החופש הגדול או החופש למחות? יח"צ על רקע מחאת האוהלים - כיצד לנהוג?

בעברית נוטים פעמים רבות לבלבל בין חופשה לחופש. הקיץ הזה ההבדל נעשה ברור מאוד - בין אלה שחושבים בעיקר על החופשה הקרובה לבין אלה שרוצים חופש.

עוצמת המחאה החברתית בנושא יוקר המחיה בכלל והדיור בפרט, מצליחה לזרוע מבוכה רבה בכל הגזרות: השלטון, ההון והתקשורת.

השלטון הגיב תחילה במבול תוכניות ומסרים, בניסיון לצמצם נזקים פוליטיים, ואז נבהל והתכנס לחשיבה לקראת המשך הקרב. הסקטור העסקי (ההון) נראה די נבוך. מה עושים בשעה כזו? האם לשתוק עד יעבור זעם, או שאולי זה הזמן לקמפיינים עם רוח חברתית? האם להגביר או להפחית פרויקטים למען הקהילה? האם להצניע אירועים עסקיים נוצצים שעלולים לעצבן את "מעמד הביניים", או להמשיך במתכונת של עסקים כרגיל?

הסקטור העסקי, שרגיל להפעיל באופן אוטומטי תוכניות תמיכה בחיילים ובתושבי עוטף עזה והצפון כאשר התותחים יורים, גילה כי הסיפור מורכב יותר כאשר מדובר במלחמה מסוג אחר.

ההערכה היא שהניסיון של השלטון להעביר לפחות חלק מהזעם הציבורי לטייקונים יימשך בתקופה הקרובה. כאשר הזעם הציבורי מופנה למספר יעדים בבת אחת, עשוי להיות לו אפקט שונה: מצד אחד, זה נראה שמעמד הביניים יורה לכל הכיוונים ומדובר ב"אם כל המחאות".

מצד אחר, חוסר המיקוד של מחאות חברתיות עלול לפגוע בהן וגורם לכך שהציבור לא מצליח להתרכז ב"מקור הרע". לכן, פיזור "האחריות למצב" בין כל השחקנים, בפוליטיקה ובעסקים, ימשיך להיות יעד באסטרטגיה התקשורתית של השלטון.

למרות הניסיונות של חלק מאמצעי התקשורת לחבק את המפגינים, גם היא צפויה להיות יעד למחאות שלהם. ניצנים ראשונים נראו בהפגנה הגדולה בתל-אביב במוצאי שבת, כאשר אחד הצעירים מחה מול המיקרופון של ערוץ 2 על כך שמנסים "לסמם אותנו עם תוכניות ריאליטי" - תזכורת לכך שגמר "כוכב נולד" במוצאי השבת הקודמת, עם רייטינג שיא של צופים, אולי פגע ברייטינג של ההפגנה שנערכה באותו ערב, אבל לא יוכל לעצור את ההפגנות הבאות.

המסר של מעמד הביניים לעיתונות: כמו בכל הזירות, גם כאן אין מי שמייצג את אלה שנמצאים באמצע - בין תוכניות הריאליטי שפונות למכנה המשותף הנמוך לבין 150 עמודי עיתונות עסקית שמופקים מדי יום בעיקר לטובת שני העשירונים העליונים.

עוד תכניות

העובדה שגל המחאה החל בימי חופשת הקיץ, כאשר עסקים רבים נמצאים בכל מקרה בתרדמה שיווקית וממעטים לערוך אירועים, מסייעת בשלב זה למתלבטים בסקטור העסקי כיצד לנהוג. אבל התפשטות המחאה ברחבי הארץ והאפשרות שהיא תימשך זמן בלתי ידוע, מחייבים להיערך לתסריטים שונים בעלי השלכות גם בזירה התקשורתית.

אז מה עושים? ההמלצה לסקטור העסקי היא להנמיך את הפרופיל התקשורתי של מהלכים חברתיים, בעיקר מהלכים שמכוונים יותר למדורי הרכילות העסקית בעיתונות ופחות לקהילה עצמה.

אחת התוצאות של הגברת המעורבות החברתית של הצעירים היא תהליך של "הסרת מסכות": החשדנות כלפי מהלכים מזויפים בכל התחומים, הפוליטי והעסקי, תגבר, ומי שינסה למתוח את החזון העסקי-חברתי יותר מדי, עלול להפוך למטרה קלה לקהל הצרכנים החשדן.

גם אירועים נוצצים נראים כהימור מסוכן. מקבצי התמונות של חברי האלפיון העליון בכניסה להשקה/מסיבה/חתונה עלולים להגביר את הסטת גל המחאה לכיוונם של דיירי מגדלי היוקרה, שניצניה כבר נראו בשטח. לא מוגזם להעריך שתקציבי האבטחה במגורי היוקרה צפויים לגדול.

למרות ההבדלים הברורים בין מחאת הצעירים ברחובות קהיר ודמשק לבין מחאתם בתל-אביב ובאר שבע, יש בכל זאת מכנה משותף אחד: כמיהתם של כל הצעירים באשר הם לחופש, בין אם מדובר בחופש להתארגנות פוליטית או בחופש לממש קורת גג, לימודים וקיום כלכלי בכבוד.

לכן, בטווח הארוך יותר, עסקים שישכילו לחבר את ערך החופש להווייתם העסקית, עשויים להתחבר טוב יותר עם החזון של הצעירים משדרות האוהלים.

הכותב הוא שותף במשרד ליית נחשון תקשורת לייעוץ תקשורתי אסטרטגי