דחיית ערעור בשאלת סיווג תשלומים כהכנסת עבודה או כדיווידנדים

תקציר ע"א 2552/11 ד"ר עלי ברנע נ' פקיד שומה חיפה

בית המשפט העליון דחה ערעור שענייננו סיווג תקבולים אשר קיבל המערער ששימש מנכ"ל בחברה. בית המשפט המחוזי בחיפה פסק כי סכומים אלו הם בגדר הכנסת עבודה ולא בגדר דיווידנד כטענת המערער, ובית המשפט העליון פסק כי בית המשפט המחוזי צדק בסיווג שנתן לסכומים אשר קיבל המערער כהכנסת עבודה. השאלה המשפטית והרקע העובדתי בית המשפט המחוזי בחיפה דחה ערעור מס הכנסה שהוגש על ידי המערער. המחלוקת בין המערער למשיב התייחסה לשנים 2002-1998. באותן שנים קיבל המערער סכומי כסף שונים מחברת בייטמן הנדסה בע"מ (להלן: "החברה"). המערער שימש מנכ"ל החברה והחזיק במניותיה. הסכומים ששולמו למערער הצטברו לכ-15 מיליון ש"ח. המערער גרס כי מדובר בסכומים שקיבל מן החברה בתור דיווידנדים בשל היותו בעל מניות בה. לעומת זאת, המשיב סבר כי מדובר בסכומי כסף ששולמו למערער כהכנסת עבודה בשל היותו עובד של החברה. בית המשפט המחוזי קיבל את עמדתו של המשיב, ופירט בפסק דינו נתונים שונים שעל פיהם הגיע למסקנה כי יש לסווג את התשלומים אשר קיבל המערער כתשלומים ששולמו לו מכוח היותו עובד ולא כדיווידנדים. בערעור זה טוען המערער כי בית המשפט המחוזי שגה במסקנותיו. דיון דין הערעור להידחות. בית המשפט המחוזי צדק בסיווג שנתן לסכומים אשר קיבל המערער. במהלך השנים קיבלו המערער והעובדים הבכירים האחרים סכומים שהוגדרו כדיווידנדים. מסתבר כי לצורך חישוב הסכומים ששולמו לעובדים הבכירים הובאו בחשבון רווחים של חברות אחרות בחו"ל, אשר השתייכו לקבוצת החברות שעליהן נמנתה החברה. הרווחים של אותן חברות בחו"ל לא נכללו בדוחות הכספיים של החברה, והמערער אף לא היה בעל מניות בחברות הזרות. אף על פי כן נכללו רווחי אותן חברות בתחשיב ה"דיווידנדים". זאת ועוד, חרף העובדה שמניות הבכורה אשר רכשו בכירים בחברה ובכללם המערער בחברת אם הולנדית בשנת 1993, הומרו למניות רגילות בשנת 2000, המשיכו העובדים הבכירים כולל המערער לקבל סכומי כסף שהוגדרו משום מה כדיווידנדים. הנתונים שצוינו לעיל, בוודאי בהצטברם יחד, מובילים למסקנה כי נכון היה לסווג את סכומי הכסף שקיבל המערער לא כדיווידנדים אלא כתשלומים ששולמו לו אך ורק בשל היותו עובד החברה. כמו כן, אין מקום לקבל את הטענה כי אם אמנם יסווגו התשלומים שקיבל המערער כהכנסת עבודה, חובה על רשויות המס לרשום את אותם תשלומים כהוצאה אצל החברה. מתברר כי נעשה הסדר בין רשויות המס ובין החברה והעובדים הבכירים האחרים שהמשיכו לעבוד בחברה. על כן, מה לו למערער שילין לעניין היעדר סימטריה כאשר נעשה הסדר שהחברה עצמה הייתה צד לו והסכימה לו. נוסף על כך אין לקבל את טענתו של המערער כי הוא הופלה ביחס לעובדים האחרים. מתברר כי העובדים האחרים לא פוטרו מן החברה אלא המשיכו לעבוד בה - בניגוד למערער, וכי החברה הסכימה ליטול על עצמה את המס שאותם עובדים נדרשו לשלם בגין התשלומים אשר שולמו להם. במילים אחרות, מצבו של המערער שפוטר שונה לחלוטין מזה של העובדים האחרים. על כן, אין לקבל אף את הטענה כי המערער הופלה על ידי רשויות המס ביחס לעובדים האחרים. תוצאה הערעור נדחה. המערער חויב בהוצאות משפט בסך 50,000 ש"ח.

בבית המשפט העליון לפני כב' הנשיא א' גרוניס והשופטים א' חיות ונ' סולברג ניתן ב-2.4.2013