קיה ריו 1.2 ליטר ידנית: מבחן דרכים
קיה ריו
גרסת בסיס?
ההבדל העיקרי נעוץ, כמובן במערכת ההנעה. למנוע הקטן הספק של 85 כ"ס (ב-6,000 סל"ד) ומומנט של 12.3 קג"מ (ב-4,000 סל"ד) ובדיוק כמו שרומז דף הנתונים, הוא מייצר את עיקר כוחו מעל ל-4,000 סל"ד. עד לשם מרכולתו סבירה אך אם תבקש תאוצה אמיתית תצטרך להניף את המחט המדוברת אל על. במחוזות האלו רעשו הופך מתכתי ונוכח. יחסי ההעברה מעט ארוכים ופעולת המוט עצמו ארוכה ומעורפלת. גם מהלך דוושת המצמד ארוך למדי ונקודת החיבור נמוכה, אך תפעול הדוושה רך וקליל. ניתן לתפעל את כל אלו יחדיו ולקבל תנע סביר (נתוני התאוצה הרשמיים זהים לאלו של מאזדה 3, לדוגמא), אבל בחירת יחסי העברה קצרים במעט היתה יכול להכניס יותר שמחת חיים לתהליך. מנוע קטן ותפעול רגלי של המצמד התבטאו ב-12.1 ק"מ שננהגו על כל ליטר במבחן המאומץ, כשבהתנהלות רגועה יותר קיבלנו 14 ק"מ לליטר. האם זה יספיק בשביל לשכנע את אשתך לקנות מכונית ידנית?
בחירה אוטומטית?
הריו היא דוגמא מצוינת לקפיצות הנחשוניות שמבצעות קיה ותעשיית הרכב הקוריאנית בכלל. היא מכונית טובה ויעילה ונקודות התורפה שלה ברורות אך לא טרמינליות. הגרסה הזו קורצת לנהג המשפחתי מסיבות כלכליות בעיקר. האיכות הכללית והמרווח החריג לקטגוריה (ושל תא המטען – לדוחפי העגלות שבינינו) הופכים אותה לאופציה אמיתית למשפחה מחושבת וערה צרכנית. אומנם מחיר המחירון הרשמי גבוה מדי ביחס לתחרות, אולם אם משיגים אותה במחיר מבצע, ומתגברים על המחסום הפסיכולוגי של תפעול ידני להילוכים – הרי זו אופציה עם המון הגיון כלכלי מאחוריה. עשרות אלפי שקלים חסכון מול משפחתית "קלאסית" ובונוס אמיתי בדמות צריכת דלק נמוכה.
