דפני שובי הביתה

את תמרור האזהרה הראשון ראיתי כבר בהפגנה הראשונה של המחאה החברתית, עת ליף וחבריה עלו על הבמה עטורת הגרפיטי במוזיאון ארץ ישראל, וליף זעקה בקול מאנפף סיסמאות עם מלל הראוי להפגנת תיכוניסטים מול חדר המנהל. הרמתי גבה, אבל אמרתי לעצמי שזה אותנטי, מהעם, מהלב וכל המילים היפות הללו. לא כל אדם יודע להתנסח תקשורתית, רבים וטובים מאוד הצליחו והיטיבו מבלי להתנסח בבהירות.

בהפגנת ה-300 אלף, תמרור האזהרה הפך לאור אדום בוהק, כשליף התראיינה לדני קושמרו ב"חדשות השבת" עם רייטינג שיא, וכל שהיה לאל ידה להגיב לשאלותיו הממש לא מתקיפות של קושמרו היה לצהול כסייחה. "וו-הוווו" צהלה דפני, ואני התכווצתי בכיסאי והייתי נבוך לא פחות מקושמרו, שניסה, לשווא, לחלץ ממנה אמירה עם משמעות, או לפחות עם תחביר.

בחודש האחרון ראיתי עוד מספר "הופעות תקשורתיות" של דפני, מביכות פחות או יותר. אבל הקש ששבר את גב הגמל היתה הופעתה, או שמא בריחתה, מהראיון עם שרון גל ב"לילה כלכלי" בערוץ 10. הראיון הקצר הופץ ביממה האחרונה בעשרות ואולי מאות סטטוסים בפייסבוק, כאשר רובם התקיפו את גל ואת ערוץ 10 על האג'נדה שלהם לכאורה נגד המחאה התקשורתית, שהתבטאה בראיון התוקפני עם דפני. גל אכן שאל את ליף שאלות קשות, לאו דווקא בסגנון המפרגן של קושמרו וקודמיו, אלא מתקיפות יותר. ליף השיבה בתחילה לעניין, כשענתה על הבעיה הבריאותית שמנעה ממנה לשרת בצבא, המשיכה בתירוץ קלוש על החיבור למחאה החברתית דרך עבודתה של אימא שמקדמת פרויקטים מטעם הביטוח הלאומי (הלו? ואם הורי עובדים ברפא"ל אז אביע את דעתי המלומדת על טילי השיוט של איראן???) סיפרה שהתנדבה בגני ילדים, ואז פשוט "התנצלה", וברחה מהראיון באמצע.

מה בעצם רצה/שאל גל? הוא שאל מי את דפני ליף, ולמה בעצם את מתאימה לעמוד בפרונט של המחאה החברתית הזו? וזה בדיוק מה שאני שואל, כאשר למעשה השאלה הראשונה לא ממש מעניינת אותי, אבל על השאלה השנייה אני חש צורך לענות בקול ברור: את לא.

למען יוסר ספק, אני לא מתנגד למחאה החברתית, להפך. אני סבור שהמחאה החברתית היא חשובה מדי מכדי להפקיד אותה בידי אנשים דוגמת ליף. יתרה מזו, אני חושב שעצם העמדתה של ליף בפרונט המחאה החברתית יוצרת נזק למחאה, מעוררת אליה אנטגוניזם ומעמידה בסיכון את אחד המהלכים החשובים ביותר שהחברה הישראלית עוברת בעשרות השנים האחרונות.

בעידן שלנו, מהלכים חברתיים, מדיניים, פוליטיים או אחרים, חייבים לעבור היטב בזירה התקשורתית. מהלכים שנכשלים במבחן התקשורת, יכשלו ב"עולם האמיתי". איני מזלזל בכוחו של הפייסבוק, אבל בכדי להגיע להישגים משמעותיים צריך לנצח קודם כל בזירה התקשורתית הממוסדת: טלוויזיה, רדיו, עיתונות לסוגיה. ליף מפסידה שם, לא רק לעצמה, אלא לכולנו.

אז דפני, שובי הביתה. אם אין לך כרגע בית, את בהחלט יכולה לשוב לאוהל, או לדירת השיכון של הורייך בכפר שמריהו, אבל קחי צעד אחורה מהפרונט. אנחנו מעריכים את פועלך ומפעלך, ואם את מעריכה גם אותנו, ואת הרעיון עבורו את נלחמת, אנא, פני את הבמה לאנשים שיכולים להתבטא ולבטא בצורה תקשורתית. המחאה החברתית חשובה מכדי שנפקיד אותה בידי החבר'ה.