עובד שפוטר בשל היותו נשא HIV יהיה זכאי לפיצוי בשל הפלייה אסורה מכוח חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות
ביה"ד שוכנע, כי המעסיקים חשו אי נעימות רבה כלפי העובד נוכח סיום העסקתו, וניתן להניח, כי חששו מההשלכות המשפטיות של צעדם ולכן ניסו לגרום לכך שהעובד ייקלט בתפקיד אחר במחלקת האופרציה. ביה"ד קיבל את עדות העובד, כי לא "הובטחה" לו משרה חלופית כלשהי, אלא רק הוצע לו לגשת לראיון. גם עצם העובדה, כי מנכ"ל המעסיקה כלל לא ידע בזמן אמת מההצעה בדבר משרה חלופית מדברת בעד עצמה. לאור האמור לעיל, נקבע כי העובד לא הועבר לתפקיד אחר אלא פוטר מעבודתו ואף לא היה מחויב להיענות להצעתה של מנהלת המעסיקה לפנות לראיון במחלקת האופרציה. האפשרויות מדוע הוצע לו תפקיד במחלקת האופרציה יכולות להיות: האחת, כי ידעו שהעובד לא יהיה מעוניין לעבוד במחלקת האופרציה לאחר שהתקבל למשרה טובה יותר כסוכן נסיעות ולכן ניסיונם לדאוג לו למשרה חלופית לא היה כנה. אפשרות נוספת היא שהמעסיקה הסכימה לשקול את שיבוצו של העובד במחלקת האופרציה מאחר ותפקיד זה אינו מחייב קשר ישיר עם לקוחות אלא מענה טלפוני והזנת נתונים למחשב בלבד. המשמעות המשפטית של הקביעה העובדתית של ביה"ד והסעד הראוי: מטרתו של חוק שוויון לאנשים עם מוגבלות, התשנ"ח 1998 (להלן: "חוק השוויון") כפי שהוגדרה בחוק עצמו היא "להגן על כבודו וחירותו של אדם עם מוגבלות, ולעגן את זכותו להשתתפות שוויונית ופעילה בחברה בכל תחומי החיים, וכן לתת מענה הולם לצרכיו המיוחדים באופן שיאפשר לו לחיות את חייו בעצמאות מרבית, בפרטיות ובכבוד, תוך מיצוי מלוא יכולתו". בנוסף, חוק השוויון מבהיר, כי "זכויותיהם של אנשים עם מוגבלות ומחויבותה של החברה בישראל לזכויות אלה, מושתתות על ההכרה בעקרון השוויון, על ההכרה בערך האדם שנברא בצלם ועל עקרון כבוד הבריות". חוק השוויון מגדיר "אדם עם מוגבלות" כ"אדם עם לקות פיסית, נפשית או שכלית לרבות קוגנטיבית, קבועה או זמני, אשר בשלה מוגבל תפקודו באופן מהותי בתחום אחד או יותר מתחומי החיים העיקריים". עמדת העובד מקובלת על ביה"ד כי גם אם העובד אינו "מוגבל" בביצוע פעולות היום-יום, וגם אם אין לו מגבלה כלשהי הנוגעת לתעסוקה, לא ניתן להתעלם מכך שהינו נשא של מחלה כרונית, נזקק לתרופות ומעקב רפואי באופן קבוע, וכי קיימות מגבלות ממשיות על חייו האישיים ועל כן ניתן לדעת ביה"ד הן מילולית והן תכליתית להכליל את העובד בגדר הקבוצה שהמחוקק התכוון להגן עליה במסגרת חוק השוויון, ולראותו כ"אדם עם מוגבלות" לצורך ההגנות הנקובות בחוק זה. חוק השוויון קובע כי "לא יפלה מעביד בין עובדיו או בין דורשי עבודה מחמת מוגבלותם, ובלבד שהם כשירים לתפקיד או למשרה הנדונים, בכל אחד מאלה...", לרבות קבלה לעבודה ופיטורים. העובד הוכיח ולא נסתר, כי הינו כשיר לתפקיד אליו התקבל במעסיקה ולפיכך פיטוריו מעבודתו יום אחד בלבד לאחר תחילתה, בשל מצבו הבריאותי והיותו נשא HIV מהווים הפלייה בניגוד לסעיף 8 (א) לחוק השוויון. פיטוריו של העובד ללא כל טעם ענייני או הצדק סביר אלא רק מחמת סטריאוטיפים ודעות קדומות הנלווים למצבו הרפואי מהווה הפרה בוטה של עקרון השוויון הכללי אשר חל במקביל לחוק השוויון. כלומר, גם אם ביה"ד היה מגיע למסקנה, כי חוק השוויון אינו חל על העובד ביה"ד היה מגיע לתוצאה זהה מכוח עקרון השוויון הכללי. בנוסף, פיטוריו לאלתר ביום עבודתו השני ללא סיבה עניינית מספקת ותוך מסירת סיבה כוזבת מהווה התנהגות בחוסר תום לב מובהק, וזאת גם אם ביה"ד היה יוצא מנקודת הנחה, כי לא פוטר בשל היותו נשא HIV . התביעה התקבלה. נקבע, כי העובד פוטר בשל היותו נשא HIV. באשר לסעד הראוי- העובד הצהיר ולא נסתר, כי מצא עבודה אחרת רק לאחר כשלושה חודשים. נגרם לו לפיכך נזק ממון ישיר בסך 12,600 ש"ח. בנוסף לכך יש לקחת את עוגמת הנפש הממשית שנגרמה לעובד אשר עזב עבודה אחרת לצורך הגשמת חלומו לעבוד כסוכן נסיעות ומצא עצמו מפוטר לאחר יום עבודה אחד בלבד ואת הפגיעה הקשה בכבודו כאדם. בגין עוגמת נפש והפגיעה בכבודו נקבע לעובד פיצוי נוסף בסך של 30,000 ש"ח.
