מפוצצים מבצרים בצרחות ציפורים? זהו, התמכרתם

המשחק של סיזיפוס (Are we having fun yet? / Bill Griffith) הרהורים עמוקים על הצלחת הפארמוויל בזמנו הובילו אותי למסקנה שמדובר בגעגוע אורבני לפיסת חיי עבודה אמיתיים. כמה תמים הייתי. כי איך נסביר את טירוף אנגרי בירדס? בתשוקה לאורניתולוגיה? חייב להיות שם משהו אחר.

ניקח עכשיו צעד הצידה ושניים אחורה. תסתכלו על המשחקים המצליחים של היום. כיף לשחק בהם, נכון? משחק זה כיף. בשביל זה המציאו את המשחקים. כיף לקצור דונם תירס בקליקים, כיף לפוצץ מבצרים עם צרחות ציפורים. כיף גם לקום באמצע הלילה כי התות הוירטואלי שלי נובל, וכיף לחזור על אותו שלב שבע פעמים כי אני לא מוכן להסתפק בשני כוכבים. באמת? מי ששומע את סיזיפוס מגחך, שירים יד.

ואז יניח אותה על הלב: כמה פעמים עלתה בכם תחושה קלה של חוסר נוחות מול רפטטיביות כזו במשחק? כמה פעמים המשכתם בכל זאת? העניין הוא פשוט: מדובר בהתמכרות, לא בהנאה. וכמו כל דבר היום, היא לא מקרית. מישהו יוצר ומכוון אותה.

תעשיית המשחקים של היום בנויה על מודל כלכלי חדש. לא רכישה חד פעמית ויקרה בחנות של משחק ארוך ומורכב, אלא רצף רכישות קטנות אונליין בתוך משחק פשוט ומתמשך. השינוי הזה חייב שינוי בגישה לפיתוח המשחק. כדי לדחוף אותנו לבלות שעות בביצוע פעולות פשוטות, זנחה התעשיה את הנסיון הלא-רציונלי לייצר הנאה, ופנתה לשיטתו של מי ששנים רבות נחשב לפאשיסט ומוקצה: פרדריק סקינר, אבי הפסיכולוגיה של ההתנהגות והלמידה.

זוכרים מהטירונות את המונחים חיזוק חיובי וחיזוק שלילי? זה ממנו. פאבלוב, ההוא עם הכלבים, חשף את מנגנון ההתנייה הבסיסי. סקינר הראה שהתנהגות אפשר לעצב. המנגנון הוא פשוט: מערכת מאורגנת של גמול ועונש מסוגלת לעקוף את כל התודעה המפותחת שלנו, ולדחוף אותנו לביצוע או הימנעות מפעולות. תסתכלו על המשחקים: הם מקפידים לתת לכם פרסים קטנים, בדמות כוכבים, התקדמות בשלבים או מדליות על הישגים מיוחדים . הפרסים האלו מספקים מאד, אבל לא יותר מדי, כי תמיד מראים לכם מה הפרס הבא וכמה עוד תצטרכו לעבוד בשבילו, והמרווחים הולכים וגדלים. זה חיזוק חיובי. במשחקים היותר משוכללים, יש גם חיזוק שלילי: אם לא תקצור, אתה עלול לאבד הכל. כלומר, כמעט הכל, כדי להשאיר את זה ברמת האיום, ולא לדחוף אתכם מעבר לסף היאוש.

נשמע קונספירטיבי? תכירו את ג'ון הופסון ממחלקת פיתוח המשחקים של מיקרוסופט, דוקטור, לא לתורת המשחקים אלא לפסיכולוגיה של למידה. הוא לא היחיד. אבל לא חייבים להיות דוקטור, השיטה היא די פשוטה. מיישם אותה כל מי שדואג לדווח לחברי הפייסבוק שלכם על הישג מדהים שהגעתם אליו בטריוויה או בפוקר ממוחשב. כל מי שמעניק לכם אותות (badges) על ביצוע פעולות שונות באתר.

עוד תכניות

זה מכניס אותנו כבר לשדה חדש: למה אנשים משלמים כסף אמיתי עבור הישגים וירטואליים. על רגל אחת, התשובה היא שכל הישג שאדם תופס אותו כפרי כישרון ועבודה, נחשב בעיניו כהישג ממשי. והמשחקים האלו דורשים מכם עבודה, הרבה עבודה. כאן מצטרף גם הרובד החברתי: תחושת ההישג מועצמת כשמדובר בעניין שהחברה מייחסת לו חשיבות, שלא בהכרח קשורה לערכו "האמיתי".

הצגתי כאן את הנושא בקצרה, מעין גרסה חינמית. אתם מוזמנים לקריאה נוספת. למי שיקרא מובטח פרס שלא יפורסם על ה- wall: התקדמות של שלב בתודעה.

הכותב יהורם דוידי הוא מנהל האסטרטגיה בחברת המיתוג FIRMA

לקריאה נוספת סקינר, ביהביוריזם ולמידה הסבר (או הוראות הפעלה) לשיטה השיטה האם יש לך אישיות התמכרותית? בחן את עצמך הופסון