פריסת מס שבח לנכס היסטורי ותקופת ההתיישנות לתיקון שומת מס השבח
במקרה הנדון קיימות שתי חלופות העומדות לבחירת המוכרים. המוכרים זכאים לבחור בדרך המיטבית בעבורם שבה תשלום מס השבח נמוך יותר.
שאלה:
------------
שני אחים ירשו את עיזבון אביהם. בשנת 1959 רכש האב נכס מקרקעין, וביום 13.8.2008 מכר את חלקו בנכס תמורת 190,000 ש"ח. סך השבח מהמכירה הוא 132,430 ש"ח, מתוכו השבח הריאלי בסך 114,316 ש"ח. עורך הדין שטיפל במכירת הנכס גנב את כספי התמורה ולא טיפל במס השבח. עורך הדין של הרוכש הגיש השגה על השבח, והחלטה בהשגה התקבלה ביום 15.11.2010. הרוכש שילם מס שבח בסך 26,486 ש"ח (20% מהשבח), ותובע את היורשים כדי לקבל החזר של מס השבח ששולם. היורשים מעוניינים לבטל את החיוב במס שבח, כך שיוכלו לקבל החזר ולהשיב לרוכש את החוב.
עמדת רשויות המס (מס הכנסה ומיסוי מקרקעין) היא כי לא ניתן לבצע פריסה של מס השבח משום שמדובר בנכס היסטורי, וגם אילו ניתן היה לבצע פריסת מס שבח - היא הייתה בנוגע לשנים 2008-2007 ולא לשנים 2008-2005, עקב התיישנות.
השאלות:
1. האם אכן לא ניתן לבצע פריסה של מס שבח במקרה שמדובר בנכס היסטורי?
2. האם ניתן להאריך את המועד להתיישנות שנות המס במקרה שהוגשה השגה למס שבח?
תשובה:
------------
לשאלה 1
במקרה הנדון קיימות שתי חלופות העומדות לבחירת המוכרים:
החלופה הראשונה - סעיף 48א(ד) לחוק מיסוי מקרקעין (שבח ורכישה), התשכ"ג-1963 (להלן: "חוק מיסוי מקרקעין") קובע כי במכירת נכס היסטורי (שיום הרכישה שלו הוא עד 31.3.1961), לא יעלה שיעור מס השבח על השיעור המרבי הקבוע בחוק מיסוי מקרקעין בהתאם לשנת רכישת הנכס, כאשר בחלופה זו שיעור המס המופחת הוא על כל השבח, ללא הבחנה בין שבח אינפלציוני ושבח ריאלי.
החלופה השנייה - סעיף 48א(ה) לחוק מיסוי מקרקעין מאפשר למוכר נכס מקרקעין לבצע פריסה של השבח הריאלי על פני תקופה שאינה עולה על ארבע שנים (כולל שנת המכירה).
בענייננו יום הרכישה של הנכס הוא שנת 1959, ולכן המוכרים יכולים לבחור בין שתי החלופות האמורות, כלומר לבצע חישוב של פריסה על השבח הריאלי על פני תקופה של עד ארבע שנות מס המסתיימות בשנת מכירת הנכס, או לחלופין לשלם שיעור מס מופחת/מוגבל על מלוא השבח.
המוכרים זכאים לבחור בדרך המיטבית בעבורם שבה תשלום מס השבח נמוך יותר.
לשאלה 2
בפסק הדין רות כספי (ע"א 7759/07, רות כספי נ' מנהל מס שבח מקרקעין נתניה, מיום 12.4.2010) נפסק כי המועד שממנו יש למנות ארבע שנים לצורך תיקון השומה לפי סעיף 85 לחוק מיסוי מקרקעין - תיקון שומה, הוא מיום הוצאת השומה המתוקנת שהוצאה למערערים לאחר ההחלטה בהשגה (ראו פסקה ט' לפסק דינו של כבוד השופט רובינשטיין). בענייננו ניתנה החלטה בהשגה ביום 15.11.2010, ולכן ממועד זה עומדת למוכרים הזכות לבקש במשך ארבע שנים את תיקון השומה בדרך של פריסת השבח הריאלי. בעניין זה נפנה גם להוראת ביצוע מיסוי מקרקעין 4/2011 בעניין "הטיפול בבקשה לחישוב מס השבח בדרך של פריסה" הקובעת כדלקמן:
"...כל בקשה לפריסת מס השבח כולל בקשה שהוגשה לאחר תום שנת המס תטופל לראשונה אצל מנהל מיסוי מקרקעין. מהלך זה יתן פתרון גם למקרים בהם השבח הסופי נקבע על פי החוק לאחר מספר רב של שנים ולאחר דיונים בהשגה, ערר וערעור לבית המשפט העליון כאשר מנגד שומת מס ההכנסה לאותה שנה בה בוצעה העסקה במקרקעין התיישנה זה מכבר... הכל בכפוף לתקופת ההתיישנות לפי סעיף 85 לחוק...".
