עד כמה השופטים בעצם מושפעים מהתקשורת?

התקשורת הישראלית משפיעה לא רק על מחירי הקוטג', אלא גם על מספר שנות המאסר שייגזרו על הנאשם ועל הרשעתו. התקשורת משפיעה על בתי המשפט וחורצת גורלות. והשופטים? אלה מתחלקים לשניים: כאלה שמודים בזה, וכאלה שיודו בזה, אף על פי שרובם מנסים לשדר אחרת.

ניקח למשל את המקרה של עמרי שרון. כזכור, בפריימריס של שנת 2000 בליכוד, מועמד לראשות המפלגה היה רשאי על פי חוק מימון מפלגות להוציא על קמפיין סכום מגוחך של 826 אלף שקלים. עמרי שרון הודה בעבירה על החוק. הוא היה היחיד שהועמד לדין בגין עבירה על חוק מימון מפלגות מאז ומעולם. למרות שמשפטו צריך היה להסתיים בעונש על תנאי, הוא נשלח, בלחץ העיתונות, ל-9 חודשי מאסר, שהופחתו אחר-כך ל-7 חודשים. כמי שייעץ לעמרי שרון, יחד עם אמיר דן, אני יכול להעיד כי ניסינו כמיטב יכולתנו לשכנע את עמרי שיתיר לנו לפעול בתקשורת, להסביר שאי אפשר לנהל קמפיינים בסכום המגוחך שהמחוקק קבע, אך הוא סירב.

עמרי שרון שתק בתקשורת לאורך כל הדרך. היינו מצפים כי האלם שגזר על עצמו - יועיל לשרון, אך התוצאה הייתה הפוכה - השופטת עדנה בקנשטיין כתבה בפסק דינה: "רבות נטען על ידי הסנגורים ועדי ההגנה לעונש באשר לדימוי שיצרה התקשורת לנאשם. הניחו לתקשורת".

המקרה של חיים רמון הוא מעניין במיוחד. זו הייתה הפעם הראשונה והיחידה אי פעם בה הנאשם ניצח את הפרקליטות והמשטרה בתקשורת. הניצחון הזה היה בעוכריו של רמון, וזכה להתייחסות בפסק הדין. וכך כתבו השופטים: "לא נוכל לסיים משפט זה בלי התייחסות לתקשורת. תחושתנו הייתה שנעשים ניסיונות, לעתים על ידי מסרים מוסווים, לעתים בבוטות, להטות משפט. ליבנו היה גס בנאמר. לנו השופטים אין אלא את צו מצפוננו, והוא הוא בלבד שמנחה אותנו".

אני תוהה מדוע כשהפרקליטות והתקשורת מנצחות בתקשורת ומשמיצות את הנאשם - אנו לא שומעים מילת ביקורת על כך מבתי המשפט. אבל כאשר הנאשם נלחם על הגנתו - הוא זוכה לגינוי מקיר לקיר.

גם פרשיית עו"ד דורי קלגסבלד שסוקרה בהרחבה בתקשורת, זכתה להתייחסות שיפוטית. בדברי ההסבר להפחתת העונש בערעור, כתבה השופטת המחוזית יהודית שבח כי בית משפט השלום הושפע כנראה מעוצמת התקשורת, ולכן הכביד עליו בעונש: "גם אין לדעת אם בית משפט השלום אכן הושפע בתת מודע ממתקפת הפרסומים שקראו להחמרה בענישה... די בחשש לקיומה של השפעה שכזו, על מנת להביא להתערבותה של ערכאת הערעור... לו הייתה דעתי נשמעת, תקופת המאסר לריצוי בפועל תופחת ל-10 חודשים". כלומר, יש כאן הודיה ששופטים הם כאחד האדם, ומושפעים מתקשורת.

במשפטו של משה קצב, למרות ההשפעה הידועה של התקשורת על בתי המשפט, דחו השופטים את טיעוני פרקליטיו להגנה מין הצדק. כזכור, הפרקליטים טענו שההתקפות התקשורתיות על קצב היו בכמות שפגעו בזכותו למשפט צדק. השופטים דחו את הטענה בנימוק שקצב עצמו עשה שימוש בתקשורת, ולכן אין לו על מה להלין. לשון אחר, השופטים המכובדים, שיודעים (!) שהתקשורת משפיעה על תוצאות משפטים - ציפו שקצב ישב ללא מעש - ייתן לצונאמי התקשורתי לשטוף אותו ולא לעשות דבר?!

גם כאן, צדיקה אחת בסדום, השופטת יהודית שבח, כתבה: "כל נאשם זכאי להגיע לבית המשפט כשהוא נהנה מחזקת החפות... בית המשפט זקוק לאמון הציבור, ואמון זה נפגע קשות כשהמשפט מתנהל בצל הפגנות נגד הנאשם. משפט השדה שנערך לנאשם על ידי הציבור הינו גם תוצאה ישירה של משפט מהיר שנערך לנאשם על ידי התקשורת... ובו הוכרע דינו זמן רב לפני שבית המשפט עשה זאת, הכל בסיוע מסיבי וחסר תקדים של הדלפות מגמתיות, שאיש לא נתן עליהן את הדין".

כן, כולם יודעים שבתי המשפט, הפרקליטות והמשטרה מושפעים מהתקשורת, ואף מזינים אותה. את המחיר משלם האזרח, שהצדק היחיד שהוא מכיר הוא רק כוכב בשמיים.

היועץ האסטרטגי רוני רימון שותף בחברת 'רימון כהן שינקמן'