הפרסומת של עוף טוב - לפעמים אסטרטגיה מחפה על הפקה
במקרה של עוף טוב המעבר החד מסרטוני ה"הורה" שהתאמצו לספר את סיפור האוטנטיות של המוצר, לסרטון השניצל שהוא טוב מהשניצל של אמא, הוא מעבר אסטרטגי מבורך.
סרטוני ה'הורה' ניסו להעביר את מסר הטריות, סיפור שמזכיר את 'חומוס עושים באהבה או לא עושים בכלל' של חומוס צבר. במקרה של צבר - האהבה במפעל חלחלה לחומוס. במקרה של עוף טוב - עובדי מפעל שרוקדים הורה מנסים לומר לנו שקיבוצניקיות = טבעיות = טריות. ולכן, אם הוא עובר ישר מהמחבת למקפיא, אגב ריקוד הורה, דרך ארוכה ופתלתלה לכל הדעות, סימן שהוא, למעשה, טרי לחלוטין. מאולץ ולא מפוצח.
לעומת זאת, בסרטון האחרון - יש פיצוח.
כמו בכל מיצוב טוב- יש סיפור. וסיפור טוב נשען על מתח מסוים ותפנית לא צפויה. יעלי, הילדה הקטנה, מגיעה לפסיכולוגית בשיאו של משבר אמון עם הוריה. היא מרגישה שגידלו אותה על שקרים והיא מתחילה להתפכח מהם. החסידה כנראה לא מביאה ילדים לעולם. פיית השיניים היא לא זו שמחביאה לנו את המתנה תחת הכרית. באותו רוח סותמת יעלי את הגולל על הקלישאה שהאוכל של אימא הוא תמיד הכי טוב. וכשאומרים אוכל של אימא, מתכוונים לרוב לשניצל של אימא.
בעזרת יעלי הנבוכה קורא עוף טוב תגר על הדעה הרווחת בתרבות הישראלית שהאוכל של אימא הוא הכי טוב, ומציע תחליף טוב יותר ממנו.
הסיסמא הפרובוקטיבית 'עוף טוב, יש יותר טוב?' בנויה כשאלה רטורית שהתשובה החבויה בה היא כמובן "לא". או "לא - כשזה עוף טוב".
מבחינה הפקתית-קולנועית גם סרט הילדה וגם סרט הילד שסופר לאחור לקראת שיגור שניצל מהטוסטר (Houston, we have a Schnitzel) - הם סרטים שגרתיים. שניהם נראים כמו כל סרטי השניצל, הטבעול, הקטשופ, המרקים והגבינות: ילדים והורים במטבח, הורים וילדים בסלון, ילדים אוכלים, הורים מגישים, שולחן, צלחת, צילומי תקריב של מזון.
חווייתית או קריאטיבית יש פה פספוס כי האסטרטגיה חזקה והרעיון מצליח לנצח את השגרה הרעיונית של מזון קפוא. השגרה כלואה מזה שנים במשולש הבא: או שהמותג נותן לאימא העסוקה רשות לוותר לעצמה ולהמשיך להיות אימא טובה גם כשהיא מגישה מזון מוכן למשפחה שלה. או שהמותג יוצג ערכים של טבעיות ותזונה נכונה ומקטין בכך את נקיפות המצפון של ההורה, או שהמשפחה מעידה על טעם טוב של המוצר באופן כללי, כלומר ללא פאנצ'.
עוף טוב מפר את האיזון ומצליח לתת פייט לשניצל של אמא עד כדי משבר אמון של הילדה הקטנה שמביא אותה לספת הפסיכולוגית. חבל שהתסריט לא קורא תגר על תסריטי השניצל כמו הקונספציה שהולידה אותו.
הקונספציה 'שקרים שגדלנו עליהם' היא חזקה ואמיתית, ונכון לו לעוף טוב להמשיך ולחקור טריטוריה זו כציר מרכזי של כל מוצריו, עבור כל קהליו, במטרה להדיר ממנה את מתחריו ולבסס את מעמדו.
עוף טוב שניצל
עוף טוב שניצל קופץ
עוף טוב הורה
תודה.
לתגובה חדשה
חזור לתגובה
-
6.לכי לעבוד ודי לכתוב שטויות (ל"ת)מיכל 25/07/2011 08:56הגב לתגובה זו0 0סגור
-
5.בראובני פרידן אין קריאטיבקישקשתא 24/07/2011 17:15הגב לתגובה זו0 0כי הכיוון של המשרד הוא להביא הרבה פרסי EFFI ולא קקטוסים. ובקשר לאסטרטגיה, שטויות. אמא שנמצאת בבית כדי לטגן שניצלים לא קונה אוכל מוכן. בטח לא שניצלים קפואים. הכל נעשה כדי לשדר לאמא העובדת, זאת שהילדים שלה יודעים להפשיר במיקרו כבר מגיל 3, שהשניצלים של עוף טוב טובים יותר מאלו של ממה עוף. זה הכל.סגור
-
4.מקסים וענייניצביה בילר 24/07/2011 17:01הגב לתגובה זו0 0כל כך נכוןסגור
-
3.פגיעה בהורים זאת לא אסטרטגיה טובההורה 24/07/2011 16:40הגב לתגובה זו0 0גם אני בתור אמא נעלבת כשאומרים לי שהשניצל שלי לא טוב כמו השינצל הפושט שקונים בסופר ומי שמעליב אותי שוכח ממני.סגור
-
2.הכל מזון מעובד, תעשו לבד בבית (ל"ת)תרצה מה ז"א איזה 24/07/2011 13:50הגב לתגובה זו0 0סגור
- טען עוד
-
1.הרשי לי לחלוק עליךנמרוד גנצרסקי 24/07/2011 13:22הגב לתגובה זו0 0מסר שאוכל קפוא טוב יותר מהאוכל של אמא רק מרחיק הורים מהמוצר, כי זה כל כך ברור שזה לא נכון, שהשאלה: "על מי הם מנסים לעבוד?" קופצת לראש. דבר נוסף, הורים הם אלו שקונים את המוצר ולכן העלבה ישירה לאוכל של אמא זה לא נכון לדעתי, גם אם הוא נעשה בחן. להגיד "כמעט כמו" או "מתקרב ל", זה בסדר, אבל שהמסר יהיה ששניצל קפוא טוב יותר זה ממש פגיעה במוצר.סגור
-
הצרכנית הסבירה - שהם 24/07/2011 13:54הגב לתגובה זו0 0כתבה ממש נכונה צריך היה צריך לשבת אצלנו בסלון בשביל לראות איך הילדים פתאום התמגנתו לפרסומת - בשביל לראות על מה היא מדברת החמודה הזאת וכן - בסופר בפעם האחרונה קנינו עוף טוב. אז זה עובד. באמת.סגור
-
גם את צודקת (ל"ת)תרצה מה זא איזה 24/07/2011 13:50הגב לתגובה זו0 0סגור