היחצ"ן החדש של בן דב ותשובה לא ממליץ להם למכור את הבית

התופעה המשונה שעורכי דין המייצגים אנשי ציבור הנאשמים בפלילים, מופיעים בתקשורת בתפקיד דובריהם קנתה לה כבר שביתה במחזותינו. הם עושים זאת, כדי להגן לכאורה על שולחיהם. אך למעשה מטרתם העיקרית, היא ליחצ"ן עצמם. הקושי הוא, כי בזמן שהם עושים זאת נגרם עוול למרשיהם.

העוול נובע משני טעמים. הראשון, האדם המיוצג בתקשורת בידי עו"ד מתקבע בתודעת הציבור כאשם. בנוסף, ייצוג תקשורתי איננו בתחום המיומנות המקצועית של עורכי הדין, ומוטב היה להפקיד את המשימה החשובה הזאת בידי יועצי תקשורת, שזה מקצועם.

בשבוע שעבר נחשפנו להתרחבותה של תופעה פסולה זאת. עורך דין צמרת יצא להגן על לקוחותיו בתקשורת, אף שאינם נאשמים כלל וכלל. עו"ד פיני רובין, מבכירי עורכי הדין בארץ, איש שדעתו נשמעת בתחומי המומחיות שלו, כנראה התבלבל ושכח שהוא עורך דין ולא איש יחסי ציבור.

האיש, שרגיל לייצג את לקוחותיו מאחורי הקלעים, בחדרי הדיונים ובבתי המשפט, ניצל את מעמדו הרם ויצא ללמד סנגוריה על התנהגותם העסקית והפרטית, של שניים מלקוחותיו, כאחרון היחצ"נים, מעל גבי העיתון גלובס. מעניין מה היה אומר אם רני רהב היה מייצג אותם בבית המשפט?

האדונים בן דב ותשובה, הנמנים עם לקוחותיו הכבדים, אכן זקוקים להגנה מפני דעת הקהל. אך אין זה מתפקידו ואף לא מכישוריו המקצועיים לספק להם הגנה מסוג זה. בעודו משעטה על עצמו את גלימת היחצ"ן הוא היסב להם יותר נזק מתועלת. למה? כי כעורך דין מיומן הוא הכביר טיעונים משפטיים סדורים להפליא, שמקומם אולי בבית המשפט אבל מקוממים מאוד בבית הדין של הציבור.

הוא הפליא להסביר את ההבדל בין כיסו הפרטי של בעל החברה לבין החברה, שהיא גוף משפטי עצמאי. הוא נימק שהמלווים ידעו מלכתחילה שהם מלווים לחברה ולא לבעליה, ובכך הם נוטלים סיכונים. המשיך וטען כי הלווים מעולם לא הציגו ערבות אישית, ובנפול חברותיהם, גם הם עצמם סופגים הפסדים, וכן הלאה והלאה.

דא עקא, הציבור הרחב לא מעוניין בטיעונים הללו. הוא לא מבין ולא רוצה להבין למה איש עסקים, שלווה כספים מהציבור לצורך קידום החברות שבשליטתו, נמנע מהחזר חובותיו. באותה העת, הוא נוטל לעצמו מקופות חברותיו הריקות, שכר, דיבידנדים ובונוסים במיליוני שקלים, בונה לעצמו ארמון פאר במחיר 70 מיליון ש' (כמדווח בעיתונות), או עורך לבנו חתונה במחיר 7 מיליון ש' (כמדווח בתקשורת) או קונה לבנו דירה ב-12 מיליון דולר.

גם הטיעון שמביא מר רובין לגבי כך, שהמלווה איננו הגברת כהן מחדרה, אלא עשיר מהלווה, לכן אינו זכאי לדרוש את כספו מהלווה הפחות עשיר מופרך לחלוטין. הלווה חייב להחזיר את חובו. נקודה. ללא כל קשר למצבו הפיננסי של המלווה. או כמו שאומרים האמריקנים: חייב הוא חייב הוא חייב.

הטענה שהמלווה איננו הגברת כהן מחדרה, היא היתממות שאיננה הולמת איש במעמדו. מי כמוהו יודע שחלק לא קטן מהמלווים הנדרשים עכשיו לוותר על הלוואותיהם לאותם טייקונים מסכנים, הן קרנות הפנסיה של הגברת כהן מחדרה וחבריה. כולל אתם ואני.

