פשוט מרגיז: הישראלי משלם על דירות מס הגבוה ב-75% לעומת הממוצע ב-OECD

הבעיות בשוקי הדיור, מוצרי החלב ומערכת החינוך, נובעות ממדיניות ממשלתית כושלת, ולא מכשלי שוק, כך עולה מנייר עמדה של מכון ירושלים לחקר שווקים. המכון בחן כמה שווקים שעלו לכותרות לאחרונה, ומצא כי פוליטיקאים וגורמים נוספים נוטים להאשים את השוק כדי לכסות על כישלונותיהם שלהם.

הבנייה בישראל היא הליך ביורוקרטי ארוך של קבלת אישורים מצד ועדות ממשלתיות. בדירוג הבנק העולמי של שוק הדיור (בדו"ח על קלות עשיית עסקים), מדורגת ישראל במקום ה-121 בעולם, ביעילות הליך קבלת אישורי בנייה, ובמקום ה-147 בעולם ביעילות הליכי קבלת זכויות על נכס לאחר רכישה. מהמכון נמסר, כי הליכים אלה נמשכים עד פי ארבעה מהממוצע במדינות ה-OECD.

הליך קבלת אישור לבניית מחסן, לדוגמה, כולל (בישראל) 20 שלבים, לעומת ממוצע של 16 ב-OECD, נמשך 235 יום, לעומת 166 יום ב-OECD, ועלותו 104% מההכנסה השנתית לנפש, לעומת כ-62% ב-OECD.

לכך מתווסף המיסוי הכבד על הנדל"ן. לדברי המכון, מיסי הנדל"ן מהווים כ-9.4% מסך כל המיסים הנגבים, לעומת 5.4% במדינות ה-OECD. מכאן, שהישראלים משלמים כ-75% יותר מס על דירות לעומת תושבי שאר מדינות ה-OECD.

חקר שערכה חברת הייעוץ BDO זיו האפט עבור התאחדות הקבלנים מצא, כי הכנסות המדינה ממיסי נדל"ן הסתכמו אשתקד בכ-6.9 מיליארדי שקל. ביחד עם תשלומי מע"מ על דירות חדשות, הגיעו הכנסות המדינה מענף הנדל"ן לכ-11.5 מיליארד שקל (ב-2010). סך תשלומי המיסים מגיעים, לדברי BDO זיו האפט, לכ-30% ממחיר הדירה. מנתוני ה-OECD עולה, כי מיסוי ענף הנדל"ן בישראל הגיע ב-2008 לכ-3.2% מהתמ"ג - כמעט כפול מהממוצע ב-OECD שעמד על 1.8%.

בנוסף לגובה המס, הממשלה יוצרת עיוותים בשוק הנדל"ן באמצעות שורה של הטבות מס שנוצרו לאורך השנים כטלאי על טלאי: הטבות מס לבונים דירות להשכרה, פטור ממס שבח על דירות למגורים, פטורים שונים מהיטלי השבחה, ועוד ועוד. כל ההטבות הללו משרתות היטב את משרדי עורכי הדין ויועצי המס, אבל אינן מאפשרות תפקוד התקין של שוק הנדל"ן. "כאשר כל הצעדים הממשלתיים לא מביאים לתוצאה הרצויה, יש נטייה להאשים את השוק", אומר ירדן גזית, מחבר הנייר ועמית מחקר במכון ירושלים לחקר שווקים. "אבל במקרה של שוק הדיור הכשל הוא כשל ממשלתי מראשיתו ועד סופו".

נציין כי גם בנק ישראל תורם במידה מסוימת לעליית מחירי הדירות. מהמחקר עולה, כי הריביות הנמוכות שקבע בנק ישראל, החל מהמחצית השנייה של 2008 ועד החודשים האחרונים, הוזילו מאוד את המשכנתאות והגבירו את הביקושים באופן מלאכותי, מה שגרם לעלייה ניכרת במחירי הדיור, שלא לומר לבועה. במכון טוענים כי "הפתרון לפיכך אינו במעורבות ממשלתית מוגברת ועיוותי מס נוספים לטווח הקצר, אלא דווקא ברפורמות מקיפות שיצמצמו את מעורבות הממשלה בשוק, ובהן: ארגון מחדש של מנהל מקרקעי ישראל ומעבר למודל של מכירת קרקעות ולא חכירתן, חקיקת חוק תכנון ובנייה משופר שיצמצם את משכם של הליכי תכנון ואישור תוכניות בנייה, והפחתת המיסוי על ענף הנדל"ן ובמקביל ביטול הפטורים וההטבות הגורמות לעיוותים. צעדים אלה לא יפגעו בהכנסות המדינה ממיסים (הפחתת המס תמומן על ידי ביטול הפטורים) ויאפשרו לשוק לתפקד ביעילות".

