במצרים הפילו נשיא: האם מחיר הקוטג' יעשה פה בלאגן?

גם אני, כישראלים רבים אחרים, פתחתי עיתון הבוקר (יום ד'), הדלקתי רדיו, ושמעתי שהקוטג' הוא מוקצה מחמת מיאוס, אויב המדינה, קאסטת הטמאים במדפי החלב בסופר. אני דווקא אוהב קוטג'. כרבים אחרים אני סבור שהקרום השמנתי המצטבר על השכבה הראשונה של הקוטג' שזה עתה נפתח, הוא ללא תחליף, קצת כמו ריח של אוטו חדש במעדני חלב. גם אני אוהב לפתוח את הקוטג' ולקלף ממנו את השכבות העליונות בכפית, ואחר כך להשאיר את שארית הקופסה לסנדוויצ'ים של הילדים, עד שילמדו. אבל גם אני, כמו עשרות אלפי ישראלים אחרים, אהיה מוכן להוציא את הקוטג' מהתפריט למשך חודש.

אבל הקוטג' הוא רק משל. ההתכנסות של עשרות אלפי (ואני מהמר שעד סוף היום כבר יהיה מדובר במאות אלפי) צרכנים סביב מדורת הקוטג', היא רק דוגמא לעידן החברתי החדש המונע מרשתות חברתיות דוגמת הפייסבוק, שאנו עומדים בפתחו.

נכנסנו אליו קצת באיחור: במצרים כבר השלימו את מהפכת הפייסבוק, בארה"ב כבר צלבו פוליטיקאים ואישי ציבור רבים אחרי תמונות מביכות ברשת או הצהרות מיותרות בטוויטר, אפילו בסוריה נהרגים מדי שבוע עשרות אלפי מפגינים בשם הפייסבוק. המחאות הצרכניות, החברתיות והפוליטיות בישראל בעידן הפייסבוק רק החלו. אז ככל הנראה המחלבות יורידו בקרוב את מחיר הקוטג' בכמה שקלים, ורשתות השיווק יישרו קו ויסכימו להוריד מחירים גם לא לפני ראש השנה. אבל בסוגיות הצרכניות האמיתיות והחשובות שעל הפרק, עדיין לא נחלנו הצלחה: מחירי הדלק, מחירי הדיור, המיסים הגבוהים.

בדיור אנחנו עדים למתקפה תקשורתית של מאות אקמולים ממשלתיים למחלה ממאירה, על מחירי הדלק קמו עשרות קבוצות והתקיימו עשרות דיונים בוועדות כנסת אלה ואחרות, אבל אף אחד עוד לא הצליח לבלבל את משרד האוצר בעניין הבלו. לפני מספר חודשים, שהשתרכתי במשך שעות בכבישים המהירים של אירופה אחרי מאות משאיות שמחו על עליית מחירי הסולר, הבנתי שמבחינה חברתית ישראל עדיין מחולקת ל-12 שבטים, אולי יותר, עם הרבה מדורות, לבד ממדורה טלוויזיונית אחת (ויסלחו לי קברניטי ערוץ 10: יש לכם תוכן מצוין אבל הדלקתם את המדורה הרבה אחרי ל"ג בעומר).

מחאת הקוטג' גם מביאה אותי לחשוב על התקשורת החדשה, בעידן הרשתות החברתיות: האם הזנב הארוך של הרשתות החברתיות מכשכש בכלב של התקשורת הממוסדת, או להפך? למרות עשרות ומאות הקבוצות בפייסבוק, נראה עדיין, גם במקרה זה, שהכלב התקשורתי יותר מכשכש בזנב, רק בניגוד לכלב על ארבע – הוא פשוט מודע לו יותר. מחאת הקוטג' החלה מסדרת כתבות של אילנית חיות מגלובס (גילוי נאות: הייתי עורך שלה), ומקים מחאת הקוטג' החל את מחאתו בטוקבקים לכתבה בגלובס. עם זאת, סדר היום התקשורתי הנוכחי לא בהכרח יישאר כך בעתיד הקרוב, ובכלי התקשורת נערכים כבר ליום הזה.

מבחינה תקשורתית, נכון להיום (ד') בבוקר, המחלבות הגדולות שנצלבות תחת כל עץ רענן, עדיין נוקטות בטקטיקה מוטעית. גורם בכיר באחת המחלבות הגדולות איתו שוחחתי הבוקר, חזר וציין את עליית מחירי הגלם, מחירי החלב, מחירי השינוע ועוד כהנה וכהנה נתונם כלכליים שלא ממש אומרים הרבה לקהל הרחב.

בתשובה לשאלה ישירה הודה הגורם שבמחלבה שלו עדיין לא מוכנים לדבר על צעדים פופוליסטיים בכדי לכבות את שרפת הקוטג', ומעדיפים להפנות את האש לבעייתיות הכוללת של מחירי המזון בארץ. בעברית, זה אומר שהמחלבות, נכון להבוקר, מעדיפות להיות צודקות ולא חכמות. אם המגמה לא תשתנה בשעות הקרובות, המחלבות עתידות למצוא את עצמן בקצה של מורד חלקלק, שעתיד להקיז מהן דם, לא רק קוטג'.

ואי אפשר לקנח בלי המפסידים והמרוויחים מעליות המחיר. כמו בכל דבר, גם בעליות מחיר יש מי שמרוויח והוא לא בהכרח המחלבות. קחו כמה נתונים: בשנה האחרונה עלה מחיר החיטה בעולם ב-82% ומחיר הסוכר עלה ב-66%. בשעה שעם ישראל משקיע את כספו במניות של יש או אין נפט בראש העין, ויש או אין גז בכמות מסחרית בים התיכון עם או בלי רגולציה ממשלתית זו או אחרת - מי שהשקיע את כספו במניות של סחורות מצרכי יסוד, אולי לא נהנה מהריגוש ברכבת ההרים היומית של מניות האנרגיה, אבל בהחלט הרוויח מספיק כדי לקנות כמה חבילות קוטג', ללא הנחה.