נדחתה עתירה של צאצא הטמפלרים להשבת קרקעות בשווי 100 מיליון שקל בבי"ח איכילוב

בשנת 2005 הגיש אזרח אוסטרלי, מצאצאי הטמפלרים שהתגוררו בארץ ישראל עד הקמתה של המדינה עתירה לבית המשפט העליון לפיה טען כי סבו היה בעלים של קרקע בשטח בית החולים איכילוב וכי קרקע זו הופקעה מסבו על ידיי העירייה בשנים 1945 ו-1948 לצורכי הקמת בית חולים עירוני, כאשר היום בנוי עליה המרכז המסחרי "מרכז ויצמן". העותר דרש שהעירייה תשיב לו את הקרקע ולחילופין ישולם ערכה בסך של כ- 100 מיליון שקל.

העירייה טענה כי יש לדחות את העתירה מאחר והקרקע נרכשה מאת שלטונות המנדט הבריטי שהלאימו את כל רכוש הטמפלרים בארץ ישראל בתקופת מלחמת העולם השנייה. הלאמת הרכוש על ידי הבריטים נעשתה מאחר והטמפלרים היו נתינים גרמניים שאף הביעו הזדהות גמורה עם המשטר הנאצי ומשכך הוכרזו כנתיני אויב.

עוד טענה העירייה כי רכשה מאת האפוטרופוס הבריטי לנכסי אויב את כל אדמות הטמפלרים במושבה שרונה ושילמה תמורתם מלאה בגינם, ועל כן מדובר בעסקת מכר רגילה שדיני ההפקעות אינם חלים עליה. כמו כן, בשנת 1962 בהסכמים בין-לאומיים בין מדינת ישראל לבין ממשלת גרמניה קיבלו הטמפלרים פיצוי מלא בגין כל רכושם בארץ ישראל, תוך ויתור מלא, סופי ומוחלט של כל תביעותיהם בארץ ישראל.

בנוסף, טענה העירייה כי גם מבחינת דיני ההפקעות אין חובה להשיב את הקרקע משום שלא שונה יעודה למטרות שאינן ציבוריות וכן משום התיישנות ע"פ תיקון 3 לפקודת הקרקעות.

בית המשפט העליון דחה את העתירה וקיבל את כל טענות העירייה. בית המשפט קבע כי על המקרה הנדון חל תיקון מס' 3 לפקודת הקרקעות הקובע תקופת התיישנות של 25 שנה לגבי הפקעות שבוצעו לפני יום 15.2.2010. לפיכך ומאחר שחלפו למעלה מ-60 שנים מיום ההפקעה רשאית העירייה לנהוג מנהג בעלים בקרקע ולא חלה עליהם כל חובה להשיב את הקרקע לעותר.

כמו כן, קבע בית המשפט כי תכלית ההפקעה אף לא חדלה להתקיים ביחס למרכז ויצמן וכי השימושים המסחריים במרכז ויצמן הנים נלווים לשימושים העיקריים של בית החולים איכילוב ועל כן הצורך הציבורי ממשיך להתקיים. עוד קבע בית המשפט העליון כי אף מבחינת דיני המסחר עם האויב דין העתירה להידחות. בית המשפט קבע כי משהולאם רכושם של מורישי העותר ע"י האפוטרופוס לנכסי האויב הבריטי אין לעותר זכות לתבוע את השבת הקרקע או תשלום פיצויים בגינה.

יתרה מכך, בית המשפט העליון קבע שההסכמים הבין-לאומיים שנחתמו בין מדינת ישראל לבין גרמניה בנוגע לרכוש הטמפלרים בארץ הסדירו אף הם את תשלום הפיצויים לטמפלרים תוך ויתור מלא, סופי ומוחלט של כל תביעה בנוגע לרכוש בארץ ישראל ועל כן אין לעותר עילה משפטית לתביעה בגין הקרקע.