מחאת האוהלים לא מתרוממת ברשתות החברתיות: 48% מהתגובות שליליות

על אף שאת מחאת הדיור שנולדה ברשת החברתית פייסבוק הובילו צעירים שמעורבים ופעילים בה, נראה שהמחאה, שבינתיים זלגה לשדרות רוטשילד וערים נוספות בישראל, אינה צוברת תאוצה ברשת החברתית, ואף זוכה לביקורת.

בבדיקה שערכה יפעת מידע תקשורתי עבור אייס, עולה כי היקף השיח בנושא הוא דל יחסית. נכון ליום שלישי השבוע, אותרו פחות מ-5,000 שיחות על הנושא, כאשר הבונטון התקשורתי אינו אוהד את המחאה ומצדד בעמדות שיוצאות מלשכת ראש הממשלה. נראה כי בעוד המוחים נאבקים בלחות ובחום התל אביבי, מהמשרדים הממוזגים של לשכת ראש הממשלה מפעילים מערך מקצועי של דוברים העוסקים בהטמעת מסרים כנגד המחאה.

כך לדוגמא, למעלה מ-48% מהשיחות הן שליליות ומבקרות את המאבק ומארגניו, הם מוצגים כמפונקים, משתמטים מהצבא, בטלנים שרק רוצים להפיל את ממשלת נתניהו ושהמדינה תממן להם דירות ברוטשילד בכספי המסים, הם נשלחים לגור בפריפריה.

היד המכוונת שזיהינו מנסה לבצע ספין ולהעתיק את כובד המשקל של הדיון הציבורי ממצוקת הדיור להתארגנות מגמתית של השמאל הלאומי שכל רצונם הוא לנגח את ראש הממשלה. כאשר בוחנים את השיח החיובי, עולה כי רק 23% מהשיח אוהד את המחאה, ניתן להבחין שעיקר השיח הוא קריאה להצטרף למאהלים וקריאות למהלכים של הממשלה שיורדיו את מחירי הנדל"ן בישראל.

על אף שהמחאה לא מצליחה להתרומם ברשת ואף צפויה לכישלון, הרי שהזליגה לעולם האמיתי נותנת לה חיים משלה. התבוננות בתמונה המלאה מגלה שמחאת הדיור תופסת תאוצה ומעמידה את ראש הממשלה בפני אחד מהאתגרים הגדולים שלו מאז תחילת כהונתו. הסיבה לכך אינה פעילות ברשת אלא דווקא הירתמות של התקשורת המסורתית לנושא.

מבדיקה שערכנו בתקשורת עולה כי ב-10 הימים האחרונים שודרו כ-300 אייטמים ברדיו ובטלוויזיה על הנושא, המסקנה המתבקשת היא כי מקבלי ההחלטות מונעים לפי מהדורות החדשות בערוצי הטלוויזיה והרדיו ולא בעקבות שיחות ברשת. גם מחאת הקוטג', ששם זוהתה פעילות רחבת היקף ברשת לא הייתה מצליחה ללא הפרסום המקיף בתקשורת המסורתית, מחיר הקוטג' ירדו בשל הביקורות בעיתונים ברדיו ובטלוויזיה.

עוד תכניות

ככל שהתקשורת המסורתית עוסקת בנושא ואוהדת את המאבק מקבלי ההחלטות יהיו חייבים לפעול והמחאה תצליח בסופו של דבר להביא שינוי. הפעילות ברשת אמורה להצית את המחאה להביא אותה לקדמת הבמה אך בסופו של דבר השינוי בעמדות הוא פועל יוצא של לחץ אותו מפעילה התקשורת המסורתית, היא זו שמלבה את המחאה ויצרת הד ציבורי גדול יותר.