נמצא אפוא כי על פי פסק הדין רות כספי והוראת הביצוע 4/2011 ניתן לטעון כי לאור העובדה שההחלטה בהשגה ניתנה ביום 15.11.10 (וכי ממועד זה מתחילה להימנות תקופת ההתיישנות של ארבע השנים לתיקון השומה, לפי סעיף 85 לחוק מיסוי מקרקעין), עומדת למוכרים הזכות לבקש לתקן את שומת מס השבח בדרך של פריסת השבח הריאלי, וזאת גם אם מכירת הנכס בוצעה בשנת 2008.
התשובות אינן מהוות תחליף לייעוץ משפטי, ואין המומחים המשיבים או המערכת אחראים לתוצאות השימוש בהן
שירות התעסוקה: יותר משכילים ובעלי מיומנויות הפכו לדורשי עבודה
ניתוח נתוני השנים האחרונות מראה כי דורשי העבודה לא מגיעים רק מהשכבות המוחלשות אלא ישנם יותר משכילים, בעלי משלחי יד אקדמאיים ומאשכולות גבוהים שמחפשים עבודה
הבוקר מפרסם שירות התעסוקה את דופק שוק העבודה המסכם את התנועות שנרשמו בשוק העבודה הישראלי במהלך חודש נובמבר, כאשר עולה מהם כי מספר דורשי העבודה שנרשמו, דומה למספר דורשי העבודה בשגרה שקדמה למתקפת ה-7 באוקטובר ופרוץ מלחמת חרבות ברזל. עם זאת, גם אם נדמה כי השוק התאושש לגמרי מהשפעות המלחמה, עיון בתמהיל דורשי העבודה מלמד על עקבותיה. כך, למשל, עלה שיעורם של היהודים שאינם חרדים בקרב דורשי העבודה בהשוואה לשיעורם קודם למלחמה. מגמות אלו ואחרות משקפות את השפעת המלחמה על הרכבה האנושי של מצבת דורשי העבודה. נתון בולט נוסף הוא עלייה בשיעור דורשי העבודה מאשכולות חברתיים-כלכליים גבוהים, 8 עד 10, לעומת ירידה בשיעור דורשי העבודה מהשכבות המוחלשות, אשכולות 1-3. הנתון עולה ממבט על התפלגות דורשי העבודה מחודש נובמבר 2022, המלמדת על הצטרפותם של עוד ועוד דורשי עבודה בעלי מיומנויות גבוהות.
מנהלים עסקיים לעומת פועלים בתעשייה
לפי נתוני לשכת התעסוקה נראה כי תמהיל דורשי העבודה השתנה באופן משמעותי, כאשר ישנם יותר אקדמאים ומנהלים ופחות עובדים בלתי מקצועיים. כך, שאף שבמספר הכולל ניכר דמיון בין חודשי נובמבר בזמני שגרה לנובמבר השנה, נראה כי השפעת המלחמה ובכלל השפעת השנים האחרונות ניכרת בתמהיל דורשי העבודה.
מספר דורשי העבודה שהם מפתחי תכנה ומנתחי יישומים הוכפל בכפי 2.5 ממספרם בנובמבר 2019, זה שקדם למשברי השנים האחרונות- מכ-3.3 אלף ב-2019 לכ-8,000 השנה, ושיעורם עלה מ-2.3% ב-2019 לכ-6.3% השנה. בדומה, נרשמה עלייה משמעותית בשיעור המנהלים מקרב דורשי העבודה ובמספרם- מ-17.3 אלף ב-2019 לכדי 22.8 אלף (מ-12.2% ל-18%) השנה. העלייה ניכרת יותר בקרב מנהלים בתחום השירותים העסקיים והמנהלים האדמינסטרטיביים, מ-6.2 אלף ב-2019 ל-9.6 אלף (מ-4.4% ל-7.6%) השנה. מגמה הפוכה נרשמה בקרב בעלי משלחי יד מרוויחי שכר נמוך.כך למשל, ירד מספר דורשי העבודה שהם עובדי ניקיון ועוזרים בבתים פרטיים, בתי מלון ומשרד מכ-9.8 אלף ב-2019 לכדי 6.1 אלף ( מ-6.9% ל-4.8% השנה). בדומה, ירד מספר דורשי העבודה שהם פועלים בלתי מקצועיים בתעשייה מ-5.7 אלף ל-3.8 אלף (מ-4% ל-3%) השנה.