הכשלים בשוק החלב ובמערכת החינוך

גם בנוגע לשוק מוצרי החלב מצא המכון כי המדיניות הממשלתית היא שגרמה לעלייה במחירי מוצרי היסוד. "שוק החלב בישראל מתנהל בשיטה הסובייטית", אומר גזית. "מועצת החלב על פקידיה קובעת כמה חלב ייוצר, על ידי מי, ובאיזה מחיר יימכר למחלבות. הייבוא והתחרות החופשית אסורים על פי חוק תכנון משק החלב".

כשל שוק נוסף קיים במערכת החינוך. הורים אינם יכולים לבחור בית ספר עבור ילדיהם, והם נשלחים לבית ספר על סמך שיקול דעתו של פקיד ממשלתי או עירוני.

למנהלי בתי הספר אין כלים לנהל, כיוון שכל הסמכויות מצויות בידי משרד החינוך. הם לא יכולים לשנות את תוכנית הלימודים, לתגמל מורה מצטיין או לפטר מורה שאינו מתאים לתפקידו. הם לא נמדדים לפי שביעות הרצון של התלמידים והוריהם, ואף לא לפי הישגי התלמידים, אלא לפי עמדתם הסובייקטיבית של בעלי התפקידים במשרד החינוך ובמחלקות החינוך העירוניות.

אין להם תמריץ כלכלי או קידומי להעלות את רמת התלמידים או לענות על דרישות ההורים. גם המורים עצמם לא נמדדים לפי כל קריטריון אובייקטיבי, וחופש הפעולה שלהם מוגבל אפילו יותר מזה של המנהלים.

משרד החינוך לא מפרסם נתונים על הצלחתם של בתי ספר, אף שהנתונים על שיעורי הזכאות לבגרות קיימים, כדי להמנע מתחרות בין בתי ספר.

בתי הספר המצטיינים ניחנים במאפייני שוק ותחרות

דווקא בתי הספר המצטיינים (על פי שיעורי הזכאות לבגרות של משרד החינוך) ניחנים במאפיינים של שוק ושל תחרות. אלה ברובם בתי ספר על אזוריים, כלומר כאלה שתלמידים והורים בוחרים בהם, המקפידים על תגבור לימודים בתחומים מסוימים (למשל, מדעים, אומנויות, לימודי דת). בתי ספר אלה, שרובם הגדול נמצא בפריפריה, משרתים ציבור תלמידים מגוון משכבות חברתיות שונות (בין 15 בתי הספר המצטיינים חמישה בתי ספר ערביים, וששה בתי ספר יהודים דתיים).

מערכת החינוך הממלכתית היא ההפך המוחלט משוק, ועל כן כל הכישלון כולו מונח על כתפי הממשלה. העובדה שבתי הספר המצטיינים ניחנים במאפיינים של שוק, מעידה כי רפורמות בכיוון זה ישפרו את תפקוד המערכת והישגי התלמידים.

בין הרפורמות האלה כדאי לשקול פתיחת אזורי הרישום ומתן אפשרות לתלמידים משכונות חלשות ללמוד בבתי ספר חזקים; מעבר לשיטת השוברים, במסגרתה מקבלים הורי התלמידים שובר בגובה ההוצאה הממשלתית הממוצעת לתלמיד (כך יוכלו הורי התלמידים לבחור בית ספר לילדיהם בלי שנפגע ערך השוויון. בתי הספר יתוקצבו על סמך השוברים, ועל כן יהיה להם תמריץ להצטיין ולמשוך תלמידים נוספים); הרחבת תמריץ ההצטיינות למורים, ובמקביל יצירת מנגנון מקל יותר לפיטורי מורים בלתי מתאימים; הרחבת סמכויות המנהל בנוגע להעסקת מורים, לתוכניות הלימודים ולתקציב בית הספר.

בתגובה למיסוי הכבד על נדל"ן מסר עו"ד אבישי מלכא, ממשרד עו"ד מלכא ושות' העוסק במיסוי נדל"ן, כי "מחירי הנדל"ן לא יצללו ביום בו ינתן פטור גורף ממס על נדל"ן בישראל. כל פתרון לבעיית המיסוי הגבוהה, חייב להיות מיושם באופן דיפרנציאלי ולא באופן גורף, כדי שלא להרחיב את הפערים בחברה הישראלית. פערים אלה עלולים לגדול בעקבות פטור גורף ממס, שעלול לסייע לבעלי הממון הרוכשים דירות להשקעה להכתיב את מחירי השכירות".