חלוקת סמכויות בין פקיד השומה למנהל מיסוי מקרקעין בסיווג עסקה כפירותית

תקציר ו"ע 6292/11 בית רחוב פיירברג 16 בע"מ נ' מנהל מיסוי מקרקעין תל אביב

העוררת הגישה שומה עצמית למנהל מיסוי מקרקעין לאחר מכירת נכס מקרקעין, אך המשיב סבר כי מכירת המקרקעין בוצעה במישור העסקי ולא ההוני, כפי שטענה העוררת. מנהל מיסוי מקרקעין הפנה את העוררת לפקיד השומה כדי לערוך שומה במישור העסקי. העוררת טענה כי סיווג העסקה כפירותית על ידי המשיב נעשתה בחוסר סמכות ובניגוד לאמור בסעיף 50 לחוק מיסוי מקרקעין (שבח ורכישה), התשכ"ג-1963 (להלן: "החוק"). ועדת הערר קבעה כי הפנייה לפקיד השומה נעשתה בצדק, אף שאין הוראה מפורשת בחוק המחייבת את מנהל מיסוי מקרקעין להפנות לפקיד השומה. השאלה המשפטית והרקע העובדתי העוררת מכרה נכס מקרקעין והגישה שומה עצמית למשיב תוך סיווג המכירה כהונית. היות שהנכס נרכש בשנת 1955, העוררת מעוניינת ליהנות משיעור מס היסטורי של 18%. ואולם, המשיב לא קיבל את השומה העצמית כיוון שסבר כי מדובר בעסקה במישור הפירותי. המשיב הוציא שומה המחייבת את העוררת במס בשיעור 40% מהתמורה ללא קביעת יום ושווי רכישה ומבלי להתיר ניכויים, ובד בבד הקפיא את הליכי הגבייה עד להמצאת אישור מפקיד השומה - כי אין לשום את העסקה לפי פרק ב' לפקודת מס הכנסה (נוסח חדש), התשכ"א-1961 (להלן: "הפקודה"), כפי שמורה סעיף 50 לחוק. כמו כן פנה המשיב לפקיד השומה, והאחרון קבע כי מדובר בהכנסה פירותית והוציא לעוררת שומה בהיעדר דוח. להלן נוסח סעיף 50 לחוק: "(א) מכירת זכות במקרקעין או פעולה באיגוד שהריווח מהן נתון לשומה על פי הפרק הראשון לחלק ב' לפקודת מס הכנסה תהא פטורה ממס. (ב) הפטור לפי סעיף זה יינתן לאדם שימציא למנהל אישור בדרך שתיקבע בתקנות, כי הריווח מאותה מכירה או מאותה פעולה באיגוד נתון לשומה לפי פקודת מס הכנסה; פקיד השומה רשאי להתנות מתן האישור בתשלום מס הכנסה המגיע מאותו אדם, או במתן ערובה כדי הנחת דעתו של פקיד השומה להבטחת תשלום מס ההכנסה; ובלבד שלא יידרשו תשלום או ערובה כאמור בסכום העולה על 40% מהתמורה שנתקבלה בעד מכירת הזכות במקרקעין או הפעולה באיגוד שבשלה נדרש האישור; אם מבקש האישור הוא איגוד מקרקעין יחולו ההוראות כאמור גם לגבי מס ההכנסה המגיע מבעל זכויות באיגוד." תקנות מס שבח מקרקעין (אישור על ריווח ממכירת זכות במקרקעין, הנתון לשומה לפי פקודת מס הכנסה), התשכ"ד-1963, שהותקנו מתוקף סעיף 50(ב) לחוק, קובעות בתקנה 2 כדלהלן: "המבקש פטור ממס לפי סעיף 50(א) לחוק, לגבי מכירת זכות במקרקעין, יגיש לפקיד השומה בקשה לאישור". לטענת העוררת, על פי סעיף 50 לחוק, הסמכות לקבוע כי עסקת מכירת מקרקעין נישומה לפי פרק ב' לפקודה ניתנת אך ורק לפקיד השומה. לנישום הזכות (ולא החובה) לפנות לפקיד השומה, ומשלא פנה הנישום לפקיד השומה כדי לקבל אישור כאמור בסעיף 50(ב) לחוק - על המשיב לשום את העסקה במישור ההוני. דיון ועדת הערר מפנה לפסק דין שניתן בבית המשפט העליון - ע"א 9412/03 + ע"א 10398/03, עמי חזן נ' פקיד שומה נתניה (להלן: "פסק הדין חזן"), שם נקבע כדלקמן: "סעיף 50 קובע הוראה מהותית בדבר פטור ממס שבח לעסקה פירותית החייבת במס הכנסה על פי הפקודה. כן הוא קובע שיטה ניהולית לתיאום הטלת המס על העיסקה בין פקיד השומה ובין מנהל מס שבח מקרקעין. לפי השיטה הזו, על פקיד השומה לאשר תחילה כי העיסקה ניתנת לשומה על פי הפקודה, ומשאישור זה ניתן יוכל מנהל מס שבח להעניק את הפטור ממס שבח על פי סעיף 50 לחוק מיסוי מקרקעין." כמו כן נקבע בפסק הדין חזן כי "לפקיד השומה סמכות לסווג עסקת מקרקעין מחדש ולסטות מקביעה קודמת של מנהל מס שבח...". ועדת הערר ציינה כי משהשתכנע המשיב כי שומתה העצמית של העוררת שגויה, אין הוא רשאי לעצום עיניו, לפעול נגד הדין ולמסות את העוררת במס שאינו מס אמת לטעמו, וזאת אף שאין הוראה בחוק הקובעת כי מנהל מיסוי מקרקעין רשאי להפנות נישום לפקיד השומה כאשר לעסקה סממנים פירותיים. ועדת הערר הוסיפה כי בכך שקבע המשיב שומה בשיעור 40% (הליכי הגבייה הוקפאו) הוא הגשים את תכלית החוק - מחד גיסא לא הוטל בפועל מס שבח על העוררת, ומאידך גיסא המשיב לא ויתר על אמצעי הגבייה שהתיר לו המחוקק. ועדת הערר קבעה כי סיווג העסקה כפירותית נעשה לא על ידי המשיב אלא על ידי פקיד השומה (לאחר פניית המשיב אליו), כך שאין לקבל את טענת העוררת בדבר חוסר סמכות המשיב לסווג את העסקה כפירותית. תוצאה ועדת הערר קיבלה את בקשת המשיב להשעות את הליכי הערר עד תום בירור שומתה של העוררת לפני פקיד השומה. ועדת הערר העירה כי על המחוקק לקבוע כיצד ייעשה תיאום בין פקיד השומה למנהל מיסוי מקרקעין. בבית המשפט המחוזי בתל אביב לפני כב' השופט מגן אלטוביה והחברים דן מרגליות ואליהו מונד ניתן ב-27.2.2013

הכותב - מומחה "חשבים" בתחום המסים