כשעו"ד צמרת מתבלבל. ועצה קטנה

התופעה המשונה שעורכי דין המייצגים אנשי ציבור הנאשמים בפלילים, מופיעים בתקשורת בתפקיד דובריהם, קנתה לה כבר שביתה במחוזותינו.
הם עושים זאת כדי להגן לכאורה על שולחיהם, אך למעשה מטרתם העיקרית היא ליחצן את עצמם. בזמן שהם מיחצ"נים את עצמם, הם גורמים עוול למרשיהם.

זה קורה מ-2 טעמים: א. כי אדם המיוצג בתקשורת בידי עו"ד מתקבע בתודעת הציבור כאשם. ב. כי ייצוג תקשורתי איננו בתחום המיומנות המקצועית של עורכי הדין ומוטב היה להפקיד את המשימה החשובה הזאת בידי יועצי תקשורת, שזה מקצועם.

בשבוע שעבר נחשפנו להתרחבותה של תופעה פסולה זאת. עו"ד צמרת יצא להגן על לקוחותיו בתקשורת, אף שאינם נאשמים כלל וכלל. עו"ד פיני רובין, מבכירי עורכי הדין בארץ, איש שדעתו נשמעת בתחומי המומחיות שלו, כנראה התבלבל ושכח שהוא עורך דין ולא איש יחסי ציבור.

האיש הזה, שרגיל לייצג את לקוחותיו מאחורי הקלעים, בחדרי הדיונים ובבתי המשפט, ניצל את מעמדו הרם ויצא ללמד סנגוריה על התנהגותם העסקית והפרטית של שניים מלקוחותיו כאחרון היחצנים, מעל גבי העיתון 'גלובס'. מעניין מה הוא היה אומר אם רני רהב היה מייצג אותם בבית המשפט.

האדונים בן דוב ותשובה, הנמנים עם לקוחותיו הכבדים, אכן זקוקים להגנה מפני דעת הקהל אך אין זה מתפקידו ואף לא מכישוריו המקצועיים לספק להם הגנה מסוג זה. ומשעטה על עצמו את גלימת היחצ"ן הוא היסב להם יותר נזק מתועלת.

למה? כי כעורך דין מיומן הוא הכביר טיעונים משפטיים סדורים להפליא, שמקומם אולי בבית המשפט אבל מקוממים מאוד בבית הדין של הציבור. הוא הפליא להסביר את ההבדל בין כיסו הפרטי של בעל החברה לבין החברה שהיא גוף משפטי עצמאי. הוא נימק שהמלווים ידעו מלכתחילה שהם מלווים לחברה ולא לבעליה ושהם נוטלים סיכונים, שהלווים מעולם לא הציגו ערבות אישית ושבנפול חברותיהם גם הם עצמם סופגים הפסדים וכן הלאה.

דא עקא, הציבור הרחב לא מעוניין בטיעונים הללו. הציבור הרחב לא מבין לא רוצה להבין למה איש עסקים שלווה כספים מהציבור לצורך קידום החברות שבשליטתו, נמנע מהחזר חובותיו, בה בשעה שהוא נוטל לעצמו מקופות חברותיו הריקות, שכר, דיוידנדים ובונוסים במיליוני שקלים, בונה לעצמו ארמון פאר ב-70 מיליון שקל (כמדווח בעיתונות) או עורך לבנו חתונה במחיר 7 מיליון שקל (כפי שדווח גם כן בתקשורת) או קונה לבנו דירה ב-12 מיליון דולר.

גם הטיעון שמביא מר רובין שהמלווה איננו הגברת כהן מחדרה, אלא עשיר מהלווה ולכן אינו זכאי לדרוש את כספו, מהלווה הפחות עשיר מופרכת לחלוטין. הלווה חייב להחזיר את חובו. נקודה. ללא כל קשר למצבו הפיננסי של המלווה. או כמו שאומרים האמריקנים: חייב הוא חייב הוא חייב.

