ענת שור על אקט המחאה למען גלעד שליט

אתמול (יום ג') עצרנו מלכת ל-5 דקות. היה מרגש לראות את רחובות תל אביב מתמלאים לפתע, את בנייני המשרדים מתרוקנים לאט ובשקט ואת התחושה המשותפת המאחדת את כולנו. בעיתונים קראתי הבוקר שגם נשיא המדינה, שרים וחברי כנסת לקחו חלק במיזם, אולי קל יותר להזדהות מאשר לקבל החלטות קשות.

כשכולם חשבו על גלעד, לא יכולתי שלא לחשוב באותה נשימה גם על רון ארד. במשך 10 שנים הובלתי את המערך התקשורתי של עמותת "לחופש נולד" ואז כמו היום ספרנו ימים, הצבנו שלט ענק מעל סמינר הקיבוצים, הרמנו יוזמות, כנסים ועצרות, הפגנו מול בניין האו"ם ומול שגרירות אירן בלונדון, זכינו לתהודה אבל רון עדיין איננו.

9 שנים חלפו מאז שבתיה ארד הלכה לעולמה. אימא של רון, אולי הדמות המזוהה ביותר עם המאבק עמו, דעכה לנגד עינינו ומתה מצער ומשברון לב.

המטרה בפעילויות, אלה שעשינו למען רון ואלה שעושים היום למען גלעד, היא יצירת לחץ על מקבלי ההחלטות, אותם מקבלי החלטות שבחרו לקחת חלק בפעילות.

מדי פעם נשמעים קולות, גם בקרב הציבור הרחב וגם בקרב נבחריו, לפיהם המאבק למען גלעד מחליש את המדינה ואת עמדתנו בשולחן המשא ומתן. זה לא נכון. הנושא חייב להישאר כל הזמן על סדר היום הציבורי וממשלת ישראל חייבת לזכור בכל יום מחדש שעליה לקחת אחריות ולקבל החלטות קשות.

שמעתי את מפקדיו של גלעד שליט ביום החטיפה. הייתי אז יועצת התקשורת של נשיא המדינה והצטרפתי לפמליית הנשיא שנסעה לבקר את נעם ואביבה בביתם. גם אז עלתה לנגד עיני דמותו של רון ארד. האמנתי שמדינת ישראל תסיק מסקנות ותפיק לקחים מטעויות העבר. בשלב שבו הוחלט להעמיד פרס כספי על ראשו של רון, כבר היה מאוחר מדי.

במקרים כאלה, קבלת החלטות מאוחרת היא הרת גורל. 5 שנים מאוחר יותר, נדמה שעוד לא הושלמה הפקת הלקחים. דור שני גדל כאן על דמותו של חייל שנשאר מאחור. גלעד שליט היה בן חודשיים כשרון ארד נפל בשבי. מה נאמר לילדים שלנו? ממשלת ישראל באמת תעשה הכל כדי להחזיר אתכם הביתה בכל מחיר? ענת שור היא יועצת תקשורת ובעליו של משרד יחסי הציבור דולפין