נפקות הבטחה מינהלית לפעול על פי תוצאות פסק דין אזרחי

תקציר ת"א 11227/08 וולף מיגדל נ' פקיד שומה חיפה

בית משפט השלום בחיפה דן בשאלת תוקפם של הליכי גבייה בגין שומות שהוצאו לשנים 1987-1985 בקשר עם הלוואה שנתן המבקש לפלוני, אשר לטענת המבקש לא הוחזרה לו. משכך טען המבקש כי לא הפיק הכנסות ריבית בגין ההלוואה ואין למסותו. המערער הגיש תביעה כנגד הלווה בבית משפט אזרחי אשר הגיע למסקנה כי המבקש לא הפיק כל רווח מאותה הלוואה. בית משפט השלום בחיפה קיבל את טענתו העובדתית של המבקש שלפיה הוא הגיע להסדר עם המשיב כי עליו לפעול לאור פסק הדין האזרחי - ולפיכך התקבלה התביעה לסעד הצהרתי שלפיה המבקש אינו חב למשיב כל חוב מס. השאלה המשפטית, הרקע העובדתי וטענות הצדדים מדובר בתובענה בהמרצת פתיחה לסעד הצהרתי שיקבע כי המבקש אינו חב למשיב (פקיד השומה) חוב מס בגין שלוש שנות המס 1987-1985, ובפרט בגין סכום קרן בסך 50,705 ש"ח אשר צמח (לפי הנטען) לסך מקורב של 690,000 ש"ח נכון למועד הגשת המרצת הפתיחה (29.6.2008). אין חולק כי המבקש חויב במס באותן שומות שהוצאו לו לשנות המס 1987-1985, בגין רווח נטען מהלוואה שנתן לפלוני. המבקש לא התכחש לעצם העובדה שנתן ההלוואה, אך טוען וטען כי אפילו סכום קרן אותה ההלוואה לא הושב לו במלואו, לא כל שכן הריבית; ומשכך ממילא לא צמחה לו כל הכנסה. המבקש הגיש תביעה בבית משפט השלום בחיפה כנגד אותו לווה ושני ערבים. לטענת המבקש ניתנה לו הבטחה מנציגי פקיד השומה להקפאת הגבייה עד לקבלת פסק הדין באותה תביעה שהגיש כנגד הלווה והערבים להלוואה, כאשר שני הצדדים התחייבו לנהוג לפי תוצאות פסק הדין שיתקבל. בשנת 1999 ניתן פסק הדין הקובע כי המבקש לא הפיק כל רווח מאותה הלוואה. בסמוך לכך הודיע רואה החשבון של המבקש למשיב על קבלת פסק הדין. רק בשנת 2004 חודשו הליכי הגבייה כנגד המבקש. לפיכך טוען המבקש כי פקיד השומה מנוע מלנקוט בהליכי גבייה של אותו חוב; ולחלופין שאותו חוב מס מוכחש התיישן או חל שיהוי כזה בגבייתו שממילא אין לגבותו, שכן חלפו יותרמ-17 שנים מאז שהוצאו השומות. דיון ההתיישנות - בית המשפט פסק כי הוכחה טענת המבקש להבטחה המינהלית שנתן לו המשיב. ברם, קבלת גרסת המבקש בנוגע להבטחה המינהלית ותוכנה מביאה למסקנה כי אין ממש בטענת ההתיישנות. טענת המבקש עצמו היא להסכם בין הצדדים שמכוחו ניתנה לו הבטחה מינהלית, אשר תוכנה עיכוב הגבייה והמתנה לתוצאות הבירור של התביעה, כאשר הצדדים מתחייבים לפעול בנוגע לחוב המס שבאותן שומות בהתאמה לקביעות פסק הדין שיינתן. קשה להלום שאם זו העמדה שתתקבל, יכול המבקש לטעון להתיישנות. כך, משעה שתוכן ההסכמה ההדדית אשר לה טוען הוא עצמו ואשר ממנה הוא מבקש להיבנות (כהסכמה שמכוחה ניתנה ההבטחה המינהלית) הייתה כי הצדדים ימתינו לתוצאות פסק הדין ויפעלו על פיו - אם יעלה שההלוואה הניבה הכנסה כי אז ישלם המבקש את חוב המס על ההכנסה אשר ניתן ללמוד שצמחה, ואם יעלה שאין כל רווח שכן המבקש לא זכה אפילו להשבת הקרן בשלמותה, הרי יבוטל חוב המס. אם זו ההסכמה שלה טוען המבקש, הרי ככל שמתקבלת טענתו הוא אינו יכול מחד גיסא להיתלות באותה הסכמה ששירתה את עניינו שלו, ומאידך גיסא לטעון להתיישנות. באותה הסכמה נטענת גם הסכמה הדדית שלא יחל מרוץ ההתיישנות עד שיינתן פסק הדין. במצב דברים זה, המבקש מושתק ומנוע מטעמי תום לב לטעון כעת להתיישנות. עם זאת, אילו הייתה מתקבלת עמדת המשיב שלפיה אין סמכות לפתוח השומות, וממילא לא הוכחה הבטחה מינהלית לפעול על פי תוצאות פסק הדין שיתקבל אף במישור חיוב המס ולתקן השומות - הרי באותו מקרה יש להיזקק לטענת ההתיישנות ואף לקבלה. נפקות ההבטחה המינהלית - היות שהמשיב אינו טוען להצדקה חוקית להשתחרר מהבטחה מינהלית ככל שניתנה (בהתקיים יתר תנאיה), ואף לגופו של עניין אין למצוא הצדקה כזו, הרי התוצאה היא שדין התביעה להתקבל. ואולם כאמור אף אם הייתה מתקבלת טענתו העובדתית של המשיב - היה דין טענת ההתיישנות להתקבל, ולכן ממילא לא הייתה התוצאה משתנה. לגופו של עניין, ניתן ללמוד כי אכן במועד שבו הוצאו למבקש השומות ולמעשה אף שנים אחר כך, לפחות עד המועד שבו ניתן פסק הדין, לא הפיק המבקש כל רווח מאותה הלוואה. משעה שהסכים המשיב לפעול על פי קביעות פסק הדין, עליו לכבד הסכמתו. אם כן, בעקבות פסק הדין מ-1999 היה על המשיב לכבד את ההבטחה המינהלית, לפתוח השומות לשנות המס 1987-1985 ולבטל את חוב המס באותן שומות בעטיה של ההלוואה. אין חולק כי רואה החשבון של המבקש הודיע למשיב על פסק הדין עוד בספטמבר 1999, וממילא כעת מנוע המשיב מלגבות את חוב המס שהושת בגין ההלוואה באותן שומות. תוצאה הבקשה לפסק דין הצהרתי שלפיו המבקש אינו חב למשיב כל חוב מס בגין השנים האמורות התקבלה. המשיב חויב בהוצאות בסך 25,000 ש"ח.

בבית משפט השלום בחיפה לפני כב' השופט יואב פרידמן ניתן ב-24.1.2013