גם הטענה שהמלווה איננו הגברת כהן מחדרה היא היתממות שאיננה הולמת איש במעמדו. כי מי כמוהו יודע שחלק לא קטן מהמלווים הנדרשים עכשיו לוותר על הלוואותיהם לאותם טייקונים מסכנים, הן קרנות הפנסיה
של הגברת כהן מחדרה וחבריה. כולל אתם ואני.

אבל עו"ד רובין הגדיל לטעות, מתוך רצון כן ואמיתי ללמד סנגוריה על
לקוחותיו. אני בטוח, כשמצא לנכון לציין שהם אנשים המצטיינים בצניעותם. אתם הבנתם את זה? לא סתם צנועים, כי אם צנועים מצטיינים.

זה הזכיר לי את המספד שנשאו על קברו של גביר בבני ברק ואמרו עליו "הוא היה נותן בסתר ידוע".

לרגע חשבתי שאחד מאיתנו התבלבל או שמא המילה צניעות קיבלה משמעות חדשה ואיש לא טרח לעדכן אותי. הזדרזתי לפתוח את מילון ספיר, תחת הערך 'צניעות' ומצאתי את הגדרת המילה: "פשטות, חוסר גאווה, ענוותנות". רווח לי, מסתבר שלפחות על פי המילון, היה זה שוב עו"ד רובין שהתבלבל.

כי אחרי הכל, הדבר האחרון שאפשר לומר על אדם שבונה לו בית ב-70 מיליון שקל או מחתן את בנו ב-7 מיליון שקל, זה שהוא נוהג בפשטות או בענוותנות. בוודאי לא בצניעות מצטיינת.

אם הטייקונים המתקשים להחזיר את חובותיהם, היו נעזרים ביועצי תקשורת מיומנים במקום בעורך הדין שלהם, הם היו יוצאים נשכרים. אם האדונים בן דוב ותשובה היו שואלים אותי (והם לא), הייתי ממליץ להם בראש ובראשונה לאסור על עורך הדין שלהם לשמש להם כיחצן. זה לא המקצוע שלו. לאחר מכן הייתי יועץ להם להכניס את ידם עמוק לתוככי כיסם הפרטי ולשלם, לפנים משורת הדין, את חובות חברותיהם.

למר בן דוב הייתי ממליץ למכור את חלקת האדמה בת 5 הדונמים שלו בכפר שמריהו ולמר תשובה הייתי מציע למכור את הדירה היקרה שרכש לבנו ב-12 מיליון דולר, ואז לצאת לתקשורת ולהכריז: "למרות שהחוק לא מחייב אותי, המוסר והצדק הבסיסיים מחייבים אותי. אני מתחייב לגייס את מירב הכספים, ממקורותיי הפרטיים כדי לכסות את חובותיי למלווים שנתנו בי את אמונם ולחברותיי הלוו את כספם. גם אם אאלץ למכור את אחרון נכסיי, לא אשאר חייב פרוטה לאיש", בדיוק כמו שעשה, יותר מפעם אחת, החבר שלהם אליעזר פישמן וקנה את עולמו.

למה שנעשה זאת? היו בוודאי מיתממים ושואלים אותי בפליאה כאילו הייתי איזה חייזר שזה עתה נחת מהמאדים. והתשובה היא פשוטה וישירה: "כי בניתם והרחבתם את העסקים שלכם באמצעות גיוס כספים מהציבור מה שאתם אוהבים לקרוא 'מינוף' ויש להניח שגם בעתיד תצטרכו לגייס כספים מהציבור ואם ייצא לכם מוניטין של לווה גרוע, מי ירצה להלוות לכם שוב?".

האם היו שועים לעצתי? אני מניח שלא. אחרי הכול הם לא פראיירים, כמו המלווים שלהם. להבדיל מהמלווים שלהם, הם יודעים לשמור על כספם הפרטי, מכל משמר.

הכותב הוא מנכ"ל ADMAN החברה למשאבי אנוש לענפי הפרסום, השיווק והתקשורת