הוצאת עובד לחופשה שנתית לשיעורין

סעיף 8 לחוק חופשה שנתית, התשי"א-1951 (להלן: "החוק") קובע, כי החופשה תהיה רצופה, אלא שבהסכמת העובד והמעביד ובאישור ועד העובדים, אם ישנו, אפשר לחלקה, ובלבד שפרק אחד ממנה יהיה לפחות שבעה ימים. בפסיקה נקבע, כי היעדרות המוכתבת על ידי תהליכי היצור, מידי פעם ליום-יומיים, לא ניתן לראות בה יציאת המעביד ידי חובתו לתת חופשה שנתית. כלומר, בהוצאת העובד ליום-יומיים מידי פעם, לא יוצא המעביד ידי חובתו במתן חופשה שנתית, לפי כוחו ולשונו של החוק (דב"ע לב/3-30 יוסף פרידמן נ. תל פרי בע"מ, פד"ע ד 232). לאור האמור לעיל, המעביד חייב לדאוג לכך שהעובד יצא מידי שנה, לפחות לשבוע אחד של חופשה ברציפות. הוצאת עובד לחופשה, שלא בהתאם לתנאי האמור איננה עומדת בדרישות החוק, ועל כן לא ניתן לזקוף אותה על חשבון החופשה השנתית של העובד. לענייננו, הוצאת עובד ליום חופשה אחד על ידי המעביד בכל חודש איננה נחשבת כחופשה שנתית לאור החוק והפסיקה. העובד יוכל לנצל מעת לעת ימי חופשה בודדים, אך עליו לצאת לפחות לשבוע אחד רצוף של חופשה בכל שנה. יצוין, כי אי מתן חופשה בהתאם להוראות החוק לא רק מהווה עבירה פלילית אלא מאפשר למפקח עבודה במשרד התמ"ת, בהתאם להוראות החוק להגברת האכיפה של דיני העבודה, התשע"ב-2011 להטיל עיצום כספי בגין הפרת הוראה זו בגובה 20,000 ש"ח.

(*) המידע באדיבות "כל עובד" - מרכז המידע בדיני עבודה של "חשבים-HPS"