אבל עו"ד רובין הגדיל לטעות, מתוך רצון כן ואמיתי ללמד סנגוריה על לקוחותיו, כשמצא לנכון לציין שהם אנשים המצטיינים בצניעותם. אתם הבנתם את זה? לא סתם צנועים, כי אם צנועים מצטיינים. זה הזכיר לי את המספד שנשאו על קברו של גביר בבני ברק ואמרו עליו "הוא היה נותן בסתר ידוע".

לרגע חשבתי שאחד מאיתנו התבלבל, או שמא המילה צניעות קיבלה משמעות חדשה ואיש לא טרח לעדכן אותי. הזדרזתי לפתוח את מילון ספיר, תחת הערך "צניעות" ולהלן הגדרת המילון "פשטות, חוסר גאווה, ענוותנות". רווח לי. מסתבר שלפחות על פי מילון ספיר, היה זה שוב עו"ד רובין שהתבלבל.

אחרי הכל, הדבר האחרון שאפשר לומר על אדם שבונה לו בית ב-70 מיליון ש' או מחתן את בנו ב-7 מיליון ש', זה שהוא נוהג בפשטות או בענוותנות. בוודאי לא בצניעות מצטיינת. אם הטייקונים המתקשים להחזיר את חובותיהם היו נעזרים ביועצי תקשורת מיומנים במקום בעורך הדין שלהם, היו יוצאים נשכרים.

אם האדונים בן דב ותשובה היו שואלים אותי (והם לא), הייתי ממליץ להם בראש ובראשונה לאסור על עורך הדין שלהם לשמש להם כיחצ"ן. זה לא המקצוע שלו. לאחר מכן, הייתי יועץ להכניס את ידם לתוככי כיסם הפרטי ולשלם, לפנים משורת הדין, את חובות חברותיהם.

למר בן דב הייתי ממליץ למכור את חלקת האדמה בת 5 הדונמים שלו בכפר שמריהו. למר תשובה הייתי מציע למכור את הדירה היקרה שרכש לבנו ב-12 מיליון דולר ואז לצאת לתקשורת ולהכריז "למרות שהחוק לא מחייב אותי, המוסר והצדק הבסיסיים מחייבים אותי. אני מתחייב לגייס את מירב הכספים, ממקורותיי הפרטיים, כדי לכסות את חובותיי למלווים שנתנו בי את אמונם והלוו כספם לחברותיי. גם אם אאלץ למכור את אחרון נכסיי, לא אשאר חייב פרוטה לאיש" בדיוק, כמו שעשה, יותר מפעם אחת, החבר שלהם אליעזר פישמן וקנה את עולמו.

למה שנעשה זאת? היו בוודאי מיתממים ושואלים אותי בפליאה כאילו הייתי איזה חייזר שזה עתה נחת מהמאדים. התשובה היא פשוטה וישירה "כי בניתם והרחבתם את העסקים שלכם באמצעות גיוס כספים מהציבור, דבר אתם אוהבים לקרוא 'מינוף'. יש להניח שגם בעתיד תצטרכו לגייס כספים מהציבור ואם ייצא לכם מוניטין של לווה גרוע, מי ירצה להלוות לכם שוב?"

האם היו שומעים לעצתי? אני מניח שלא. אחרי הכל הם לא פראיירים, כמו המלווים שלהם. להבדיל מהמלווים, הם יודעים לשמור על כספם הפרטי, מכל משמר.

הכותב הוא מנכ"ל ADMAN החברה למשאבי אנוש לענפי הפרסום, השיווק והתקשורת

***אין לראות באמור לעיל משום המלצה לביצוע פעולות ו/או ייעוץ השקעות ו/או שיווק השקעות ו/או ייעוץ מכל סוג שהוא. המידע המוצג הינו לידיעה בלבד ואינו מהווה תחליף לייעוץ המתחשב בנתונים ובצרכים המיוחדים של כל אדם. כל העושה במידע הנ"ל שימוש כלשהו - עושה זאת על דעתו בלבד ועל אחריותו הבלעדית. החברה ו/או הכותבים מחזיקים ו/או עלולים להחזיק חלק מן הניירות המוזכרים לעיל.