עיתונאית שלוקחת עמלות על הבאת לקוח ליחצן - דילמה?
שומו שמיים: "תמיר, אתה לא מאמין, עיתונאית שוחחה עם לקוח שלי וציינה בפניו שהיא מכירה משרד יחסי ציבור מוצלח ושכדאי לו לעבור", אמר לי ידידי: "מסתבר, שאותה עיתונאית הביאה כבר כמה לקוחות לאותו המשרד ושהיא ממליצה עליו באופן קבוע ומקבלת כסף על כל לקוח שמביאה". אתם בוודאי גם יכולים לנחש איך נראה הסיקור של הלקוחות הללו אצל אותה עיתונאית.
אל תהיו חזירים
קשה לומר שבענף יחסי הציבור יש פרגון יתר, אבל מדי פעם קורה שלקוח מגיע למשרד מסוים והוא לא בדיוק מתאים לאופי המשרד, שמנסה להעבירו לקולגה אחר. כלומר, לתווך. השאלה שעולה בנושא זה היא האם אתם נוהגים לתת עמלת תיווך? במידה וכן, אתם נוהגים כראוי. במידה ולא, כדאי שתתחילו לתת. אם לא בשם ההגינות אז לפחות בכדי שאותו מתווך ימשיך לפרגן לכם גם בעתיד.
דילמת היחצן
השאלה המעניינת היא מה קורה כשעיתונאי מציע לכם לקוח? מחד גיסא אם תציעו עמלה אזי שאתם מכניסים את עצמכם ובעיקר את העיתונאי לניגוד אינטרסים, וזאת אף על פי שההחלטה עצמה אם לקבל את התשלום היא שלו, אך עדיין יש אי נוחות בסיטואציה שכזו שכן עיתונאי לא אמור לקבל כסף ממשרד יח"צ.
אמנם אני לגמרי בעד שוק חופשי, אבל מתואר התמונה בפסקה הראשונה עולה שאותה עיתונאית שהציעה ללקוח של ידידי לעבור משרד, התבלבלה קצת בין תפקידו של מנהל הפיתוח עסקי לזה של המסקר וכפי שניתן להבין עקב קבלת תגמול כספי פוטנציאלי היא פיתחה מוטיבציה לא אתית לפגוע במשרד מולו היא עובדת. זו דוגמא מעולה שממחישה לאן עלול להוביל תגמול כלכלי של עיתונאים בכל הקשור לתיווך בין משרדים ולקוחות.
מצד שני
יכול להיות שהאינסטינקט שלכם יקבע שאסור שעיתונאי יתווך בין לקוח למשרד יח"צ ואין פה שום דילמה, אבל הסוגיה לא כזו פשוטה.
יש לפחות 3 טיעונים שעשויים לצדד בעד נתינת עמלה: (1) רמת העיקרון: באם אותו משרד יחליט שאינו מציע לאותו עיתונאי מתווך עמלה אזי שהוא מפלה בין אנשי המקצוע שונים. כלומר, אם קבלן בניין מציע לכם לקוח, או פרסומאי, אלו יקבלו עמלה והעיתונאי לא? (2) טווח ארוך: בנוסף, אם העיתונאי מצפה לקבל עמלה ולא יקבל, זה עלול לייצר אכזבה ולפגוע ביחסים שלכם בכל הקשור ללקוחות האחרים אותם הוא מסקר. (3) עבודה טובה גוררת המלצות: בהחלט יכול להיות שאותו העיתונאי פשוט מאמין ביכולתכם ויודע שאתם עושים עבודה טובה, ובמקביל מעוניין לשדך לאותו לקוח פוטנציאלי, חבר ותיק שלו למשל, משרד ראוי. ולכן התיווך בין השניים מתבקש. אז מה תעשו, תפרישו או לא?
לתלונות, הצעות ואף גידופים קלים:[email protected]
- 9.עומר 20/03/2011 17:33הגב לתגובה זו"אם קבלן בניין מציע לכם לקוח, או פרסומאי, אלו יקבלו עמלה והעיתונאי לא?" מה הקשר? אם הקבלן תווך בין לקוח למשרד נגמר הקשר ביניהם, אם הלקוח הגיע דרך עיתונאי, כנראה שהוא/המוצר שלו יחזרו בחזרה לעיתונאי. נשמע לי שאין פה דילמה, שעיתונאים יתפרנסו מעיתונאות, חלטורות כאלה רק מזמינות דברים לא ראויים.
- 8.שרית 19/03/2011 21:25הגב לתגובה זואין סוף לשחיתות עכשיו גם גם בתוך העיתונות . אלוהים ישמור .
- 7.נילי 19/03/2011 00:29הגב לתגובה זומה ההבדל בין זה, לבין זה שדורשים תשלום ברדיו , עבור הופעת מומחים?
- 6.17/03/2011 15:33הגב לתגובה זוחשוף את התפוחים הרקובים
- ת.ה 17/03/2011 16:07הגב לתגובה זו.
- 5.בחיים לא שמעתי על זה, נשמע מצוץ מהאצבע (ל"ת)חיים 17/03/2011 00:31הגב לתגובה זו
- ליצן 17/03/2011 12:45הגב לתגובה זו.
- 4.לדעתי 16/03/2011 18:41הגב לתגובה זו.
- 3.כל כסף שעובר בין עיתונאי ליחצ"ן הוא "כסף דמים (ל"ת)מר קטינג 16/03/2011 18:27הגב לתגובה זו
- 2.מר קטינג 16/03/2011 18:22הגב לתגובה זומספרים על ברנרד שאו, שבאחת ממסיבות החברה הגבוהה בלונדון הזמין לרקוד רוזנת יפת תואר. אגב ריקוד לחש באוזנה: ''את יפה מאוד, והייתי רוצה להזמין אותך לבלות איתי את הלילה...'' העלמה נעצה בו מבט כועס ''השתגעת?!'' ''אני נמשך אליך מאוד...'' המשיך הסופר המפורסם ''ומאחר שאני איש עשיר מאוד, אני מוכן לשלם עשרת אלפים ליש''ט, אם תיעני להזמנתי...'' הרוזנת הרהרה בשקט, וענתה ''או.קיי., אני מוכנה.'' ''...ומה בדבר חמישים ליש''ט?'' שאל ברנרד שאו. ''אתה חושב שאני זונה?!'' זעמה הרוזנת הכבודה. חייך ברנרד שאו וענה: ''את זה כבר קבענו... עכשיו אנחנו רק מתמקחים על המחיר.''
- 1.זאב ינאי 16/03/2011 15:31הגב לתגובה זודילמה חשובה מאוד. ראוי מאוד שתידון בוועדת האתיקה, כדי שנוכל לדעת איך להתנהל.