החובה לבטח עובד זר בביטוח רפואי פרטי וניכוי הוצאות הביטוח הרפואי משכרו של העובד הזר

מעסיק ישראלי המעסיק עובד זר, מחויב בתשלום דמי ביטוח מופחתים משכרו של העובד הזר. לפיכך, המוסד לביטוח לאומי מעניק לעובדים זרים ביטוח רק עבור מקרים של פגיעות בעבודה, אמהות, וכן פיצוי בגין שכר ופיצויי פיטורים שלא שולמו מחמת פירוק/פשיטת רגל של המעסיק. כל מצב רפואי אחר, שאינו בגדר תחומים אלה יכוסה באמצעות הביטוח הרפואי הפרטי, אותו מחויב המעסיק לעשות לעובד הזר מכוח חוק עובדים זרים, התשנ"א 1991 (להלן: "חוק עובדים זרים"). סעיף 1ד לחוק עובדים זרים קובע, כי על המעביד חלה חובה להסדיר, על חשבונו, לעובד הזר למשך כל תקופת עבודתו אצלו, ביטוח רפואי פרטי. יודגש, כי הביטוח הרפואי הפרטי מכסה את העובד הזר רק במקרים של פגיעות שאינן קשורות לעבודה. בהתאם לתקנה 2 לתקנות עובדים זרים (איסור העסקה שלא כדין והבטחת תנאים הוגנים) (שיעור ניכוי מהשכר בעד דמי ביטוח רפואי), התשס"ב-2001 (להלן: "התקנות"), השיעור המרבי שרשאי מעביד לנכות משכרו של עובד זר כהחזר הוצאות שהוציא המעביד בעד דמי ביטוח רפואי או שהתחייב להוציאן, לפי סעיף 1ד לחוק עובדים זרים, לא יעלה - (1) בעובד זר שאינו עובד סיעוד - על שליש מהסכום שהוציא או שהתחייב להוציאו; (2) בעובד סיעוד - על מחצית הסכום שהוציא או שהתחייב להוציאו; ובלבד שהניכוי המרבי משכרו החודשי של עובד זר לא יעלה על 122.39 ש"ח (נכון לינואר 2013).

(*) הכותב/ת - עו"ד ב"כל עובד", מרכז המידע בדיני עבודה של "חשבים-HPS"