סיווג פעולה חשבונאית בכרטיס שכיר בעל מניות - כהכנסה לצורכי מיסוי

תקציר ע"מ 1222/03 מאיר שרגאי נ' פקיד שומה תל אביב יפו 1

בית המשפט המחוזי בתל אביב קבע כי כאשר מדובר בשכיר בעל מניות בחברה, ובעצם קיימת זהות כלכלית מוחלטת בין העובד לבין המעביד - כל יתרה אשר עומדת לזכותו של בעל המניות ללא קיום נסיבות מיוחדות (כגון קשיי נזילות) ניתנת לפירעון מיידי, מבלי שהדבר ייחשב אירוע מס בידי בעל המניות. אי משיכת המזומנים בפועל אינה בבחינת סיבה משכנעת לאי חיוב יתרת זכות זו בידי בעל המניות, על אף העובדה שבדרך כלל ההכנסות בידי שכירים בעלי שליטה ממוסות על בסיס מזומן. נוסף על כך נקבע כי בית המשפט אינו משמש ערכאה אלטרנטיבית, וההליך המשפטי אינו בבחינת מקצה שיפורים לטיעונים שהעלה המערער בשלב ההשגה. השאלה המשפטית והרקע העובדתי המערער ורעייתו הם בעלי המניות היחידים בחברת ש.ט.א.י בינוי והשקעות בע"מ (להלן: "החברה"). בין החברה לבין בנק הפועלים נתלגעו חילוקי דעות והם פעלו להסדרת הסכסוך, כשלבסוף נתחמו בין הצדדים שני הסכמים. ההסכם האחרון נחתם ביום 4.1.2001, ובו ציין המערער במפורש כי לא תהיה לו כל זכות לתבוע את הבנק בכל תביעה או דרישה. בעקבות ההסכם ובמסגרת עריכת הדוחות הכספיים לשנת 2000 נרשמה פעולה חשבונאית, אשר חייבה את הבנק וזיכתה את כרטיס בעל המניות (המערער) בסכום של ארבעה מיליון ש"ח. בעקבות פקודת היומן נשלח מכתב תיקון לפקיד השומה על ידי רואה החשבון של החברה, ובו בקשה לתקן את הדיווח על הכנסותיו של המערער לשנת 2000 ולכלול במסגרת הכנסותיו הכנסה פטורה בסך ארבעה מיליון ש"ח - פיצוי בגין פגיעה גופנית. המשיב לא קיבל את בקשת המערער וקבע בצו כי הסכום בסך ארבעה מיליון ש"ח ניתן למערער על ידי החברה, ועל כן חייב אותו במס בגין הכנסת עבודה על פי סעיף 2(2) לפקודת מס הכנסה (נוסח חדש), התשכ"א-1961 (להלן: "הפקודה"), ולחלופין חייב אותו במס על פי סעיפים 2(1) או 2(10) לפקודה. טענתו העיקרית של המערער היא כי המשיב מבקש למסותו על ההכנסה שצמחה לו בספרים - אולם ההכנסה כלל לא צמחה לו, וגם אם צמחה טרם הגיע המועד להכיר בה (מכיוון שטרם נמשכה לטענתו מהחברה). המשיב טוען מנגד כי מדובר בהרחבת חזית אסורה, מפני שהמערער טוען טענות אשר לא נטענו בעבר במהלך דיוני השומה, וכן כי המערער מתעלם מהעובדה אשר צוינה במכתב תיקון השומה - כי מדובר בהכנסה פטורה. דיון תחילה הצהיר המערער על ההכנסה כהכנסה פטורה בשנת 2000, לאחר מכן השיג על אופן סיווג הכנסה זו, ולאחר שנדחתה השגתו והוצא צו הקובע את השומה בעניינו - הגיש את ערעורו ובו חזר על טענתו בנוגע לאופן סיווג ההכנסה. לבסוף נזכר כי בעצם לא צמחה לו הכנסה וכי גם לו צמחה היא לא נתקבלה בידו, ועל כן אין בסיס למיסויה. בית המשפט דחה את טענותיו הנוספות, וקבע כי אין להעלות טענות נוספות לאלה שהועלו בהליך ההשגה בפני המשיב. העניין נדון פעמים רבות בבתי המשפט - ראו פסק הדין מיקרוקל (עמ"ה 68/93). נוסף על כך, לאחר בחינת נתוני הדוחות הכספיים המבוקרים באשר ליתרת בעל המניות לימים 31.12.1999 ו-31.12.2000, נראה כי קיימת בפועל משיכת סכום נכבד של מזומנים מהחברה (על סך של כ-5.75 מיליון ש"ח), דבר אשר מפריך את טענת המערער כי פקודת היומן נרשמה וכי הוא לא משך את הכסף. במהלך הדיון אף נקבע כי גם כאשר מדובר בדיווח בגין הכנסות על בסיס מזומן, אין הכוונה כי רק הכנסה שנתקבלה במזומן של ממש תיחשב להכנסה לצורכי מס. גם תמורה ששולמה לנישום בשווה כסף, כלומר בנכס או בזכות הניתנים למימוש באופן מיידי בשווי הנקוב שלהם, יכולה להיות הכנסה על פי שיטת המזומנים. במקרה הנדון מדובר בבעל מניות שהוא בעל שליטה ושכיר בחברה, אשר נזקפה לזכותו יתרת זכות שהיא בת פירעון מיידי, ועצם העובדה שיתרה זו לא נמשכה במטבעות מהחברה אינה מונעת מיסוי הכנסה זו. השופט הפנה לאמור בפסק הדין אריה גונן נגד פקיד שומה אילת (עמ"ה 530/04).

תוצאה הערעור נדחה. הכותב - מומחה במסים

בבית המשפט המחוזי בתל-אביב לפני כב' השופט מגן אלטוביה ניתן ב-26.12.2012