אובדן הפרטיות בעידן הדיגיטלי - לטובתכם

אחת הסכנות של הפרט בעולם דיגיטלי, עליה מרבים לדבר ולכתוב, היא אובדן הפרטיות וחדירת גופים ממשלתיים, מוסדיים ומסחריים אל עולמם הפרטי של יחידים תוך שימוש במידע שאינו מוגן.

הסכנה, על פי המומחים, נובעת מן העובדה שחלק גדול מהמידע הפרטי שלנו חשוף במרחב הציבורי הוירטואלי וכל מי ששם עליו יד יכול לאגור אותו, לנתח אותו ולעשות בו שימוש. כך לדוגמא, כל אחד מאיתנו המנהל חשבון בפייסבוק חשף לעולם את גילו, מינו והעדפותיו המיניות, מצבו המשפחתי, מקום מגוריו, השכלתו ותחביביו. אבל המידע הפרטי הגלום בפייסבוק אינו היחיד שכל אחד מאיתנו משחרר לרחבי הקיברנטיקה. כשאנחנו עושים קניות בסופרמרקט המקוון יש מישהו שיודע גם מהן העדפותינו הצרכניות, מי שהתקדם גם לפורסקוור מספר לכל העולם איפה הוא נמצא בכל רגע נתון וכן הלאה וכן הלאה.

כל המידע הזה אודותינו, אשר רובו גלוי וחשוף לכל, אפשר לנצל לצרכים מסחריים ואחרים ומי שהאח הגדול הוא לא רק תכנית טלוויזיה בשבילו עשוי להיות מוטרד מכך.

על פניו, מצב כזה אמור להטריד אותנו מאד. המחשבה על כך שכל אחד יכול לגשת לעמוד הפייסבוק שלי ולגלות היכן אני עובד ואיפה אני גר או להתחבר לפורסקוור שלי ולראות היכן אני מבלה בערבי חמישי עשויה באמת להיות מטרידה.

או שאולי לא?

מי שמפרסם את מינו וגילו בפייסבוק ומי שמספר לכל העולם בפורסקוור היכן הוא נמצא בכל רגע נתון, עושה זאת כי הוא מעוניין שהאינפורמציה הזו תגיע לכמה שיותר עיניים.

אולי אובדן הפרטיות הרצוני הזה יכול בכלל לסייע לי בחיי היומיום? אולי גלום יתרון בכך שחברות מסחריות יודעות שאני גבר בשנות השלושים לחיי וכך הפרסומות המוגשות לי בפייסבוק (שיהיו שם בין כה וכה) הן לקצף גילוח ולא לטמפונים. יתכן כי המידע שיש לרשת בתי קולנוע כלשהי על הרגלי הבילוי שלי תגרום לה לפתות אותי בהנחות על כרטיסי קולנוע.

וזוהי רק ההתחלה. בעתיד (הקרוב מאד אגב) בו מחשבים ומכשירים שונים יארגנו וישלטו לנו על החיים ("אני לעולם לא אתן למכשירים להשתלט לי על החיים" אמר האיש שהגיע למשרד, עשה פרסה וחזר הביתה דרך של 25 דקות כי שכח שם את הטלפון הסלולרי שלו) הויתור על פרטיות יהיה הכרחי, רצוני ואף יתפס כמשהו חיובי.

עוד תכניות

בעולם בו מכשירים ידברו בינהם יתקשר האוטו שלי עם האאוטלוק וידע לאן אני נוסע. הוא יספר למסעדה שאני בדרך אליה ושם יבינו שאני מאחר בחצי שעה ולא יתנו למישהו אחר את השולחן שלי. מכיוון שמחשב המסעדה עוקב אחרי הפייסבוק שלי ויודע שאני חובב מוזיקה קלאסית זה יהיה הפסקול שיחכה לי כשאכנס. התפריט שיוצג לי על השולחן, שהוא למעשה מסך מגע גדול, לא יכיל את כל המנות שמכילות קטניות כי למדו על הרגישות שלי לסוג זה של מזון באתר קופת החולים שלי ומכיוון שבאחד הסטטוסים האחרונים שלי בטוויטר הצהרתי על דיאטה יופיע כל המנות עתירות השומן באופן פחות בולט בצד. במהלך הארוחה תיגש אלי אמא שלי שבדיוק היתה באיזור וראתה שאני שם אז באה להגיד שלום. טוב נו, יהיו גם חסרונות מסויימים בכל הטכנולוגיה הזו...

הכותב הוא שותף-מנהל בפובליסיס ישראל וממייסדי אידיאולוג'יק