שפה תרבותית או מלעונית? על העממיות של מרגלית צנעני

אפתח בגילוי נאות. אני אוהב את מרגלית (כן, אני מעדיף את שמה העברי על פני מרגול הערבי) כזמרת, אך מעולם לא אהבתי את אישיותה. אני לא אוהב את שפתה, לא את דעותיה ולא את דרך התבטאותה. לדעתי, היא אישה וולגארית, לא חכמה ולא אינטליגנטית, אבל בזה היא לא אשמה.

אני כועס עליה רק בגלל עובדה אחת - שהיא מקדשת את "העממיות" ואת השפה הנמוכה תוך שהיא שמה ללעג ולקלס כל מה שמריח מתרבות. מרגלית אוהבת להחניף לקהלה כאשר היא מדברת בשבחי "האסליות", "הערסיות" ו"המלעוניות", וכאשר היא משבצת בשפתה מילים ערביות למכביר.

אני עוד זוכר איך היא הצדיקה את השימוש התדיר שלה במילה "חרטא": "מה אתם רוצים? זאת מילה ערבית לגיטימית?!", היא טענה בלהט. מאידך, כל מי שרכש השכלה נחשב ל"צפונבון" ולכן נחות, בעיניה. כל מי שאתרע מזלו ואיננו בן עדות המזרח, הוא "מפונק" ולכן פסול לעדות.

לזכותה ולחובתה, ייאמר שהיא מעולם לא הסתירה את דעותיה אלה ומעולם לא סכרה את פיה. היא מגלגלת את מרגליותיה בראש חוצות, במטרה לכבוש את לב קהליה.

אבל היא התגלתה במלוא קלונה כאשר חזרה בה חיש קל מהשמצותיה את המוחים והמחאה החברתית. ברגע שהבינה שהיא עלולה להיפגע בכיסה, היא הזדרזה להתנצל ולומר שדבריה לא הובנו כהלכה ואפילו ביקשה להופיע בהפגנת המחאה בבאר שבע. אותה מחאה נגדה יצאה יום קודם לכן. הצביעות הזאת היא בלתי נסלחת. "מה יש, אסור כבר לעשות קצת טיזינג?", היא התממה. אז או שהיא לא יודעת מה זה טיזינג או שהיא חושבת שכולם מטומטמים.

אני כועס על מרגלית כי במקום לנצל את מעמדה בקרב קהל מעריציה, לשם עידוד ההשכלה, השבחת השפה ורימום התרבות, היא עושה בדיוק ההפך מטעמים אינטרסנטיים טהורים. בדיוק כמו שעשה דוד לוי שאהב ללעוג ל"אינטליגנטים" ובדיוק כמו שעושה ביבי שלועג ל"אליטות" כאילו שהוא לא חלק מהן.

בשום אופן אינני רוצה לחיות בחברה בה המילים "השכלה", "אינטליגנציה", "תרבות" ו"אליטה" נחשבות למילים גסות. אני מעדיף לחיות בחברה שרואה באינטליגנציה מחמאה ובאליטה יעד להשתייך אליו. בורות איננה מעלה ונמיכות חברתית איננה ערך.

נדבך מרכזי בתרבותה של כל חברה הוא השפה. כמו שאמר המחזאי האנגלי בן ג'ונסון: "דבר, כי אני רוצה לראות מי אתה", כך ניתן לומר גם על החברה בכלל. חברה נמוכה - שפתה נמוכה, והפוך.

אינני מאשים את מרגלית בנמיכות השפה המאפיינת חלק גדול משפת הפרסום שלנו, ואת עילגותם של חלק גדול מאנשי התקשורת ואישי הציבור. בזה אשמה מערכת החינוך שלנו, אבל אין לי ספק שגם למרגלית יש חלק בזה. כמו לכל שכמותה שהפכו את העילגות לערך שיש להתהדר בו, ואת העברית הקלוקלת לסמל של "קוליות" בעוד שאת העברית של אלתרמן, דוד אבידן, מאיר אריאל, עמוס עוז ומאיר שלו, הפכו לשפה מובנת רק למתי מעט.

ורק כדי להסיר כל חשד, אני לא בעד שפה הקופאת על שמריה. אדרבה, שפה היא אורגניזם חי, המתפתח ומתעשר ללא הפסק. שפה, כל שפה, מושפעת משפות זרות ומשפיעה על שפות זרות. כמו שחלק גדול מהמילים שנקלטו בשפה העברית מקורותיהן בארמית, יוונית, ערבית, אנגלית, גרמנית, צרפתית, לטינית ועוד, כך מילים עבריות חדרו לכל השפות הללו והעשירו אותן מבלי שדובריהן יודעים זאת אפילו.

אני בעד מילות סלנג הקונות להן שביתה בשפה ומוסיפות לה חן עדכני. מה שאני מתנגד לו הוא עילגות, שיבושי לשון, צירופי מילים שגויים הנובעים מבורות וסתם גסויות שנעשה בהן שימוש נפרץ.

למשל המילה הכל כך פופולרית בימינו - "כוסית", שהחליפה את שם התואר העתיק "חתיכה". "כוסית" זאת לא רק מילה גסה ודוחה, כל כולה מיועדת למזער את מעמדה של האישה ולהפוך אותה ללא יותר מאבר מין. איך הווירוס הלשוני הזה התנחל בשפתנו, נשגב מבינתי. ועוד יותר אני מתפלא איך בנות ישראל אימצו אותו בחיבה רבה ואפילו המציאו לו מקבילה זכרית בדמות "כוסון", לו לפחות היו מכנים גברים "שמוקון" הייתי מבין.

לסיכום ובמענה לשאלתה הישירה של מרגלית: כן, אני מעדיף שפה תרבותית על פני שפה מלעונית. תמיד.

נ.ב
מלעונית בערבית = מרשעת

גינגי פרידמן הוא מנכ"ל ADMAN החברה למשאבי אנוש לענפי הפרסום, השיווק והתקשורת