע מצוות המומחים של פורטל "משפטי" www.mishpati.co.il , הפורטל המשפטי לקהל הרחב