- OECD: בישראל יש כישרון גדול והשכלה גבוהה שלא מיתרגמים לשכר גבוה
- מובטלים? כבר לא צריך להגיש גם טופס לביטוח לאומי וגם ללשכת התעסוקה
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
יותר אבטלה בערים חרדיות וערביות
כבמרבית חודשי השנים האחרונות, גם בנובמבר 2025 הובילו את הרשימה אום אל פחם ורהט (6.1% ו-5.8%, בהתאמה), רהט ואום אל פחם (שיעור זהה של 5.7%), שאחריהן עכו (4.9%) ועפולה (4.6%), כערים הגדולות שבהן יש מספר הרבה דיותר של דורשי עבודה. עפולה היא העיר היהודית בעלת שיעור דורשי העבודה הגבוה ביותר. ככלל, גם החודש הערים עם שיעור דורשי העבודה הגבוהים ביותר הן פריפריאליות, חרדיות או ערביות, כשמנגד השיעורים הנמוכים ביותר נרשמו גם החודש בערים החזקות יותר כרעננה, כפר סבא ורמת השרון. בהשוואה לחודש שקדם, במרבית הערים נרשמה עלייה, אשר עמדה בממוצע על 2.9% - הבולטות ביותר נרשמו בראש פינה (17.8%), קריית גת (9.8%), ובאום אל פחם ורמלה (7.8%, כל אחת). מנגד, בחלק מהערים נרשמה ירידה, כאשר לרוב דובר בערים חזקות מהמרכז.
עובדים בתעשיית הביו מד קרדיט: גרוקהאבסורד של תקציב 2026: האחות תשלם יותר, המנהל יקבל הטבה - כך נראית מדיניות מיסוי עקומה
הציבור חיכה לבשורה כלכלית, אבל הממשלה הציעה "פלסטר קוסמטי" שפוגע בעובדים - הפחתת שכר כפויה למגזר הציבורי במקביל להעלאת שכר לבעלי משכורות גבוהות
בעוד הציבור הישראלי ממתין לבשורה כלכלית לקראת שנת התקציב הבאה, הממשלה הניחה על השולחן במסגרת חוק ההסדרים ל-2026 הצעת חוק ל"ריווח מדרגות המס". על פניו, כותרת מפתה - מי לא רוצה לשלם פחות מס? אבל הפרטים חושפים תמונה מטרידה: הצעד הזה אינו תרופה לחוליי המשק, אלא פלסטר קוסמטי שמסתיר שבר עמוק.
כשבוחנים את הדוחות של רשות המיסים וה-OECD שפורסמו בחודש החולף, ניתן לראות שמערכת המיסוי הישראלית סובלת מעיוות יסודי: היא מכבידה על האדם העובד, אך נוהגת בכפפות של משי בבעלי ההון.
הדוח האחרון של רשות המיסים הוא כתב אישום כלכלי נגד השיטה. הוא מראה כיצד עקרון הפרוגרסיביות – ההנחה שמי שיש לו יותר משלם יותר – קורס בקצה הפירמידה. בעוד שמעמד הביניים והשכירים הבכירים משלמים מס אפקטיבי של כ-30%, דווקא המאיון העליון נהנה משיעור מס מופחת של כ-26.5% בלבד.
הסיבה היא הארביטראז' בין עבודה להון. שכר עבודה ממוסה עד 50%, בעוד הכנסות פסיביות מהון – דיבידנדים, ריבית ושכירות – נהנות משיעורים מופחתים. כש-63% מהכנסות המאיון העליון מגיעות מהון, התוצאה היא מערכת שמענישה עבודה ומתגמלת צבירת נכסים. גם בהשוואה בינלאומית, ישראל חריגה: נטל המס הכללי נמוך (26.8% מהתוצר), אבל התמהיל שגוי – יותר מדי מיסים עקיפים שפוגעים בחלשים, ומעט מדי מיסוי על ההון.
- המנהלים שלכם כבר לא צריכים אתכם - "כולם ניתנים להחלפה": השינוי הגדול בשוק העבודה
- מספר המשרות הפנויות בארה״ב נותר גבוה - אך שוק העבודה מאותת על האטה
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
על הרקע הזה, הצעת האוצר הנוכחית נראית מנותקת מהמציאות, במיוחד כשבוחנים את "המורשת" הכלכלית שאנו סוחבים מהגזירות שהונחתו בתקציב 2025. עוד לפני שהתחילה השנה החדשה, ציבור השכירים בישראל כבר סופג מכה משולשת כואבת מכוח החקיקה הקודמת:
