רוחות של שינוי: מהפיכות קורות כאשר ההמון מצביע ברגליו - והרשת עוזרת לכך

קיץ 2011 ייזכר עוד שנים רבות מאד כקיץ בו נפל דבר בישראל. אמנם עוד לא לגמרי ברור מה ייפול, אבל כיוון הרוח והגורמים לנפילה - דווקא כן. "המדיום הוא המסר" אמר המרשל וכמה שהוא צדק. מסר חברתי אך טבעי לו שירבה ויפרוץ מתוך מדיה חברתית. והרי יש כאן פרדוקס: מהפיכות קורות אך ורק כאשר ההמון מצביע ברגליו, אבל את זה אי אפשר היה לארגן עד שלא צמחו הכלים שאפשרו קודם כל לאסוף אגודלים, ורק אחר כך בהונות.

לאחר שנאספו האנשים אל מדורת השבט החדשה הם היו זקוקים להישג ממשי. הוא הגיע מהר מהצפוי: הקניה החברתית שהתפשטה כאן במהירות ואפשרה להמונים לחיות קצת פחות ביוקר, הוכיחה להם שאפשר גם אחרת ושבכוחות משותפים ניתן להשיג הישגים משמעותיים.

בשלב הזה בשלו התנאים לניסיון המהותי הראשון לעשות שינוי אמיתי. המוצר שנבחר לעבור את טבילת האש היה, במקרה או שלא, גם סמל. סמל לישראליות, לבית, סמל לפעם שהיה כאן טוב יותר. העובדה שהמבחן הזה צלח, ועוד בשלט רחוק יחסית, חיממה את המים בקומקום לקראת הרתיחה. מלקולם גלדוול מרבה לכתוב על הקונטקסט כגורם משמעותי ביצירת נקודות מפנה.

אז הנה לכם קונטקסטים למכביר: כיכרות תחריר סביב, שקט בטחוני יחסי שתמיד גורם לתקשורת להפנות זרקור בדיוק לאן שהשלטון לא רוצה, חופשה באוניברסיטאות ובתיכונים ששולחת את הצעירים לרחובות באופן טבעי וחום יולי (אוגוסט) שמעלה לכולנו את הסעיף ומקצר את הסבלנות הקצרה ממילא שלנו.

במצב דברים זה, כשהאדמה תחת רגלי השלטון או המדפים בחנויות מתחילה לבעור ולא רק בגלל מזג האוויר, הדרך היחידה לא ליפול עוברת דרך ההבנה שיותר אי אפשר להסתיר שום דבר מאף אחד או להוליך את האנשים סחור סחור. 2 הברירות העומדות אם כן בפני המנהיגים והמותגים: להפסיק להבטיח ולהתחיל לספק ערך אמיתי, או לרדת למחתרת ולחכות לנס.

איתי צמיר הוא יועץ לשיווק דיגיטלי לחברות ומרצה בכיר בתחום במסגרת המי"ל, ולשעבר מנהל הניו-מדיה של ערוץ 10